בוקר טוב
דבר ראשון מה מצב התחזית?
הממטרים שאתמול הטרידו את מנוחתי להיום – נעלמו ממנה.
עננות – אין
יש!!
אז אפשר לחזור למקום הפשע ולטפס על ההר Pen-y-fan.
אפשר לעלות על ההר מכיוונים שונים, אני בחרתי במה שנחשב מסלול "פשוט" יחסית והוא כולל למעשה טיפוס על שתי פסגות – הראשונה היא של Corn Du, והשניה הגבוהה ממנה אך במעט היא של ההר ה"שיאן" Pen-y-Fan . אורכו של המסלול 7.4 ק"מ ושינוי הגובה 545 מ'.
(אפשר לעלות גם ממיקום קרוב מאוד במסלול טיפה קל יותר – 6.3 ק"מ עם 490 מ' שינוי גובה – בסך הכל מדובר במסלולים די דומים.).
השמש אכן חייכה אלינו, יום יפה היום. ממש יפה.
איזה מזל ששינינו תוכניות בזמן וחזרנו היום!
המסלול מתחיל בעליה די תלולה.
בדיקת רצינות אפשר לקרוא לה.. רציתם לעלות על הר אז קדימה.
הדרך נראית כאמצע שום מקום, רק אנחנו וגבעות הברקון ביקונס.
זהו השביל, מימין עטוף בעננים ההר הראשון עליו נעלה – ה Corn Du.
ולמה אמרתי שרק אנחנו והגבעות…
רק אנחנו, הגבעות והכבשים.
אי אפשר אחרת פה.
ככל שמתקרבים ל Corn Du עצמו הדרך נעשית תלולה יותר ויותר, נעשה קר ורוחות נושבות.
כדאי להגיע לפה ביום יפה כמו שלנו, אני לא רוצה לדמיין אפילו מה המצב פה ביום פחות יפה.
בתמורה הנוף נעשה מגוון יותר…
אנחנו מגיעים לפיסגת ה Corn Du אבל לא מתעכבים, ממשיכים הלאה מרחק קצר ל Pen-y-fan , וכך נראית לה הדרך
מגיעים לפיסגה… איזה כיף לנוח פה.
אפילו השמש משתפת פעולה.
נוף 360 מעלות. יושבים עם הסנדביצ'ים מהבית ועם הצ'וקולוקים. כן כן.
הירידה – קלה בהרבה…
שוב אנחנו עוברים בתצפית לאותו אגמון , מהמפה נראה לי שזהו Llyn Cwm Llwch – אבל אני לא בטוחה. דרך אגב האגם הזה ניבט דווקא מהמסלול שלנו ולא מהמסלול האלטרנטיבי שמגיע ל Corn Du מצידו השני.
אנחנו חוזרים לרכב עייפים אך מרוצים.
מדד הכוכבים למסלול Pen-y-fan
אני 5 אישי 4.5 ("נוף סקוטי, העלייה מונוטונית מעט") הבכור 4.5 פיקאצ'ו 5
מה עכשיו?
לא ידעתי מראש מתי נסיים והכנתי לעצמי "בנק" אתרים לסיום היום, למרות שרובם של האתרים נסגרים מוקדם באיזור 17 כך שהרבה זמן לא נותר לנו.
החלטתי לנסוע לכיוון קרדיף, פיקאצ'ו ביקש לבקר בעיר הבירה הוולשית, וידעתי שהיום זו ההזדמנות האחרונה מבחינת מסלול הטיול.
אבל לפני שנגיע לעיר עצמה, עצרנו במוזיאון פתוח St. Fagans National Museum of History.
אם יש מקום שבו באמת ניתן להכיר את התרבות הוולשית – זהו המוזיאון הזה. והוא אפילו בחינם.
יש במוזיאון תצוגות גם בבנין הראשי עצמו, אבל זמננו היה מועט והעדפנו להתמקד באיזור הפתוח, אליו הובאו בתים ששוחזרו מרחבי ווילס, ויש בו הדגמות של בעלי מלאכה כמו שפעם עבדו באיזור.
ביררנו במודיעין מה פתוח כעת (הנפח וה clog maker) ויצאנו החוצה.
חוץ מהבתים יש בחוץ גם כבשים. ברור.
בדרכנו למצוא את הנפח עברנו במקרה ליד בית הספר של המוזיאון הפתוח.
הוא כנראה היה לקראת סגירה… אבל נמשכנו לשיחה עם ה"מורה", וגם הוא למרות שהתכונן לסגור כבר, בכל זאת די שמח לדבר עם תיירים מישראל.
בבית הספר למדו באותה כיתה ילדים מגיל 4 עד 14, הבנות ישבו רחוק יחסית מהמורה, הבנים ישבו קרוב יותר למורה כדי שתשגיח עליהם מקרוב.
ה"מורה" סיפר לנו משהו מאוד מעניין על היחס לוולשים ולשפה הוולשית באותם ימים (המאה ה 19 ואפילו עד לאמצע המאה ה -20).
כבר סיפרתי שכיום השפה הוולשית היא שפה רשמית בווילס במעמד שווה לאנגלית, ובבית הספר לומדים בשתי השפות.
אבל פעם.. פעם אסור היה לדבר בוולשית בבית הספר!
אם מורה הייתה תופסת בהפסקה ילד שהעז לדבר וולשית עם חברו, היא תלתה עליו את שרשרת Welsh Not.
ומה היה עושה הילד?
היה מחפש ילד אחר שאשם באותו "חטא"… ואם נמצא ילד כזה הוא היה מעביר לו את השרשרת.
בסוף היום הילד האחרון שהשרשרת נמצאה עליו קיבל עונש מכות במקל.
קצת כמו משחק הכסאות המוזיקליים של ימי ההולדת בילדותינו אבל בצורה כל כך מזעזעת וכל כך לא חינוכית, גם לא מקבלת את השונה וגם מעודדת אנטי-סוציאליות, הלשנה והאשמת האחר במקום לכידות חברתית.
די נחרדתי מהסיפור הזה.
אבל מסתבר שלפחות בבית ספר אחד הייתה ילדה גיבורה שהצליחה לשבור את המערכת.
הילדה הזו הייתה לוקחת את השרשרת לעצמה, מסובבת אותה כך שלא יראו את ה WN כדי לשדר שמבחינתה אין דבר כזה, והיא לא הייתה מעבירה את השרשרת הלאה… והייתה מוכנה לספוג את המכות שיגיעו בעצמה, מדי יום. בדרך הזו היא הגנה על כל שאר ילדי בית הספר מהשיטה האכזרית, ולמעשה די הוציאה את העוקץ ממנה. עוד סיפור של גיבורה קטנה-גדולה.
המשכנו לשוחח עם ה"מורה" בכלל על ווילס ועל היחס שלו ל UK.
כבר כשתיכננתי את הטיול הרגשתי שהנושא מאוד "חם" בווילס וחשוב להם להדגיש שהם Country לכל דבר וענין ,גם אם למשל אין דבר כזה דרכון וולשי…אתם מוזמנים להשתכנע פה.
ובאמת הוא אמר שמבחינתו בית המלוכה למשל – איננו מייצג אותו.
הייתה שיחה מרתקת מעין כמוה והיה שווה להגיע למוזיאון ולו בשבילה. תודה רבה לאוליב על ההמלצה.
אז מה עם הנפח באמת? ומה זה בכלל Clog maker ?
ובכן Clog maker הוא בעל מלאכה שמייצר קפקפי Heavy duty בהם השתמשו למשל במכרות המרובים שבווילס.
פתחנו איתו בשיחה.. ניסינו לפחות…
אבל בניגוד לבית הספר – השיחה פה לא זרמה, וכל שאלה שלנו נענתה בתשובה קצרה ביותר ללא רצון עם חוסר רצון בולט להמשך השיחה מצד בעל המלאכה.
הנפח שכן בסמוך – גם איתו היה קשה מאוד לתקשר וראינו שהוא לא מעוניין לספר ולהרחיב על עבודתו.
התאכזבתי בחלק הזה, מאוד מוזר לי ואין לי הסבר מדוע הם התנהגו כך…. מן הסתם חלק ניכר מעבודתם הוא גם לדבר עם התיירים שמגיעים כדי שיכירו ויבינו מה שהם רואים, אבל בזמן שאנחנו ביקרנו זה לא היה כך ובאופן מאוד בולט.
נכנסנו כמובן גם לחנות הממתקים (עוד לא ראיתי מוזיאון פתוח שאין בו כזו).
נכנסנו גם לחנות ה "עתיקה" , הנה מטחנת קפה מימין ומאזניים משמאל
התרשמנו מסניף דואר שהובא בשלמותו מדרום מערב ווילס. הוא נבנה במקור בשנת 1936 ושימש כמרכז תקשורת בזמן מלחמת העולם השניה.
וסיימנו את הביקור בגן השעשועים המקומי… כן כן גם בגיל 14!
אינני יודעת כמה מדד הכוכבים שלנו מייצג את הביקור האופייני יותר במוזיאון, לא באנו לזמן רב ואין לנו ילדים צעירים, ובכל זאת….
מדד הכוכבים למוזיאון הפתוח St. Fagans National Museum of History
אני 3.5 (למוזיאון בכללותו, לבית הספר הייתי נותנת 5!) אישי 3.75 ("בזכות WN") הבכור 3 פיקאצ'ו 4 ("בגלל ה"מורה" המעניין וגן השעשועים")
סיימנו את הביקור אפילו לפני סגירת המוזיאון, והמשכנו לביקור קצרצר בקרדיף עצמה.
הייתה לי רשימה חביבה ביותר לקרדיף.. (אפרט בהמשך כל מה שהיה בה) אבל כמעט הכל נסגר בשעה מוקדמת מאוד ולא יכולנו להגיע לפני הסגירה.
חנינו ליד הטירה Cardiff Castle, ולגמרי במקרה עברנו בפארק העירוני Bute Park הצמוד אליה….
ווי איזה כיף של הפתעה! מיני סנטרל פארק פה.
יש ברווזים, הרבה דשא, השלכת בעיצומה..
הסנאים גם חיכו לנו , הנה אחד יורד על עץ עם הערמון שאסף עוד בפה
הטירה עצמה דרך אגב לא יפהפיה מבחוץ .
חצינו את הפארק והגענו לשדירת החנויות המקורה Castle Quarter Arcades, אחת מכמה שדירות ידועות בקרדיף.
הספקנו להתרשם ממנה אבל למרות שהיא הייתה "פתוחה" – החנויות עצמן היו סגורות כמעט כולן. מומלץ לבוא מוקדם יותר…
השלמנו את החסר בחנויות המזכרות של הרחוב בעל השם המקורי Castle St .
ומשם לארוחת ערב בפאב Tiny Rebel Cardiff – ארוחת ערב מומלצת מאוד שלא תישכח! (המבורגרים מכבש כמובן –סוף הדרך!)
חזרנו לרכב דרך מדרחוב High Street, השעה עוד הייתה יחסית מוקדמת אבל נראה היה שהעיר כבר הולכת לישון… במדרחוב הזה נמצאת גלריית חנויות נוספת High Street Arcade שהייתה כבר סגורה על מנעול ובריח, וגם השוק המקורה נמצא פה – Cardiff Market – גם הוא נסגר כבר ב 17.
בסך הכל נהנינו מאוד מהקפיצה לקרדיף, גם אם הייתה קצרה למדי, ולאחריה – שוב – השלמות סופר ב asda האהוב (ואפילו באותו סניף נגיש על הדרך), וחזרנו לדירה.
מדד הכוכבים לסיבובון בקרדיף
אני 4.5 אישי 4 ("נחמד") הבכור 4 ("נחמד") פיקאצ'ו 4.5 ("חמודה")
המשך ל –
חזור ל –
ווילס יום 2 – מסלול ארבעת המפלים ב Brecon Beacons National Park
סיפור לפני הטיסה 