הכל התחיל (כמו תמיד) כשהבכור איתר עבורי טיסה אטרקטיבית לונציה…
ומיד התחיל לדבר על ליבי.
"זה יהיה בדיוק מתאים לנסוע לצ'ינקווה טרה" – יעד שלמרות הקילומטרז' שלי בטיולים מעולם לא הגעתי אליו.
"ואפילו הטמפרטורה נהדרת" (בהנחה שלא מתכננים על בטן-גב בריביירה…)
מיד התערב פיקאצ'ו ודרש שנשלב ביקור בונציה עצמה.
"הייתי שם בן שנה, אני לא זוכר את ונציה! אז מה אם שיחקתי שם עם היונים בכיכר סן מרקו…"
וכך נקבעו להם קווי המתאר של הנסיעה,
מסלול מעגלי המתחיל בנחיתה בונציה (עם וויז) ,
ממשיך מערבה עד לצ'ינקווה טרה וחוזר בדרך שונה לשדה של ונציה.
ברור שמסלול כזה יכול בקלות לספק ענין להרבה יותר מאשר שבוע, אבל שבוע זה מה שהיה ועם זה ננצח.
בונציה אכן ביקרנו לפני כ 13 שנה, ביקור קיץ עם שלושת הבנים באוגוסט.
כמובן שלא ישנו בה וגם לא הספקנו לשוט לאיים מוראנו ובוראנו.
ועכשיו נתקן את החסר.
כשקנינו את הטיסה היא יועדה להגעה לאחר אחת בלילה, שעה מאוד לא אהובה עלי.
אולם למזלי השעה הוקדמה לעשר בלילה.
לנוחתים בשדה מרקו-פולו – אין מלון בשדה עצמו אבל יש שלל מלונות יחסית קרובים. אני בחרתי במלון Torre Antica Venice Airport Hotel למרות שאינו הקרוב ביותר לשדה, בשל התחייבותו לבוא ולאסוף מהשדה בכל שעה (תמורת תשלום). בפועל מצאנו מונית ללא קושי ותמורת המחיר המופקע של 30 יורו הגענו תוך פחות מעשר דקות למלון, שבהחלט היינו מרוצים ממנו. אני לא ממליצה להסתבך עם הגעה לונציה עצמה בשעות האלה.
למחרת יצאנו לדרך לונציה.
התחב"צ בונציה יקר, וישנן מספר דרכים להגיע לעיר.
הטיפ שלי – קנו כרטיס חופשי ל 24 או 48 שעות, במיוחד אם אתם מתכננים גם לשוט לאיים. הכרטיס כולל אוטובוסים מאיזור מסטרה והסביבה ואת הואפורטו, אינו כולל רכבת. אפשר לקנות במחיר מוזל באינטרנט פה , חפשו את הסעיף המציע ACTV – TIME-LIMITED TICKETS (יש ליצור קודם כרטיס עם שמכם בצד ימין ADD CARD) ובחרו את סוג הכרטיס המתאים לכם. נסיעה חד פעמית עולה 9.5 יורו ולעומת זאת ליומיים 35 יורו.
לאחר הרכישה תקבלו קוד שאיתו ניתן יהיה לקבל כרטיסים פיזיים במכונה בשדה או בשלל נקודות המכירה (קיוסקים וכדומה). קצת התעצבנתי שנדרשת הפקה של כרטיסים פיזיים אבל הבכור הראה לי שהיה חיסכון לא זניח בקניה באינטרנט לעומת קניה במכונה במקום כך שהיה שווה לקנות מראש…וההמרה במכונה בשדה הייתה קלה ופשוטה. ובכן השתמשנו בכרטיס הנ"ל, נסענו באוטובוס מס 5 עד לפיאצלה רומא (נדרשת הליכה מסויימת מהמלון שלנו לתחנה, הוא לא אידיאלי לזה אבל יש מלונות שממוקמים בצמוד לתחנות), והמשכנו בואפורטו בתעלה הראשית של ונציה. הסבר על המראות בשיט בתעלה זו ניתן למצוא פה.
ירדנו בגשר ריאלטו , לידו נמצאת דירת האירבנב שלנו – משופצת נעימה ומומלצת למשפחות (יש מדרגות).
זה היה הזמן בו ברכנו את ההחלטה לא להגיע לונציה עם מזוודה, הרבה יותר קל עם טרולי…
גשר ריאלטו Ponte di Rialto ראוי לדעתי לתואר המקום העמוס ביותר בונציה, חלפנו דרכו לא מעט פעמים בשהות הקצרה שלנו…זהו הנוף המפורסם הנשקף ממנו.
אם תרצו ניתן לתאם מראש (חובה מראש) תצפית חינמית ממרפסת בנין סמוך לגשר ריאלטו T fondaco – פה
ובכן הותרנו את החפצים בדירה (עוד לפני הצ'ק אין, היא היתה בתהליכי ניקוי) ויצאנו לדרך.. מתים מרעב!
אספתי הרבה מאוד המלצות קולינריות לונציה, ודווקא בגלל זה כמובן טעות של מתחילים. אין כמו מרפי.
בעודי מתמקמת במסעדה מומלצת על גדות התעלה הראשית (מה שעוד יתבטא במחיר אל תדאגו), ואחרי שהזמנו, ירד לי האסימון שאנחנו יושבים במסעדה הסמוכה לזו שרציתי (הכסאות של שתי המסעדות סמוכים זה לזה ללא הבחנה ברורה)…
טוב נו, לא נפלנו חזק אבל התבאסתי מהטעות. טעמנו פעם ראשונה את הצ'יקטי הונציאנים – מדובר בסוג של טאפאס מקומי, פרוסות לחם עם שלל מעדנים כמו בקלה מוקרם ועוד.
בני משפחתי לא קנו את השיווק הוונציאני והחלו להתאמן בשילוב המונח החדש בחיינו…לדוגמא
"פיקאצ'ו אתה רוצה שאכין לך צ'יקטי עם גבינה וסלמון לארוחת ערב?"
מה שכיף בונציה, זה סתם להסתובב… ולכן לא העמסתי בשלל תוכניות. סמכתי על ונציה שלא תאכזב וזרמתי לפי ההתפתחויות.
ברור שהמתבגרים לא שבעו מהמסעדה (למרות החשבון היקר) והשלמנו פיצות בסניף של Farini (ב Calle Seconda de la Fava ) – מומלץ ביותר לחובבי הפיצות העבות!
זו גם הייתה ההזדמנות ללמוד שפיצה חותכים במספריים.. כן כן!
ג'לטי ראוי לשמו אכלנו בגלידריה סמוכה Gelateria Gallonetto , בחרתי ג'לטו בטעם קרם ונציה – מעין וניל עם טעם מודגש של קליפות תפוז מסוכרות ושוקולד צ'יפס. טעים!
בין לבין עברנו כמובן בין הגשרונים, התעלות והגונדולות…
המשכנו על בטן מלאה תוך שאנחנו כמובן חולפים על פני שלל החנויות הציוריות של ונציה, כדי לבקר בחנות הספרים המפורסמת Libreria Acqua Alta
מדובר בחנות ספרים שלמעשה הפכה את עצמה לאטרקציה תיירותית פופולרית, מאחסנת חלק מהספרים בגונדולה…
בסופה של החנות מרפסת קטנטנה בה ניתן לעלות על ספרים המסודרים כמדרגות (כן! לדרוך על ספרים!) ולצפות לתעלה (ולא שהתצפית כה מיוחדת במינה).
האמת? לצערי ביקור מיותר לחלוטין… ויחס מאוד לא נעים מצד בעלי החנות שמתייחסים לתיירים כמטרד שעדיף שיסיים את ביקורו תוך דקה ומאיצים בך כל רגע ורגע.
יותר מכובד היה לגבות תשלום עבור הכניסה ולהגביל אותה מאשר לומר שהכניסה חינם אבל להתייחס אליך כאל עדר כבשים שעדיף שיעבור מהר את המסלול שהכינו עבורו…
ביג דיסלייק
אבל לא ניתן לזה לקלקל את מצב הרוח…
המשכנו לכיכר המפורסמת ביותר בונציה, פיאצה סן מרקו.
אז האם היונים עדיין שם?
אפשר לומר שדי הצליחו לסלק אותן.. יש עדיין פה ושם אבל אין להשוות למה שהיה פה פעם.
ישבנו לנוח, לא תיכננתי כניסה כרגע לאף אתר בכיכר – לא לבזיליקת סן מרקו המפוארת ולא לארמון הדודג'ה, הרגשתי שזה לא דחוף לנו בהרכב הנוכחי וקביעת זמני הכניסה מראש תפגע בכיף של הביקור בעיר.
אז כאמור ישבנו, הקהל השבוי הקשיב קצת להסברים של אמא… אמא קראה אותם פה
על בזיליקת סן מרקו ומקור הסוסים שבחזיתה
על השעון האסטרונומי (שעון של 24 שעות)
ובכלל על הכיכר.. הנה מגדל הפעמונים, אנחנו עוד נחזור אליו בשקיעה
המשכנו לגשר האנחות המפורסם המקשר בין הארמון לבית הכלא (התצפית עליו מהגשר Ponte della Paglia)
וטיילנו קצת על הטיילת Riva degli Schiavoni המשקיפה לאי שממול, Isola di San Giorgio Maggiore
הערכת זמנים מהירה הביאה אותי למסקנה שהסתובבנו מספיק, וכדאי לשלב גם מוזיאון.
השתמשנו בואפורטו כדי לחסוך הליכה והגענו למוזיאון ליאונרדו דה-וינצ'י
Leonardo da Vinci Museum Venice – Scoletta di San Rocco . המוזיאון מציג הסברים על תמונות מפורסמות שלו (התמונות המקוריות אינן כאן כמובן) והדגמה של מכונות שנבנו ע"פ השירטוטים שלו. (אציין כי גם בפירנצה יש מוזיאון דומה מומלץ אולם לא הייתה לנו אפשרות לשלב אותו ולכן קפצתי על ההזדמנות בונציה).
ובכן.. מה היה הקשר של לאונרדו לונציה? מינורי למדי.
אבל העיקר שיש מוזיאון.
פיקאצ'ו ובן הזוג דילגו להם בין מכונה למכונה והתעמקו בעקרונותיה הפיזיקליים.
אני בעיקר נחתי לאחר שצפיתי בסרט על חייו של לאונרדו דה וינצ'י והתרשמתי באופן כללי מהמוזיאון.
והבכור.. קצת מפה וקצת מפה.
אז האם מומלץ? מאוד תלוי בתחומי העניין שלכם.
מדד הכוכבים למוזיאון לאונרדו דה וינצ'י ונציה
בן הזוג 5 ("רק כשמגיעים מבינים את הגאונות של דה-וינצ'י") הבכור 3.5 ("בול כמו שהיה במדעטק") פיקאצ'ו 4 ("ההסברים על הציורים מיותרים, המכונות מעניינות")
ולאחר שהשכלנו (חלקנו לפחות) המשכנו לגדת תעלה בחזיתה של בזיליקת סנטה מריה גלוריוזה דיי פרארי וישבנו לפיקניק מאולתר, להתענג על הטירמיסו הכי הכי בונציה שקנינו עוד קודם בטייק-אווי בדרך לכיכר סן מרקו.. המקום נקרא I Tre Mercanti וטירמיסו הוא ההתמחות שלו.
מומלץ טירמיסו פיסטוק, מומלץ גם הקלאסי.. בקיצור מומלץ.
הסתובבנו עוד קצת, ונציה משופעת במוסדות מסוג "בר יינות" בהם ניתן לאכול צ'יקטי כמובן ולשתות אפרול שפריץ בכתום בוהק.
מילאנו את מצוות היום בבר יינות Adagio , היה טעים ופה גם גילינו כמה היה יקר הצ'יקטי במסעדה של הצהריים…
אבל הפלא ופלא אנחנו מוצאים את עצמנו באותו מצב. מי זה שחשב שמתבגרים ישבעו מצ'יקטי?
אז המשכנו לפיצריה, דגמנו פיצה מסוג שונה (בצק דק) ב Pizza al Volo – אינספור סוגי פיצות טעימות ומאוד לא יקרות (משפחתית 4 גבינות עלתה 15 יורו).
עכשיו אפשר להמשיך לטייל לכיוונו של הגשר השני המפורסם ביותר בונציה – גשר האקדמיה
. Ponte dell'Accademia
בדרך – עוברים באחת הכיכרות המרובות של ונציה, כיכר נקראת בונציה Campo (למעט כיכר סן מרקו שרק היא זכתה לתואר פיאצה), ראו את אחד החלונות בכיכר שתלו בו דגל סמלה של ונטו, האריה המכונף
עוד ועוד חנויות מסכות על הדרך, בכל זאת זו ונציה של קרנבל המסכות
והנה הגענו לגשר האקדמיה.
כמו מגשר ריאלטו, גם מגשר זה נשקף נוף מהמם של ונציה, והשעה עכשיו באור רך יותר מתאים יותר לצילום. מומלץ להגיע גם לפה.
זמן השקיעה מתקרב ואנחנו חוזרים לכיכר סן מרקו.
הזמנתי מראש כרטיסים לעליה (במעלית) לתצפית ממגדל הפעמונים (הקמפנילה) , חששתי מתור ארוך, בוודאי לקראת פסחא.
אבל בשעת שקיעה ונציה די התרוקנה מהעומס היומי, התור למי שלא הזמין מראש היה יחסית סביר.
והנוף… שווה
מעניין למה אבל אף אחד מאיתנו לא היה מעוניין במסעדה שהזמנתי, כך שביטלתי אותה וטיילנו לנו ברחובות ונציה בדרך לדירה..
ונציה הלילית שקטה (אך ממש לא נטושה), ממליצה מאוד לישון בה לילה אחד אם מתאפשר ולנצל את השעות השקטות האלה.
אי אפשר בלי עצירה נוספת בגשר ריאלטו
ואנחנו מתפנקים פינוק אחרון להיום בגלידה הכי ידועה בונציה GELATOTECA SUSO – San Marco, זו גלידריה שברוב שעות היום משתרך תור ארוך אליה. גם עכשיו יש תור אבל נסבל. גלידה שניה להיום אבל מי סופר. איטליה.
כמה דקות ואנחנו בדירה, מלאי חוויות ורשמים, לילה טוב
המשך ל –
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 