בוקר טוב עולה על הכפר שלנו, היום צריך לעמוד בזמנים….
אחד מהמסלולים הכי-הכי בווילס מתוכנן להיום – הר סנודון , אליו אפשר לעלות ברגל אם אתם מאוד בכושר (אבל מאוד – כי עלי 1000 מ' שינוי גובה זה קצת גדול, בטח בשילוב 14.5 ק"מ), אבל אפשר גם להיעזר ברכבת לעליה ולרדת ברגל.
אלא שיש פה כמה פרטים שהצריכו תשומת לב מיוחדת –
ראשית מזג האוויר. ברור שכדי ליהנות מהנופים רצוי יום שמשי ויפה. אז אל תשכחו לארגן לכם אחד כזה.
שנית – היום הזה צריך להופיע בתחזית מבעוד מועד, מכיוון שאת הרכבת כדאי להזמין מראש.
כמה מראש? בשיא העונה אני מניחה שכמה ימים.
אני הסתפקתי באוקטובר ביום קודם (על הבוקר, כשודאתי שלא שינו לי את התחזית!) – אבל יש לי תחושה שהקניה שלי הייתה בין הכרטיסים האחרונים של הרכבת. קניתי את הרכבת של 10 בבוקר.
ושלישית – כרגע הרכבת נמצאת בשיפוצים ואיננה ממשיכה עד הפיסגה. את החלק התלול ביותר של העלייה היא משאירה לנו לעשות ברגל… ענין של כמה מאות מטרים שינוי גובה.
למי שלא מעוניין לרדת ברגל – הרכבת של 9 בבוקר מאוד מוזלת בכרטיס של הלוך ושוב, רק שימו לב שהחזרה ברכבת היא לאחר חצי שעה של שהיה ולא בכל רכבת חזור שמתחשק לכם, וכמו כן 9 בבוקר בווילס… שעה פחות שמשית… ובכל זאת יום קודם גם באוקטובר – הרכבת של 9 בבוקר כבר הייתה מלאה.
ונחזור לענייננו.
השמש זורחת. השמיים כחולים. יש!
בני המשפחה שיתפו פעולה וקמו בזמן, אם כי אתגרי במיוחד זה לא היה – מיקום הכפר שלנו נמצא במרחק די קצר מהעליה להר וזו אחת הסיבות שבחרתי בו.
חנינו מול תחנת הרכבת, בחניון שהיה נראה לי יחסית די ריק. גם פה השיטה pay and display, והמכונה אפילו הואילה בטובה לקבל כרטיסי אשראי.
החלפת כרטיסים אינטרנטיים לכרטיסי נייר, עוד קצת המתנה, ואנחנו מתיישבים בקרון המיועד לנו יחד עם משפחה נוספת. בכל קרון – 8 נוסעים.
בעודי יושבת ברכבת חשבתי לעצמי שלא פלא שקשה להשיג כרטיסים.. מדובר ברכבת קטנה למדי ואין בה הרבה מקומות.
מתחילים לעלות, נופים מפה ומשם… יש הסברים בדרך, וסך הכל היה נחמד למרות שאני לא חובבת גדולה של נסיעות כאלה כשלעצמן והתייחסתי לרכבת יותר כאמצעי תחבורה.
אנחנו יורדים בתחנה האחרונה בשנה זו עד שיסתיימו השיפוצים ברכבת – תחנת Clogwyn Station, הנמצאת בשלושת רבעי הדרך מבחינת קילומטרז' אבל אולי בשני שליש הגובה.
מזג האוויר נפלא פשוט.
העלייה תלולה למדי, אבל מי ממהר?
אני בטח שלא.
מתחילים לעלות לאט לאט…הנה מסלול הרכבת מאחורינו לאחר שהספקנו להתרחק קצת
ופתאום מעבר לסיבוב מופיע לו אגם.. עוד כמה צעדים ועוד אחד.. והיי יש פה עוד אחד…
מדהים!
אנחנו ממשיכים עד לפיסגה, ונוף האגמים נשקף לו מכל הכיוונים.
אני אהבתי יותר את הצד הזה של הנוף:
אישי טען שדווקא הצד השני יפה יותר…. שלא לדבר על השחפים ושאר העופות שהסתובבו פה..
זמן לסנדביצ'ים וצ'וקולוקים בנוהל.
אפילו שיש קצת רוח ואפילו שקר, למרות השמש.
ואחרי מנוחה נעימה שכזו.. התחלנו לרדת מטה.
עוד מילה לגבי השבילים מטה- יש פה לא מעט אפשרויות , אנחנו בחרנו בשביל הפשוט יותר – הוא ארוך יותר אבל בזכות כך מתון יותר, ומגיע לנקודת המוצא של הרכבת בה השארנו את הרכב. אבל יש גם מסלולים אחרים אם בא לכם.
האגמים חיכו לנו, גם הכבשים
תחילתה של הירידה תלולה יחסית – עד התחנה המדוברת וקצת אחריה, אחר כך נעשה השביל מתון יותר כמובטח.
הרכבת הקטנה חלפה לידינו בדרכה מטה
אפשר לעצור לפינוקים ב Half way café , אני מקווה שברור היכן הוא נמצא…
עברנו פה ושם ליד זרימות למיניהן
ובכלל היה נעים מאוד לטייל בין ההרים… מומלץ!
לקראת סופו של המסלול הגענו לחווה המחזיקה עדר כבשים, זו הייתה הזדמנות לראות מופע חי של כלבי רועים.. ממש כמו בסקוטלנד..
עייפים ומרוצים הגענו לרכב.
הלו"ז הנינוח שלנו כלל רכבת שיוצאת ב 10, תחילת עלייה ברגל לפיסגה ב 11, הפסקה ארוכה , תחילת ירידה ב 13 וסיום הירידה ב 16 (כולל הפסקות).
מדד הכוכבים להר סנודון
אני 5+ אישי 5+ הבכור 5 פיקאצ'ו 5 ("מומלץ לרדת בלי הרכבת")
ומה עכשיו?
כרגיל במחוזותינו או-טו-טו הכל ייסגר…
עקב כך בחרתי להמשיך לאחד האתרים המאוד סמוכים לתחנת הרכבת – מוזיאון הצפחה הלאומי National Slate Muesum, אתר מאוד וולשי (בווילס משתמשים ברעפי-ציפחה וזה בולט בנוף) ואפילו אתר חינמי.
המוזיאון מצוי במקום בו היה בעבר מכרה צפחה.
אפשר לראות במקום את קרונות הרכבת ששימשו להובלת הציפחה ואת הלוחות, וגם עוד שלל איזורים תיפעוליים שונים.
יש סרט הסבר (האחרון ב 16) והדגמה של שבירת צפחה (האחרונה ב 1615) – אליה נכנסנו וזכינו להדגמה ספיישל עבורנו
כשאתה יודע מה אתה עושה… "פק" קטן ולוח הציפחה מתחלק לשניים דקים יותר…
שמענו על איכות הציפחה הוולשית (ברור), ויש עדיין ייצור וולשי מקומי "בצד השני של ההר".
מן הסתם חציבת הציפחה התרחשה מאוד בסמוך לפה ואפשר לראות את סלעי הציפחה מהכניסה למוזיאון ליד החניה
סיימנו את הביקור הקצר, בוודאי לא ראינו הכל אבל הספיק לנו.
מדד הכוכבים למוזיאון הציפחה הלאומי
אני 3 אישי 3.5 הבכור 2.5 פיקאצ'ו 3.5
השעה 1700, נסגר המוזיאון – אבל עדיין יש אור ועוד רוצים למצות את היום.. לא הספיק לנו.
החלטתי לנסוע לאי אנגלזי Isle of Anglesey ממש קל"ב עבורנו וזו הייתה סיבה נוספת לבחירת הדירה בכפר שלנו.
אל האי מחברים שני גשרים, הנה הנוף מגשר מנאי Menai Suspension Bridge
ובהמשך הגענו לנקודת תצפית ממנה ניתן לראות את הגשר עצמו
קרוב מאוד לגשר נמצא האתר הסופר-תיירותי-מונפץ-לחלוטין בדמותו של "הכפר בעל השם הארוך ביותר".
בכל זאת באתי לראות הכצעקתה.
ואכן על תחנת הרכבת (וגם בעוד כמה מקומות בכפר) ניצב שלט עם אותו שם הגיוני .
האם כל בני המשפחה לגלגו עלי על העצירה הזו?
בהחלט כן.
האם הילדים בכל זאת הצטלמו פה כאחרוני התיירים?
כן.
תסיקו את המסקנות בעצמכם.
בנקודה זו היה צריך להחליט לאיפה הלאה…
לשקיעה מדהימה ביופיה בקצה השני של האי ב South Stack Lighthouse – מרחק חצי שעה נסיעה לכיוון ההפוך מהדירה?
או אולי לאכול?
שקלתי היטב את המצב ו…
מה לעשות.
הבנתי שגדול עלינו להמשיך הלאה, נגמרו הכוחות לכולנו (אפילו לי), המגדלור יחכה לפעם אחרת…
ונסענו למסעדת המבורגרים מקומית (אחרי הפאי הוולשי של אתמול אף אחד לא רצה לשמוע על מסעדה וולשית!) – Tom's Hamburger House. נחמד.
דוגמים את סניף טסקו העצום בעיר הגדולה בנגור
וזהו… הסתיים לו יום מוצלח במיוחד!
לילה טוב
המשך ל –
ווילס יום 7 – Cwm Idwal walk בSnowdonia National Park
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 