ובכן איך מארגנים ביקור שורשים שכזה בעיירה ורבובה Vrbove ?
לי היה ברור שרצוי לתחקר את העניינים מבעוד מועד…
בעיירה ורבובה יש בית כנסת מרשים, שבו מן הסתם התפלל גם סבו של בן זוגי, שהיה בעל חנות גדולה בעיירה (הוא הצליח להגיע לארץ עם משפחתו בסופו של דבר לאחר הרבה הרפתקאות ותלאות, וידענו שבית המגורים שלו נהרס כבר ואין מה לחפש אותו).
אפשר לראות את התמונה של בית הכנסת באתרים שונים, פנים הבנין שימש את הנאצים כמחסן ולכן לא נותר שם דבר.
אבל בכל זאת רצינו לנסות ולהיכנס פנימה…
חפרתי באינטרנט, שלחתי מיילים לכל בעלי התפקידים בעיריה.
התוצאות המהממות – אפס תגובות.
הרמתי טלפון, מפה לשם הגעתי לגברת –
"את יודעת אנגלית?"
היא ידעה אנגלית מספיק טוב בשביל להגיד לא!
ובכל זאת… אפשר לארגן כניסה לתוך בית הכנסת של העיירה?
גם בזה היא שלטה היטב.. לא! בשום פנים ואופן!!
הבנתי שיותר מזה לא אצליח להשיג.
החודשים חלפו.. הגענו ליום הרביעי של הטיול.. אתמול כמובן.
בן זוגי מספר לי שכשנהיה בורבובה ניכנס לבית העיריה, אולי נמצא שם תמונות ישנות וכדומה.
אההממ…
היום יום הטיסה, הערכתי שבשביל לראות את בית הכנסת מבחוץ שעה תהיה מעל ומעבר
אבל להרפתקאות נוספות לא נותר זמן אלא אם נקום מוקדם יחסית.
ובכן הרבה ברירה לא נותרה, עד שהגענו לפה… לא נמצה את העניין?
אז בשמונה בבוקר התייצבנו בעיירה.
ראשית עצרנו לראות את בית הכנסת המדובר והקפנו אותו מכל עבריו.
ליד בית הכנסת – שלט קטן ואנמי מציין שבית הכנסת נבנה בשנת 1883 על ידי הקהילה היהודית במקום שמנתה מעל 1000 איש בזמנו.
איפה הם עכשיו? מה היה ההמשך? השלט לא מספר אפילו במילה וחבל…
אחר כך נכנסנו לחפש את מזלנו בעיריה.
פגשנו את אחד העובדים בבניין (שכמובן לא ידע אנגלית), ובעזרת עובדת אחרת הם הפנו אותנו לחדר אחר בעיריה בו ישבו שני עובדים אחרים.
ואיזה עובדי עיריה אלה היו..
בחור צעיר, מסתבר שהוא מנהל מחלקת התרבות, והפלא ופלא – היחיד שיודע אנגלית!
ואיתו אדם מבוגר יותר ששלט בכל פרטי ההיסטוריה של העיירה ורבובה!
הם הראו לנו ספר תמונות היסטורי של העיירה, והמומחה ההיסטורי שלף מה שנקרא "פרטים מוכמנים" על שאר קרובי משפחה שלנו… שלא לדבר על כך שהילדים שלנו הופיעו אצלו במחשב… כן כן.
כנראה שהוא עוקב אחר מאגרי עצי שורשים למיניהם באינטרנט ולוקח משם מידע הקשור לצאצאי העיירה.
היינו בהלם מרמת הבקיאות ומהרצון לעזור.
ואז שאלנו – מה לגבי בית הקברות?
הבחור הצעיר אמר – אין בעיה, אקח אתכם לשם..
ויצאנו לטיול קטן (ברגל) בעקבות בית הקברות.
כמובן שלא היינו מצליחים בעצמנו להיכנס, היה צריך להתקשר לגברת השומרת על בית קברות, זו שהמשק שלה מוביל אליו.
בית הקברות מתוחזק יחסית יפה, אבל בכל זאת עברו אי אלו שנים, חלק מהכתובות נמחקות מהמצבות, ואת המצבה שחיפשנו לא מצאנו.
לסיום התעקשה הגברת להראות לנו ספר מבקרים שיש ברשותה, מאז 1991 נדמה לי… מלא בתודות.
מי היה מאמין שכל כך הרבה ישראלים ויהודים הצליחו לבקר פה במהלך השנים!
אבל זה לא היה הסוף של הסיור…הבחור הבטיח לנו שיכניס אותנו לבית הכנסת!
לא שאלתי שאלות מיותרות..
בדרך הוא פגש חבר שלו, שהציע לנו ביקור בביתו, בו יש כוך שהתחבאו בו יהודים בזמן השואה.
כמובן באנו לראות, מסתבר שמדובר אפילו בקרובי משפחה רחוקים… הם ידעו לספר מי זו המשפחה שהתחבאה שם.
אל הכוך מגיעים דרך מרתף, אני מנחשת שכמשפחה שפרנסתה הייתה ייצור יינות – המרתף היה מלא בהם כאילו אין שום דבר מאחוריו
הנה פתח הכניסה לכוך
בפנים ראינו בור שבו הוצב סולם וממנו יצאו היהודים ככל הנראה בשעות הלילה בהחבא.
הנה תחתיתו של הסולם
והנה מכסה הביוב שאליו הגיע הסולם בחלקו העליון כדי לצאת לאוויר הפתוח
זו הייתה חוויה מרגשת ונוגעת לראות את זה באופן מוחשי מול העיניים.. ולא כחלק ממוזיאון אלא פשוט כך עדיין נמצא בעיירה סטנדרטית בסלובקיה שבה גרים אנשים רגילים לגמרי.
בכלל כל המצב שבאנו בלי ציפיות, אבל דבר הוביל לדבר וקיבלנו סיור פרטי מושקע בכל מה שיכול לעניין אותנו בעיירה היה מפתיע ומרגש
ומה עם בית הכנסת?
המשכנו אליו, מנהל מחלקת התרבות אכן השיג מפתח להיכנס פנימה (למרות שפורמלית אסור), גם החבר של מנהל מחלקת התרבות (זה שהראה לנו את הכוך) בא איתנו ורצה לראות את פנים בית הכנסת שלא ניתן לראות אותו סתם כך, וגם את אחותו הביא…
ויחד עם זה שידענו שפנים בית הכנסת הרוס, עדיין ניתן היה להתרשם מהתקרה המצויירת ומשלל הקישוטים הפנימיים.
ובזאת הסתיים ביקור השורשים מעל ומעבר לכל הציפיות, בלי שום תיאום מראש או תיכנון.. לפעמים צריך מזל!
מסתבר שמנהל מחלקת התרבות התחיל את עבודתו בעיריה לפני שבוע בלבד, והוא כאמור היה היחיד שידע אנגלית.. וגם רצה לעזור לנו ובכלל לקדם את ההשקעה בבית הכנסת ובבית הקברות כדי שיוכלו להיות פתוחים לקהל הרחב. כיום הם הוכרזו כמבנים לשימור על ידי ממשלת סלובקיה, מצד אחד אסור להרוס אותם ומצד שני לא משקיעים בהם כדי שהציבור יוכל לבקר בהם. בית הכנסת נמצא ברחוב הראשי של העיירה (נודה על האמת, זו עיירה של רחוב אחד) , עומד לו עם השלט הקטן שלא מספר כלום, ואיש אינו יכול להיכנס או ללמוד יותר על מה שהיה, וחבל.
היינו נרגשים כולנו מהחוויה הבלתי תאמן הזו, מעולם לא שיערתי ולא העליתי על דמיוני שנקבל סיור כזה VIP בכל ורבובה…
מפה ישירות לטיסה, חזרה לוינה.
עד כאן החוויות מהטיול,
תודה לכם שחלקתם אותן איתי
ומקווה להתראות בטיולים נוספים!
חזור ל –
לינקים לפראג
מדריך מסעדות פראג בעברית TASTE FOR LIFE
מדריך אוכל לפראג בעברית THE FOOD NETT
סיפור לפני הטיסה 