בוקר טוב, בשבע בבוקר עוד חשוך לגמרי..

אני מביטה בחלונות הגדולים שמול פינת הישיבה בחדר ורואה שלפני אחו ירוק גדול, ומי מסתובב בו? כמובן האיילים החמודים. איזה כיף של בוקר.

אבל.. מצד שני עושה רושם שתחזית מזג האוויר לא לטובתי. התחזית טוענת שפה באיזור יהיה גשום למדי, אבל בסקאי.. שם אין גשם.

מאחר והיום בלאו עומד להסתיים בסקאי, אני מחליטה לטייל יותר שם ופחות בדרך.

גשם עוד לא יורד, אנחנו יוצאים לנסיעה.

אלא שהדרך ההגיונית והקצרה ביותר עוברת במעבר הרים Bealach na Ba, בבית חשבתי שאולי נעשה מסלול שם Sgùrr a’ Chaorachain)) , אבל בראש מעבר ההרים אין ראות בכלל לצערי עם או בלי קשר לתחזית הגשם.

לא נעים לנסוע בערפל אבל לעומת הערפל שהיה לנו באיסלנד זה כבר באמת שום דבר.. קטן עלינו.

קצת אחרי הפיסגה אנחנו פוגשים עדר שלם של איילים

וכשמתחילים לרדת כבר יש ראות

עד לסופה של הירידה

והנה מבט לאחור לכביש אותו ירדנו , תראו את ההר מכוסה כולו בעננים

ואנחנו ממשיכים בדרך לכיוון האי סקאי.

הנסיעה יפה מאוד, כמעט כל נסיעה בסקוטלנד היא יפה מאוד.

וכמו תמיד גם פוגשים שפע כבשים, רבות מהן מהזן המיוחד הזה:

קראתי המלצות חמות במיוחד על מקום שנקרא The Coffee Bothy  והחלטתי שננסה את מזלנו ונעצור להתפנק שם.

אנחנו נכנסים, מקום קטן למדי אבל נראה שאחד השולחנות עומד להתפנות ואני מדברת עם הבעלים ומסתכלת בתפריט.

אמא תראי… הילדים לוחשים לי ומצביעים על דגלון פלסטין מתנוסס לו ליד הקופה.  נלך מפה!

מתביישת קצת לספר אבל טו לייט, אמא כבר רעבה וכבר החליטה שפה אוכלים סופסוף משהו שבכל זאת קצת יותר מוצלח מהפיצות הקפואות, כמו למשל מרק כרובית עדשים ותרד…

אז כן, כל אחת ואחת מהמנות שהוזמנו הייתה טעימה ביותר וההמלצות שהגיעו מקבוצת פייסבוק אמריקאית היו מוצדקות, אבל כנראה שלא הייתי באה אם הייתי יודעת במי תומכים פה…

מאוששים המשכנו הלאה למסלול.

ואם כבר מסלול ומזג האוויר משתף פעולה אז למה לא להתחיל במסלול הכי מפורסם של סקאי?

המסלול נקרא Old man of Storr והוא נמצא בדרומה של הפנינסולה Trotternish , לא רחוק מפורטרי "העיר הגדולה".    מדובר במסלול של 5 ק"מ עם 340 מ שינוי גובה, סביר לגמרי.

עד עכשיו התרגלנו שאנחנו לבד בשטח בלי מטיילים נוספים, פה המצב שונה לחלוטין…

אנחנו חונים במגרש החניה הענק במונחי סקוטלנד ויש שם לא מעט מכוניות.. ממש דיסנילנד של סקוטלנד!

בפתח השביל הודעה בזו הלשון –

אוקיי.. זהירים הסקוטים.

אנחנו מתחילים לעלות, שביל מאוד מוסדר וברור, פה באמת לא צריך שום אפליקציית ניווט…רק אם רוצים כמוני להתעודד כמה תוספת גובה עשינו וכמה נותר לנו. הנה תחילתו של המסלול, שמיים חצי מעוננים

אבל גם עוצרים להשקיף

מתקדמים ולפנינו הסלעים המפורסמים, אחד מהם הוא ה “Old man”

ופתאום…

מתחיל ברד!

לא סתם ברד אלא כדורונים זעירים של ברד בשפע רב שממש מכה בפנים.

רוח מצטרפת וקר מאוד…

מה זה צריך להביע עכשיו? סיכמנו כבר בבוקר שבסקאי היום לא גשום…

אנחנו לא מתייאשים. בטח תיכף תהיה הפוגה.

קצת אני מסתתרת מתחת לסלע, קצת מתייאשת מההמתנה וממשיכה הלאה

אני כבר די קרובה, לא הזמן לוותר!

ועוד מבט לאחור.. מעונן יותר אין מה לומר

ומבט קדימה

המצב נרגע קצת, ואנחנו כל כך קרובים

מגיעים לנקודה המפורסמת (ואל תנסו לזהות פה את ה OLD MAN – מדובר בהמצאה פרועה חסרת בסיס)

והגשם חוזר בהתלהבות, אנחנו לא משתהים ומתחילים לחזור למטה.

לאחר שתי דקות של הליכה, די קרוב לאיזור הסלעים עצמם מתחילה רוח.. מטורפת.

"מה זה? הוריקן פה!" אומר לי הבכור שהיה קרוב אלי. 

בן זוגי ופיקאצ'ו התקדמו קצת לפנינו ולא היו איתנו בשלב הזה.

אני מנסה להתקדם אבל מרגישה שהרוח הודפת אותי אל סלע ומזיזה אותי מהמקום, אז כבר עדיף לשבת פה באמצע המסלול עם כל הגשם עלינו ובכפור נוראי. נרטבים או לא נרטבים כבר נעשה לא חשוב.

עוד כמה אנשים היו באיזור, גם הם ממתינים, חלקם עומדים מאחורי סלע גבוה.

אבל האמת היא למה יש לחכות במצב הזה?

כבר עלתה לי מחשבה אולי לא במקרה היה שלט על טלפון לחילוץ בתחילת המסלול…

וגם חשבתי שהפעם באמת הגזמתי, איך הגענו למצב הזה?

ובכל זאת צריך להיות פרקטיים.. אני אומרת לבכור שכדאי להישאר נמוכים ואנחנו מתקדמים מעט ממש  ולאט ממש על קרקע המסלול, ומוצאים מחסה חלקי מהרוח מאחורי סלע.

אני נושמת לרווחה לרגע, עוצרת למצוא את הכפפות שלי שעד עכשיו לא הוצאתי ולובשת אותן.

והבכור מעודד אותי – "אין מה להישאר פה, אם אנחנו נשארים אנחנו מתים מהיפותרמיה".

מילות עידוד שכאלה ואני מבינה שאין ברירה, ממשיכים לרדת.

מכניסה יד אחת לכיס, והאצבעות כואבות מאוד מהקור, זה לא עובר מיד ואני מתחילה לחשוב תוך כדי ירידה שאולי נגרם להן נזק?

ובכל זאת, הירידה בגובה מועילה, עדיין יש רוחות חזקות, גשם וכפור, אבל אפשר להתקדם ועכשיו רק נותר להשלים את המרחק ולהגיע לרכב.

מגיעים ספוגי מים וקפואים לרכב. למרות מעיל הגשם ומכנסי הגשם שלבשתי, בעיקר נרטבו לי הגרביים והנעליים שכבר צברו כמה חורים מלמעלה (מסתבר שהן מסרבות לתפקד כעמידות למים במצב הזה..)

אלא שעכשיו צריך לנסוע לדירה החדשה שלנו בפורטרי.. וכדאי לקנות אוכל לערב, בטח לא נרצה לצאת שוב.

בכוחות אחרונים נכנסים לסופר וקונים משהו, זה היה לא קל כשהסופר כל כך קר (מסתבר!!) אבל עמדנו בזה ומשם נסענו  ישר לדירה שלנו.

ולמרות הכל.. חוויה!

מדד הכוכבים ל Old man of Storr בסופה

אני  5   בן הזוג  4.5   הבכור  4.5 (עד ל"הוריקן")  פיקאצ'ו   5  ("בזכות הברד, אף פעם לא ירד עלי כזה ברד!")

הדירה שלנו  הוזמנה באירבנב הרבה מאוד חודשים מראש לפני הטיול.  היא נמצאת ממש במרכז פורטרי, ברחוב שקט אבל במרחק הליכה מהמסעדות ומהנמל. היתרון הבולט שלה הוא חדר כביסה שכלל גם מכונת כביסה וגם מייבש, ואפשר לומר שגם המטבח היה מצוייד בצורה טובה כולל מדיח גדול שמאוד הקל עלי.  לעומת זאת החיסרון הגדול שלה היה זרם מים חלשלוש במקלחת.

אנחנו נכנסים לדירה, מרשתים את הסלון בחוטי כביסה לתליית כל מה שהתרטב ולא מתאים למייבש, מתחילים כביסות והתארגנות לארוחת ערב מהירה. אחרי דרך כל כך ארוכה בין מלונות שמחליפים כל יום, היה טוב להגיע לדירה שכזו, אנחנו נישאר פה ארבעה לילות.

אוכלים ממיטב מטעמי הסופר, פיקאצ'ו מייבש לכולם את הנעליים עם פן… פסטורליה.

מחר נהיה כמו חדשים.

ומה עם פעולה מתקנת אתם שואלים? ברור שעברתי לבדוק תחזית באתר אחר… הקבוצה בפייסבוק המליצה על XCWEATHER הבריטי לסקאי ואני זרמתי עם ההמלצה. נוח מאוד למעקב אחר מצב הגשם בכל שעה וגם אחר עוצמת הרוח ומשבי הרוח (gusts).

לילה טוב

המשך ל –

סקוטלנד יום 6 – האי סקאי  – פנינסולת Trotternish

חזור ל –

סקוטלנד יום 4 – מסלולים על דרך NC500 מ  Ullapool  ועד Applecross