תאמינו או לא אבל שלושה לילות חלפו להם, והגיע הזמן לפנות את דירתנו בעמק אוץ ולעבור מזרחה.
גם ליום זה היו לי לא מעט התלבטויות, גם היום שמשי ואפילו חם (מדי!), החלטתי לנסוע לרכבל Rofan Seilbahn AG למסלול בהרים המשקיף לאגם הסמוך Achensee ויורד עד למטה, ללא מתח להגיע בזמן לרכבל האחרון חזור…
את הדרך החלטתי לעשות לא באוטוסטרדה אלא דרך Kuhtai, דרך שתהיה נופית וכפרית יותר.
(Kuhtai עצמה היא עיירה בה יש רכבל המוביל למסלול שלושת האגמים הידוע – אלא שבאוקטובר הרכבל סגור ופחות התחשק לי היום לעלות ברגל בלעדיו. בעונה אחרת בוודאי הייתי בוחרת גם במסלול הזה).
בסופו של דבר הגענו לרכבל Rofan בצהריים.. ודי שפשפנו את עינינו לא מאמינים.
כל מגרשי החניה היו מלאים עד אפס מקום, התקשינו מאוד למצוא חניה.
לאחר מעשה הסתבר שהיום יום חג גרמני – יום האחדות הגרמנית ומאחר ואנחנו מטיילים באיזור מאוד סמוך לגבול עם גרמניה באו רבים מהם לבלות את היום על ההר. זו גם הסיבה ככל הנראה שרכבלים רבים באיזור פעלו במתכונת קיץ עד תאריך זה – 3 לאוקטובר- למרות שמדובר לכאורה בסתם יום חול באמצע השבוע (באוסטריה).
אבל – אל ייאוש
למעט נושא החניה, בהמשך היום לא סבלנו כלל מעומס.
הגענו להר – בו נמצא מתקן אקסטרים Air Rofan – אם בא לכם להיות תלויים כך בין שמיים וארץ
התחלנו ללכת בשביל המסומן כ 413 לבקתה Dalfaz Alm.
שימו לב – בכיוון זה המסלול יחסית בירידה כך שמי שחוזר מהבקתה לרכבל יעשה את החזור בעליה.
יום יפה, כאמור קצת חם מדי גם היום, והרבה מצנחי רחיפה יוצאים להם לרחף מעל האגם
הדרך יפה , באמצעה נקודה מסומנת ממנה ניתן להשקיף על האגם ועל הדואים מעליו. גם היום השמש הייתה בוהקת והראות לא בשיאה, אבל תצטרכו להאמין לי שמדובר באגם טורקיז מדהים
עוד מהדרך לבקתה
והנה היא הבקתה מחכה לנו
יש בקתה = יש בירה
יש גם קייזרשמרן היום, אותו מאכל אוסטרי ידוע, מוגש במנה נדיבה ביותר
ולמרות החג – אין תור ואין עומס
ואנחנו יושבים לנוח פה לא מעט.
מהבקתה אפשר כאמור לחזור לרכבל
ואפשר לרדת מטה בואריציות שונות ולהשלים מסלול מעגלי.
אנחנו רצינו להמשיך למפלים Dalfazer Wasserfall – כל המסלולים מטה מתחילים בירידה משותפת ומהר מאוד פיצול ימינה מסמן לשביל שיוליך למפלים.
"יוליך" זו מילה יפה שהשתמשתי בה אבל בפועל מסתבר שמדובר בחתיכת ירידה.
ירידה אינסופית, ושצריך להיזהר כל הזמן לא להחליק בה.
זה היה מתיש… מאוד
מתיש ולא כיף בכלל.
מיותר לציין ששאר בני המשפחה לא חלקו לי מחמאות רבות באותו רגע על התיכנון המופתי.
וגם אני תהיתי לעצמי איך קרה שבחרתי מסלול של 900 מטר שינוי גובה בירידה!!
כמובן שהנתון הזה לא היה לנגד עיני כשתכננתי. במקרה הזה לא היה לי מסלול שמצאתי באולטריילס האהוב והסתפקתי בדיווחי מטיילים בלי לחפור יותר מדי כהרגלי… משהו בזה קצת הרדים את החשדנות הטבעית שלי למסלולי ירידה מרכבל ובנוסף מאוד קסם לי שהירידה כולה אל מול האגם (זה נכון).
אני אומרת שזו הייתה ירידה בדרדרת
האמצעי טוען שלא מדובר בדרדרת
אם אתם בגיל שלו – תאמינו לו ותמשיכו לדלג בקלילות בשביל
ואם אתם בגיל שלי – תאמינו לי.
דרדרת.
ולרדת 900 מטר גובה בדרדרת בלי להחליק (כמובן שיש לי מקל הליכה וכמובן שבכל זאת החלקתי כמה פעמים).. וואו זה גם היה מאמץ וגם לקח המון זמן.
הגענו לתצפית למפלים. ברור שהם לא היו שווים את זה או שווים בכלל. אפילו שהייתה בהם קשת.
מהמפלים המשכנו לכיוון Buchauer wasserfall – מפל עוד יותר "מוצלח" כי הוא פשוט היה יבש.
ומשם בשביל ביער לעיירה Maurach, שם כבר חיכינו לבן זוגי שיביא את הרכב, אבל מדובר היה בסך הכל בעשר דקות הליכה מהרכבל.
אז כן הייתה פה איזה טעות בשיקול הדעת שלי.. אבל אני אומרת שמי שלא עושה לא טועה.
נכון או לא נכון?
המסלול עדיין מומלץ לדעתי – בתנאי שהולכים רק עד הבקתה וחוזרים לרכבל. ההמשך לא מומלץ כלל.
מדד הכוכבים למסלול כולו מרכבל Rofan
אני 4 (עד לבקתה וחזור) בן הזוג -1 האמצעי 2 פיקאצ'ו -1
נסיעה קצרה, עוד השלמות מהסופר –כמובן, והגענו לדירה הענקית שלנו בעמק צילרטל.
כיף של ארוחת ערב (כלומר בעיקר כשלא אני מכינה)
ולילה טוב, עד מחר הרגליים ישתקמו…
המשך ל –
טירול יום 4 – מסלול Olpererhütte
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 