נותר לנו יום שלם נוסף באיזור, התלבטתי רבות דווקא לגבי התוכנית ליום הזה – מה לשלב בו ובהתחשב בכך שגם הוא היה חלק מסופ"ש פסחא – שני של פסחא.
חדי העין ודאי שמו לב שביקרנו אתמול רק בארבעה כפרים מתוך החמישה, אבל לא ראיתי צורך מיוחד להשלים את המלאכה. ידעתי שיש לי זמן להשלמות היום אם רק ארצה.
אפשרות אחת הייתה לנסוע לכיוון פורטופינו והאיזור, אולם חששתי מאוד מעומסי הפסחא בשיט שם.
אפשרות אחרת הייתה לנסוע לכיוון ההפוך – לכפר PORTOVENERE, שמעט פחות ידוע לעומת הצ'ינקווה טרה וגם ההגעה אליו איננה ברכבת, כך שיש סיכוי לעומס נסבל. פורטוונרה שייך למפרץ בשם "מפרץ המשוררים", מפרץ ששימש השראה למספר משוררים שגרו בסמוך אליו.
ובכלל אפשר היה לפזול לכיוונים עירוניים.. גנואה בכיוון אחד או לוקה ופיזה בכיוון השני.
אני החלטתי לנסוע לפורטוונרה.
לקום מוקדם היום אין צורך, הגענו לתחנת הרכבת של לבנטו בשעה מאוחרת בהרבה (אולי עשר וחצי?) ובהחלט ניכר ההבדל בעומס לעומת אתמול, אבל עדיין היה נסבל.
ברכבת נסענו עד ללה ספציה.
משם אפשר להמשיך במונית (40 יורו, יש תחנה ממש ביציאה מהרכבת) או באוטובוס (התחנה מספר דקות הליכה, 2.5 יורו לאדם – כרטיס יש לקנות מאחד מאינספור הקיוסקים בדרך).
החלטנו לנסוע באוטובוס. אנחנו הרי חסכנים מדופלמים.
כשהגענו לתחנה הבחנו שעוד כמה אנשים חשבו על הרעיון לנסוע לפורטוונרה ביום שני של פסחא… חיכינו לאוטובוס שהיה דחוס בצורה מטורפת אבל אנחנו נחושים ולא התייאשנו.
האוטובוס נוסע לאורך המפרץ, נסיעה מפותלת למדי אבל בהחלט נופית.
הגענו לכפר השוכן על לשון יבשה ומוקף כמעט בכל עבריו בים, איזה נוף!
הצבא צועד על קיבתו, ניגשנו לרחוב הראשי Via Capellini, וקיבלנו את מנת הפחמימות האופיינית בפוקצ'ריה המקומית, ליד שער העיר Porta del Borgo.
ברחוב גם שלל חנויות לתיירים, נחמדות דווקא
הצצה לנמל מהרחוב הראשי, הגבוה יותר
ולאחר שסיימנו להסתובב בין החנויות, חזרנו לכיוון השער ועלינו במדרגות מעלה מעלה למרגלות המבצר Castello Doria.
לא עלינו ממש עד הסוף, אבל הגובה הספיק לתצפית יפה, לכמה כיוונים.
פה התצפית לכיוון המפרץ עם כנסיית San Lorenzo ברקע
ומפה לכיוון הים הפתוח – ניתן להבחין בכנסיית סן פייטרו Chiesa di San Pietro , עוד נגיע לשם
היה יום שמשי בהיר ונהדר, ומזג אוויר נעים, ועומס התיירים היה סביר בהחלט.
מהגובה החלנו לרדת מטה, לכיוון פסל Mater Naturae ~ Portovenere
משם ירדתי לניקבות שם נהג לרחוץ הלורד ביירון, משורר בריטי במוצאו שהעדיף לעבור לאיטליה –
Grotta di Lord Byron
לאורך הדרך חלונות בחומה, צופים לאותו ים
הגענו עד לכנסיה Chiesa di San Pietro להתרשם מהנוף סביבה
ומה עכשיו?
מזמן לא אכלנו.. המשכנו לטיילת שם הצלחתי לתפוס שולחן תוך הבטחה שאני מזמינה אוכל לארבעה אנשים (בכל זאת פסחא!!) – המקום נקרא Al Gabbiano והוא היה נחמד בהחלט, על שפת הרציף.
פיצות, פסטה טרופי עם פסטו, אפרול שפריץ… התרגלנו לתפריט…
כללית אומר שבונציה ובליגוריה (חבל הארץ האיטלקי בו נמצאת הריביירה האיטלקית) היושבות על הים ההשפעה על התפריט באופן טבעי היא לדגש של פירות ים, והם מהווים לעיתים אפילו 80 אחוז מהתפריט. אנחנו פחות חובבי פירות ים ולכן מהבחינה הזו נהנינו יותר מהאוכל בבולוניה ובפירנצה. אם אתם דווקא מתים על פירות ים – בואו לליגוריה!
אבל מה עכשיו?
זו שאלה שלא היה לי ברור מה התשובה אליה והעדפתי להשאיר כמה אופציות פתוחות במקביל.
אפשר היה להפליג מהנמל הפלגה קצרצרה לאי הקטן Palmaria
אפשר היה להשלים ביקור בכפר החמישי בצ'ינקווה טרה – Riomaggiore
והיו גם רעיונות פרועים לנסוע אחר הצהריים ברכבת לפיזה….
אומנם החלטנו על פיזה וחזרנו באוטובוס הידוע ללה ספציה (לא דחוס הפעם) אבל ברגע האמת החלטתי שהרעיון משוגע מדי ועכשיו מאוחר מדי , כך שהפלא ופלא לקחנו את הרכבת וחזרנו לדירה לשנ"צ מאוחר!
לקראת שקיעה באנו לבדוק את המצב בים "שלנו" בלבנטו, המשכנו לאיזור המדרחוב ואכלנו באחת המסעדות (לא מהמוצלחות), קינחנו בג'לטריה מצויינת לדעתי Cremeria Garibaldi וסיימנו ערב שקט…
אז איך נסכם את פורטוונרה?
אין ספק שהמקום יפה, ולדעתי הנוף די שונה מנוף הכפרים בצ'ינקווה טרה בגלל המבנה של לשון יבשה צרה בתוך הים, אבל הדרך הארוכה (שעה וחצי לכל כיוון, ומונית לא הייתה עוזרת הרבה בעניין הזה) הייתה קצת יותר מדי לבני המשפחה שלי בשביל לבקר בכפר, יפה ככל שיהיה.
מדד הכוכבים לפורטוונרה
אני 4 בן הזוג 3.5 ("מיותר בנוסף לצ'ינקווה טרה וכרוך במאמץ להגיע") הבכור 3.5 פיקאצ'ו 4 ("חמוד, מזכיר את נורמנדי")
המשך ל –
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 