ביום הראשון לטיול אני מנצלת את האנרגיה של תחילת הטיול, מעודדת את כולם לקום (יחסית) מוקדם ולמרות שזהו יום ראשון בשבוע שבו גם המקומיים מטיילים והעומס גדול יותר, אני מחליטה לנסוע למסלול ידוע בבוואריה שמאוד רציתי לטייל בו – המסלול לאגם Seebenseaולבקתת Coburger.
מדובר במסלול באורך של כ 11 ק"מ עם שינוי גובה של כ 600 מ'.
יש לעלות ברכבל Ehrwalder Almbahn ומשם עולה המסלול עד לאגם Seebensea וניתן להמשיך הלאה לבקתת Coburger (ואפשר גם להמשיך עוד אם יש לכם את הכושר המתאים…ראו פה)
לחובבי אולטריילס – המסלול נמצא פה אולם הוא כולל עליה ברגל במקום ברכבל – לא להיבהל מהנתונים.
כצפוי ליום ראשון – הגענו למגרשי חניה מלאים למדי, ולתור לקופות, אבל – לא משהו שהפריע לנו יותר מדי.
מהתחנה העליונה של הרכבל יצאנו לדרך בשביל רחב משותף עם רוכבי אופניים, הסימון מורה על שעה וחצי הליכה עד ל Seeben Alm – זוהי הבקתה הראשונה שבדרך, שעתיים עד ל Seeben Sea – האגם עצמו, שלוש שעות עד ל Coburger Hutte.
אנחנו מתחילים בדרך. השביל עולה במתינות, לא מדובר בנופים מרהיבים בשלב הזה, קצת יער לפה ולשם.
לאחר מספר קילומטרים קיים פיצול שמאלה להולכי רגל בלבד ואנחנו נפרדים מהשביל הרחב וממשיכים בשביל צר ביער.
בסופו מגיעים לבקתה Seeben Alm , זמן להתפנק….
בקתה קצת מוזרה עם מלצרים שלא ממהרים להגיע (ומי בכלל שמע על בקתה עם מלצרים?), ואחרי שאנחנו מתייאשים ואוכלים את הסנדביצ'ים שלנו בכל זאת מגיעה מלצרית ואנחנו מזמינים את השטרודל תפוחים הראשון שלנו.
Mit Sahne?
ברור!
שאנחנו נוותר על קצפת?
אחחח.. אם יש משהו שהאוסטרים טובים בו זה עוגות. את זה אי אפשר לקחת מהם.
ואחרי התידלוק אנחנו מתאחדים שוב לזמן קצר עם רוכבי האופניים, העלייה ממשיכה לה, ואחר כך שוב אנחנו מתפצלים לשביל צר להולכי רגל (זה לא חובה, פשוט קצר יותר) ובסופו…
וואו! איזה אגם מדהים נפרש לפנינו!
היום יום שמשי, השמש בוהקת ומקשה על הצילום והראות לא בשיאה, אבל אגם כזה צלול וירקרק לא פוגשים כל יום, תראו את הצלילות!
אפשר לנוח פה, לעשות פיקניק, וגם להיכנס למים אם זה מה שמתאים לכם…
אפשר להסתפק במסלול עד לאגם (עד לפה המסלול בעליה יחסית מתונה) ואפשר גם להמשיך הלאה.
אבל טיפ שלי – תנו מבט בשעון, צריך להספיק להגיע לרכבל חזרה.
אנחנו ממשיכים הלאה, מעט אחרי האגם כל רוכבי האופניים קושרים את אופניהם ומפה והלאה מדובר בעליה רגלית ב"שביל נחש" עד לבקתה המיוחלת. כאמור, רוב העלייה של המסלול מרוכזת בחלק הזה, קחו זאת בחשבון.
אנחנו עולים, ותוך כדי מתצפתים מלמעלה על האגם שרק לפני רגע ישבנו לידו…
מלמעלה הוא כבר לא ירוק, אבל עדיין יפה
כמובן שהגברברים מגיעים לבקתה לפני ומספיקים לדווח לי שיש תור ארוך לאוכל (יום ראשון, מה לעשות), אבל אוסטרים הרי לא יישארו בלי בירה… אז יש תור נפרד למשקאות, קצר בהרבה, וכשאני מגיעה סוף סוף למעלה, מרפסת השמש של הבקתה מלאה מפה לפה, והבירה שלי מחכה לי, והפתעה – עוד שטרודל, גם אותו אפשר לקבל בתור המשקאות…
המרפסת צופה לאגם נוסף , אגם Drachensee. אפשר לרדת אליו ואפשר להמשיך הלאה לשבילים אחרים.
אבל הגיע הזמן להתחבר למציאות ולהסתכל בשעון.
השעה כבר שתיים וחצי, הרכבל האחרון יורד בארבע וחצי, ובאופן לא ברור לי שקענו (או יותר מדוייק שקעתי) בזחיחות קלה…
יש לנו שעתיים להגיע לרכבל, והפעם – במגמת ירידה.
נגיע?
אנחנו מתאפסים ויוצאים לדרך בלי עיכובים, בלי צילומים ובלי שטויות.
על פניו הייתי בטוחה שיספיקו לי שעתיים.. ואני הרי החוליה החלשה פה…
בפועל – זה לא היה קל. בכלל לא.
המשכתי ללכת וללכת כמעט ללא הפסקות, זוכרים את הפיצול הראשון בין שביל אופניים להולכי רגל?
כשהגענו בכיוון ההפוך ראינו שכולם לא פונים לשביל האופניים אלא ממשיכים בשביל הולכי רגל ביער שלא ראינו אותו קודם בדרך הלוך וגם לא הלכנו בו.
המשכנו עם כולם ביער ולא כפי שהגענו בשביל האופניים בתחילת המסלול – זו ירידה תלולה ואני לא ממליצה לעלות בה מהרכבל.
בנקודה מסויימת כבר התייאשתי , הירידה הייתה נראית כל כך תלולה שכבר חשבתי שהיא כלל לא מובילה לרכבל אלא לתחתית ההר.
הגברים מקדימים אותי ומבשרים שזה המקום.. עוד קצת…
פיקאצ'ו מלווה אותי ומרוב לחץ של זמן אנחנו חוצים בחוסר אוסטריות משווע את השדה הסמוך לרכבל, מזדחלים מתחת לגדר החשמלית של הפרות ולסיום בהתאם להוראות של האמצעי דופקים ספרינט קצר לתחנת הרכבל…. הם שם כבר בתור ממתינים לנו.
1630 – הגענו.
וואו.
אנחנו מתיישבים ברכבל, מתבוננים בשביל הירידה ברגל, ומה אני אגיד לכם? הוא ארוך ארוך ארוך ארוך.
מזל שהספקנו. באמת מזל.
ואיך נסכם את המסלול?
חלקו מקסים כפי שראיתם בתמונות, בחלקו כולל הליכה סתמית יותר ביער – אבל בעיני היה שווה!
מדד הכוכבים למסלול לאגם Seebensea ולבקתת Coburger
אני 4.5 בן הזוג 4 האמצעי 4 פיקאצ'ו 4.5
ומה עכשיו?
הייתי כבר עייפה.. ממש עייפה.
עצרנו ליד האגם הידוע Fernsteinsee אבל הוא לא הלהיב אותנו, אולי ענין של עונה ומצב רוח מתאים.
ניסינו את האתגר הקשה למדי – האם תימצא מכולת קטנה פתוחה ביום ראשון?
ההתמדה השתלמה ומצאנו סופר קטן MPREIS בתחנת הדלק OMV שבעיר IMST.
חזרנו לדירה, האמצעי בישל לנו שוב ארוחת ערב מדוגמת עם פיקאצ'ו כסו-שף, אני על הכביסה – כמובן
ולילה טוב
המשך ל –
טירול יום 2 – דרך Kaunertal ומפלי שטובין Stuibenfall
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 