בוקר טוב
כהרגלי אני ממשיכה במנהגי הבריטים, בודקת היטב שהתחזית לא השתבשה לי..
איזה מזל!
יום שמשי ומושלם לטיול בחוץ!
מי היה מאמין שאנחנו בווילס הירוקה אך גשומה??
היום תיכננתי קצת להרחיק לכת ממקום המגורים שלנו ובמקום לטייל קל"ב בפארק ברקון ביקונס, נסענו לחצי האי Gower, לשאוף קצת אוויר מהאוקיינוס האטלנטי…
מרחק הנסיעה הוא כשעה לחלק הקרוב של גאואר, אבל אני תכננתי להתחיל את היום בחלק המרוחק יותר כך שנסענו כשעה וחצי.
הנסיעה בתוך גאואר בכבישים צרים, איזור כפרי ומקסים שרק עצם הנסיעה בו היא חוויה בפני עצמה…
ראו את מי פגשנו בדרך
וגם עדר כבשים שחשבו לעצמן שהן ביזונים בילוסטון…
בסופו של דבר הגענו ליעדנו – Worms Head Car Park ליד Rhossili.
המקום מוזכר בכתבה של ד"ר עדי ארמוני , אחד מהחופים היפים של האיזור, ובשיחה עם אוליב היא הזכירה לי מה שהספקתי לשכוח – שיש פה מסלול שניתן לעשות אותו רק בשפל. תודה אוליב!
אם מעוניינים במסלול כדאי לברר מראש את שעת השפל – פה וגם פה , מותר לטייל בו רק שעתיים וחצי לפני השפל ועד שעתיים וחצי אחריו, וזו הסיבה שהיינו צריכים להתחיל את היום דווקא פה ולא להיפך.
אנחנו חונים במגרש החניה, כרגיל – Pay and Display – אבל המכונה לא מקבלת כרטיסי אשראי ואני נכנסת לשלם בחנות הסמוכה.
יש פה שתיה, עוגות, שלל מוצרים מתבקשים ליוצאים לטיול, ויש גם – את זה :
נותרתי Speachless !!
אין לי מושג אם היו קונים לגלידה לכלבים, אבל זה המקום לציין את אהבתם הרבה של הבריטים אליהם.
בכל מסלול בו טיילנו היו כלבים רבים שטיילו עם בעליהם, זה במיוחד בלט לי מכיוון שבארצות הברית ברוב מסלולי הפארקים הלאומיים לא מתירים כניסת כלבים (בניגוד לאתרי רשות היערות), ואילו פה גם בפארקים הלאומיים – מותר.
רק התחלנו ללכת ו… וואו!!
איזה נופים!!
וברור שמצאתי לי איזה כבשה מתחרדנת לה בשמש… בכל זאת לא כל יום ככה בווילס…
תענוג צרוף עם אפס מאמץ בשלב הזה.
חשוב לי להדגיש שתחילתו של המסלול היא בעצם סוג של טיילת.
אפשר לבוא בכל שעה לחלק הזה – אין מגבלת גאות ושפל – יש מדשאות והילדים יכולים להתרוצץ חופשי כמעט (בכל זאת כדאי לא ליפול מעבר לצוק), ואפילו ניתן עם עגלה…
ומי הוא אותו Worms Head שהעניק את שמו למסלול ולחוף?
בתמונה הבאה תוכלו לראות את האי המתחבר ל"טיילת", יותר נכון לומר שיש אפילו שני איים כאלה.
רואים שם רחוק רחוק בקצה?
לשם נגיע…
ולא סתם לקצה, אלא נטפס עד למלוא גובהו של הסלע הרחוק ביותר.
המשכנו לטייל באיזי, המשפחה כבר התחילה לגחך שמדובר בטיול של שבת…
אז לא בדיוק.
בשלב מסויים – מתחיל המסלול עצמו, זה שמותר להיכנס אליו רק סביב השפל, ומדי יום מעודכנת הטבלה לידיעת המטיילים- ממתי מותר לצאת לדרך ועד מתי לחזור.
ובכן אנחנו יורדים לכיוון האוקיינוס, ומגיעים למעשה לאיזור הסלעי של מעמקיו.
זה מרתק לראות, וחוויתי, אבל קל להליכה – זה לא, בטח לא לילדים.
באופק- היעד שלנו….
כמה צדפות שיש פה.. לא ייאמן!!
אנחנו ממשיכים הלאה, מתבוננים סביב בהשתאות…. ולבסוף מטפסים בגאווה על האי הראשון.
הגענו.
או לפחות ככה חשבנו.
כפי שהסתבר בהמשך.. היה עוד המשך לא קצר בכלל עד לצ'ופצ'יק של הקומקום….
המשך שדרש הליכה אפשרית אומנם אבל לא קלילה, בין סלעים
המסלול דרך אגב – אינו מסומן, קשה לסמן בקרקעית האוקיינוס…כך שבחירת הנתיב האופטימלי היא בהתאם לשיקול הדעת של המטייל.
בכיוון הזה (הלוך) אני והילדים בחרנו ב"חוכמה" בדרך הזו, שהסתברה כעתירת סלעי ענק, הרבה יותר ממה שהיה נדמה לנו בתחילה, ואישי התקדם מכיוון אחר.
לא אומר מיד מי צדק אבל בדרך חזרה חזרנו בדרך שלו.. מעניין למה…
אישי הספיק לטפס על גבעה ולהמתין לנו.. אתם יכולים לראות אותנו פה בתמונה אחרי שסיימנו להיאבק בסלעים
המשכנו לעוד טיפוס אחד אחרון…
וזהו, אנחנו על גג העולם! רק אנחנו באמצע האוקיינוס!
המצלמה לא יכולה כמובן לקלוט את כל המרחבים… אבל מקווה שהצלחתי לתאר את התחושות במסלול.
ואחרי שנחנו
ושוב סנדביצ'ים וצ'וקולוקים – כמו אתמול
אנחנו מזדרזים להתחיל את הדרך חזרה, חס וחלילה שלא ניתקע פה בגאות….
הפעם אנחנו צייתנים, כולנו הולכים אחרי אישי בתקווה לדרך קלה יותר.
בדרך יש איזור שטוח יחסית שנראה רטוב – זה המקום לעבור בו….גם בדרך הזו צריך לעבור סלעים גדולים, אבל פחות מהם.
בתמורה זה הזמן ליהנות מהסלע שהענקתי לו את השם המקורי "הלב של פנינית".. ממש לב!!
מבט לאחור, לצ'ופצ'יק.. לא להאמין שעלינו עד לשם!
ואנחנו ממשיכים לסיום המסלול בזריזות יחסית.
עוצרים לשיחה נעימה עם האחראית בתחנת הבקרה ביציאה למסלול
חוזרים ל"טיילת" ומשם לרכב עם הרבה חוויות בלב.
אני לא יכולה לומר שככה דמיינתי את המסלול או שהייתי מודעת לאופי שלו עד הסוף, אבל בשבילנו זו הייתה חוויה נהדרת ויוצאת דופן ואני בהחלט ממליצה למי שמסוגל.
ולמי שלא מסוגל לכל ההליכה הזו – מומלץ לפחות להגיע לאיזור הקליל ולהתרשם מהנופים.
מדד הכוכבים ל Worms Head
אני 5 אישי 5 ("נהדר ביום שמשי") הבכור 5 פיקאצ'ו 5
ומה עכשיו?
כולנו רוצים להספיק ולראות עוד חוף ידוע בגאוור – Three Cliffs Bay
בעצתה הטובה של אוליב אנחנו מגיעים לחוף מחניה שנקראת בגוגל מפס Three cliffs bay holiday park, יש שם גם חנות של הקמפינג שבמקום אם רוצים להתפנק בגלידה או בקפה… (ניתן גם להגיע במסלול ארוך יותר ותלול פחות מחניה שנקראת Three Cliffs Bay Carpark והמסלול באולטריילס מתייחס אליה).
מתחילה להתפתח לה הגאות… אבל עדיין קיימים איזורים יבשים בחוף וכך נוצרות להן הטבעות המקסימות, ואתם יכולים להבחין כמובן גם בשלושת הצוקים שהעניקו את שמם לחוף.
בני המשפחה יושבים לנוח על איזו דיונה
אני מתרוצצת לכל הכיוונים.. רודפת אחרי שחפים…ונהנית מכל רגע… השמש מתחילה לשקוע.
הנה הצוקים קצת יותר מקרוב, לו היה עכשיו שפל אפשר היה לעבור אליהם ולהיכנס ב"חור" שביניהם.
אבל גם כך זה מקסים.
תיכף נגיע למדד הכוכבים.. זיכרו מי ראה את כל החוף ומי נשאר על הדיונה….התוצאות בהתאם.
מדד הכוכבים ל Three Cliffs Bay
אני 4.5 אישי 3.5 הבכור 3.5 פיקאצ'ו 4 ("חמוד אך לא הכרחי, מיותר למי שהיה באורגון")
המשכנו מפה לחלק התיירותי של הכפר Mumbles, זמן למסעדה.
לא כל המסעדות פתוחות עד מאוחר, בחרנו ב The Mermaid Café Bar & Restaurant .
ביום יפה אפשר ככל הנראה לשבת בשולחנות שלה על הטיילת לחוף האוקיינוס, אבל כבר ירד החושך וישבנו בפנים. האוכל היה חביב אבל לא יותר מזה, בחלקו הדגים את החולשות של הבריטים שאוהבים להגיש ירקות מבושלים חסרי טעם כתוספות.. היזהרו.
היה יום באמת מקסים, ועכשיו נותר רק לחזור לדירה, ולהתחיל להתארגן לאריזה… מחר עוברים הלאה.
לילה טוב.
המשך ל –
ווילס יום 5 – נסיעה לצפון ווילס וטירת Caernarfon
חזור ל –
ווילס יום 3 – מסלול Pen-y-fan ב Brecon Beacons National Park
סיפור לפני הטיסה 