אנחנו יוצאים לדרך עם טיסת אל על נוחה לרודוס, שמחים שהצלחנו להתגבר על כל הקשיים ומקווים שאכן הכל יתקתק על פי התיכנון וגם נגיע לסקוטלנד – אני, בן זוגי, הבכור ופיקאצ'ו (האמצעי מבלה לו בהודו את החופשה בין הסמסטרים ולכן לא הצטרף).

ברודוס יש לנו זמן לצאת מהשדה, אבל לא יותר מדי…

הנסיעה לעיר העתיקה התיירותית אורכת כחצי שעה, ולנו יש מחוץ לשדה רק שעתיים,  ולכן החלטתי לוותר על האטרקציות האמיתיות של רודוס ולהסתפק במסעדה מקומית במרחק הליכה מהשדה (או מרחק נסיעה קצר מאוד).

גוגל מפס בא לעזרתי וכך איתרתי את הטברנה Villanova ,ובמזג האוויר הנעים למדי צעדנו אליה.  (מציינת שעקב המעברים הרבים בדרך, מראש הקפדתי על כבודה לייט ככל שניתן ונסענו עם ארבעה תיקי גב ושני טרולי בלבד).

מה שגוגל מפס לא סיפר לי (או לא הסתכלתי בגוגל ארת') הוא שלא תמיד יש שם מדרכה… לא אידיאלי אבל התגברנו.

שיפודים, צזיקי, חלומי, צ'יפס, והעיקר –בירה אלפא טעימה שאין כמוה!

אלא שהבחירה בשיפודי עוף הייתה לא מהמוצלחות (ככל הנראה מדובר היה בחזה עוף יבש כמו המדבר), אז מצאנו פרטנר אחר שנהנה מהם…ממש על אדן החלון לצידנו.

בסך הכל הייתה לנו אתנחתא נחמדה, ופיקאצ'ו מבקש למסור שמצד אחד השיפודים גרועים אך מצד שני מאפשרים לך להאכיל את החתול כך שבסך הכל מדובר במקום מומלץ.

את האתנחתא השלמנו עם ביקור בסופר המקומי AB FOODMARKET והשלמות לאוסף הפרינגלס המפואר של פיקאצ'ו, וחזרנו לשדה אפילו מוקדם מהצפוי.

הכל תיקתק מהר ונותרו לנו מספר שעות בשדה הלא חביב הזה.. לא ממוזג.

בלילה טסנו עם חברת Tui  לשדה התעופה גטוויק בלונדון.

הטיסה מגיעה בשעת לילה מאוחרת בדומה לטיסת וויז בזמנים שטסו לשם מהארץ, ועל כן כמו שעשינו בעבר גם הפעם ישנו ממש בשדה במלון Premier Inn North Terminal  .כמקובל ברשת הזאת מחיר אטרקטיבי ובמקרה הזה מיקום מנצח. במלון יש גם קפה קוסטה פתוח 24/7.

למחרת בבוקר כמובן קמנו מאוחר אבל הספקנו עוד לפני הצהריים לנסוע ברכבת למרכז לונדון לתחנת ויקטוריה (ההגעה לרכבת פשוטה מאוד, תחנת הרכבת נמצאת במחובר לבנין הטרמינל הדרומי, ואליו מגיעים בשאטל רכבת קצר חינמי 24/7 מהטרמינל הצפוני).

הקצבנו לעצמנו נטו כשלוש שעות טיול בעיר לפני שנמשיך הלאה.

בלונדון טיילנו לא מעט בעבר, חלקנו הרבה יותר מפעם אחת, אבל מזמן רציתי להגיע לשכונת בריקסטון וטרם הצלחתי.. היום זה היום.   

על בריקסטון אפשר לקרוא ב CKTRAVELS  או בלונדוניסט.

אנחנו מגיעים לתחנת ויקטוריה.. אני ממשיכה להתרגש שהתוכנית הסבוכה שנרקמה לה ממשיכה להתממש.

מזג האוויר – לטובתנו!

כמובן פה אנחנו משאירים את החפצים בשמירת חפצים. אפשר ביוקר (יחסית) בתחנת ויקטוריה עצמה (המחיר קופץ לאחר שלוש שעות), וקצת יותר בזול בכל מיני פיצוציות סביבותיה המשרתות רשתות שזה עיסוקן (מחיר נמוך עד יממה). מי שמעוניין להעמיק יכול לקרוא השוואה בין האפשרויות פה, אבל אפילו אני הבנתי שדי לחפור בזה.. ופשוט בחרתי באחת מהרשתות שסביב התחנה, לא חושבת שיש הבדל דרמטי.

אנחנו עוברים לטיוב, קו ויקטוריה מסתיים בתחנת בריקסטון וממנה אנחנו יוצאים.

סמוך מאוד לתחנה נמצא ציור הקיר המפורסם של דייויד בואי David Bowie Memorial

אנחנו ממשיכים בשדירה הראשית Electric Avenue.

מדובר בשוק עממי אותנטי, עמוס בחנויות לממכר דגים, בשרים, ירקות ומזון אופייני למטבח הקריבי 

בכניסה לשוק המקורה Brixton Village ציור קיר נוסף , בוב מארלי

אנחנו נכנסים פנימה, פה כבר מדובר בשוק הרבה יותר תיירותי שרובו למעשה מסעדות למיניהן, ומיעוטו חנויות פרודוקטים או סחורות אחרות.

אופייה של השכונה אפריקאי/קריבי ועל כן ניתן לקנות בשוק חפצים בסגנון זה.. גם ביגוד

אנחנו באנו לאכול אוכל קריבי, אבל חלק מבני המשפחה קצת נרתעים מהמסעדה שחשבתי עליה ובה עומדת על הסירים "מאמא" גדולה, ואנחנו מחליטים לשבת במסעדה היפנית הידועה OKAN שיש לה סניפים נוספים, ולטעום סופסוף את הכוכב של התפריט – Okonomiyaki – סוג של פנקייק כרוב (כן!) עמוס בכל טוב.

היה טעים, כן, ואני די חובבת כרוב בכל הווריאציות, אבל את הרוטב שהיה פה בשפע אני אישית קצת פחות חיבבתי.  ובכל זאת היה שווה.

המשכנו לעוד שוק  מקורה סמוך שנקרא Market Row ובו הראה לנו הבכור גלריה שנקראת

 A Celebration of Demonstration , בה נמכרים צילומים אומנותיים מהפגנות, ובעל הגלריה מאפשר לכל אחד להשאיר את המסר שלו שיודבק על הקיר.

הבכור בא לבדוק אם המסר שהשאיר לפני חודשיים עודנו שם…

הסתכלו מה קורה על אחד הקירות (ויש עוד קירות וגם התקרה מלאה) ותבינו שזו לא משימה פשוטה!

מול הגלריה, להשלמת השחיתות אכלנו בפטיסרי קטן בסגנון צרפתי L'Atelier Patisserie, היה טעים!

בזאת אפשר לומר שראינו כל מה שרצינו בבריקסטון, אפשר גם להמשיך ל Pop Brixton, אבל כבר אכלנו דיינו והחלטנו שיש לנו מספיק זמן לקפוץ לעוד מקומות בלונדון…

חזרנו לטיוב ונסענו לראות מה שלום הביג בן שסיים את השיפוץ שלו לא כל כך מזמן.

קצת צילומים לילדודס והרגשה של שפע התיירים של לונדון, עולם כמנהגו נוהג

ועברנו לצד השני של הביג בן , בצד זה עמדו מספר מפגינים עם תמונות חטופים ואנחנו עוברים לידם ומדברים איתם מעט.

ממשיכים לטיול בפארק סט ג'יימס הנפלא, שתמיד אהוב עלי

ולפני שהכרכרה תהפוך לדלעת, לצערנו צריך למהר ולהמשיך הלאה לתפוס את הטיסה הבאה.

אנחנו חוזרים לאסוף את החפצים מתחנת ויקטוריה , נוסעים בטיוב לתחנת הרכבת Saint Pancras  הצמודה ל Kings Cross, ולוקחים רכבת לשדה התעופה לוטון.  הרכבת מגיעה לתחנת Luton Airport Parkway, ממנה יש להמשיך בשאטל רכבת קצרצר נוסף שנקרא DART.

והנה הגענו לשדה סופסוף.. טיסת פנים מצפה לנו כעת לאינברנס, ללא דרכונים וללא עיכובים.

אנחנו ממתינים להכרזה על הגייט (בבריטניה היא מתבצעת ברגע האחרון) ועולים לטיסת איזיג'ט קצרה של כשעה לאינברנס.

שדה קטן, אנחנו יוצאים מהמטוס ו… מה זה הכפור הזה??

במקום ללכת לבנין הטרמינל (הרי לא חשבתם שיש פה חלילה שרוול או אוטובוס) אני פשוט מתחילה בריצה ומגיעה ראשונה ל AVIS.

קבלת הרכב קלה ופשוטה, עם זאת מדגישה שאנחנו לקחנו רכב ידני (כמובן נהיגה בצד שמאל) ולרכב אוטומטי המחיר יהיה יקר בהרבה (כללית זה תמיד כך אבל בפרט בשדה קטן כזה) והאפשרויות יהיו מוגבלות.

לינה הזמנתי מראש במלון של השדה Courtyard Inverness Airport הנמצא ממש מול בנין הטרמינל, גם כן כסוג של ביטוח לבלת"מ כלשהו, ולא חשבתי שנצא מהשדה.

אבל בני המשפחה חסרי מנוח, מתעקשים לנצל את הזמן שנותר כדי לנסוע לעיר ולערוך קניות בסופר גדול שם.

עכשיו כבר אפשר להירגע.. הגענו לסקוטלנד!

המשך ל –

סקוטלנד יום 3 – דרך NC500   – מ Inverness ל Ullapool   

חזור ל –

סקוטלנד רקע