בוקר יום שני לפנינו, יום שצפוי להיות עמוס גם הוא, אבל מזג אוויר טוב לא מבזבזים…
אנחנו חוזרים בשנית ללנדמנלאוגר , גם זו שמורה מדהימה שאומנם טיילנו בה בשנה שעברה להר Brennisteinsalda אבל רצינו לחזור גם כדי לטייל במזג אוויר טוב יותר (אז הייתה רוח מטורפת בראש ההר) וגם כדי לעשות מסלול אחר – בחרנו לעשות מסלול ארוך יותר המשלב את אותו ההר יחד עם הר נוסף – Bláhnúkur.
לינק בויקילוק למסלול המשולב פה, 9.5 ק"מ , 690 מ' תוספת גובה. עוד על המסלולים והשמורה אפשר לקרוא פה ופה.
ללנדמנלאוגר אפשר להגיע בכמה דרכים, אנחנו בחרנו להגיע היום כפי שהגענו בשנה שעברה בכביש F208 מכיוון צפון, דרך שאיננה כוללת חציית נהרות.
הדרך אורכת כשעתיים מהצימר שלנו, בתחילתה אנחנו עוצרים ב"אטרקציה המקומית" – מינימרקט/בית קפה/מסעדה של תחנת הדלק N1 Árnes. כמובן אני צינית אבל באיזורים האלה לא תמיד "על הדרך" אפשר לעצור במקום כלשהו ולקבל בתמורה קפה ממיחם ב 15 ₪. בואו נאמר שחובבי הקפה יצטרכו להתאזר בהרבה סבלנות כשהם לא בערים הגדולות.
זו שנה ראשונה שיש להזמין מראש חניה בלנדמנלאוגר, משהו מאוד לא איסלנדי… את החניה הזמנו מראש פה (ניתן להזמין עוד לפני שיודעים מהו מספר הרכב ולהוסיף אותו כשמגיעים לאיסלנד).
אנחנו מגיעים לשמורה, לתור קטן של בדיקת האישורים לפני שמתקדמים לחניה.
הבחורה במקום פולטת אנחת רווחה כשהיא רואה שיש לנו אישור מוכן להראות לה, כנראה מותשת מכמות ההסברים שהייתה צריכה לספק לנהגים אחרים שלא הורשו לעבור.
היא אומרת לבן זוגי – בוודאי שתעבור את הנהר בכניסה.. הרכב שלך מתאים לזה.
אההמממ…. לא היה בתיכנון שלי בכלל.
בשנה שעברה חנינו לפני הנהר והלכנו ברגל כעשר דקות, זה ממש לא סוף העולם. למה להסתבך?
אבל לא אני נוהגת…
בן זוגי לא מתעכב דקה נוספת ומכריז שהוא נכנס לנהר.
מחאות לא עזרו..
דפיקות לב מואצות אבל הרכב מתקדם.. ונכנס למים… וגם יוצא!
החציה הראשונה שלנו עברה בהצלחה ואני יכולה להירגע קצת.
אנחנו מתקדמים וחונים במקום המיוחס ליד הקמפינג שבמקום, מתארגנים ויוצאים למסלול.
אפשר לעשות את המסלול עם או נגד כיוון השעון, החלטתי לעשות אותו עם כיוון השעון כדי להתחיל בהר שבו עוד לא ביקרנו – הר Bláhnúkur. התיאור המתאים ביותר למסלול בכיוון הזה נמצא פה.
המסלול מסומן בצהוב , ובתחילתו מחכה לנו הפתעה נעימה.. במקום לחצות את הנחל שבמקום טרחו להכין לנו קרש לחציה. נחמד.
מתחילים לעלות על ההר. העליה לא קשה מדי אבל מתמשכת, בתמורה מהר מאוד אפשר ליהנות מנופים בכל הכיוונים…
בתמונה הבאה אפשר לראות בשוליים את האדמה של "ההר הכחול" עליו אנחנו מטפסים – ובכן יותר אפור מכחול אבל לא נפריע לשם היפה…העיקר שהנוף יפה!
עוד קצת.. והנה הגענו לפיסגה.
מהמם פה
אנחנו יושבים לנוח להפסקת אוכל ארוכה (אפשר להבחין בפיקאצ'ו יושב פה בקצה…)
כמיטב המסורת גם פק"ל קפה וגם טובלרון שקנינו בדיוטי פרי
והמטייל השוויצרי ששוחחנו איתו מתלהב… וואו טובלרונה באיסלנד!!
(כן כן… כנראה שככה צריך לומר את השם…)
אחרי המנוחה הגיע הזמן לרדת מההר, לא בכיוון שבו עלינו כמובן אלא לכיוון ההר הבא, ושוב אפשר להתרשם מצבעו של ההר הכחול..
אנחנו מסיימים את הירידה, גם פה הפתעה.. שוב צריך לחצות איזה נחל שלא הוזכר בשום מקום שקיים פה.
שידור חוזר של אתמול, הגברים במשפחה מוכשרים יותר ממני ומצליחים לדלג ולעבור את הנחל בנעליים.
אני רואה שלא אצליח.. אין ברירה אלא גם פה לעבור יחפה וזה לא הכי קל על האבנים.
עוברים דרך שדה הלבה (ועוברים מסימון צהוב לכתום) ונזכרים בשנה שעברה, אנחנו נכנסים לחלקו של המסלול שעשינו אז בכיוון ההפוך.
מתחילה עליה נוספת
והנה מגיעים לצומת יפה ממנה אנחנו עולים על הר Brennisteinsalda (במסלול ירוק) אבל יש פה המשך מסלול אחר בו עוברים המטיילים בתמונה על שאריות השלג
גם מפה ההרים מקסימים בגווני הכחול והאדום שלהם
עולים לפיסגה ושוב מתפנקים בהפסקת אוכל
הפעם ההפסקה קצרה הרבה יותר, נעשה קר, ואפילו אין חשק להתחיל עם פק"ל קפה
פרידה אחרונה מהנוף לפני שנמשיך מטה
עוד כמה צעדים
ו…
מה זה פה?
גם הפעם מתחיל גשם ש"מנעים" לנו את הזמן.
למודת לקחים מהטיולים של שנה שעברה אני לא מתעצלת, מיד לובשת גם את מכנסי הגשם, הגשם לא נחלש אלא להיפך…
אבל אין מה לעשות כשנמצאים בראש ההר , ממשיכים…
יורדים בירידה די תלולה בכיוון הזה של המסלול (בשנה שעברה זו הייתה עליה תלולה)
לא רק תלולה אלא בוצית וחלקלקה
בשילוב הגשם וחוסר שיווי המשקל שלי אפשר לדמיין את התמונה המביכה איך הצלחתי לרדת את ההר בתוך הבוץ ועם הגשם ובלי להתרסק. קל זה לא היה.
כשהגעתי למטה בכל זאת הצלחתי ליהנות מהנוף שמסביב, אבל תצטרכו לוותר לי על הצילומים…
גם על הרגע שבו שטפתי ידיים מלאות בוץ בנהר שבמקום
המשך המסלול בין ההרים באיזור יחסית שטוח במסלול לבן ואחר כך באיזור לבה נוסף (שוב כתום)
וזהו הגענו לרכב.
ולמרות שהיה לא קל (רק עבורי כמובן, הפרטנרים שלי לא התרגשו מהקושי של שום מסלול) – היה מהמם ושמחתי מאוד שחזרנו למסלול נוסף.. ומי יודע אולי נחזור שוב…
מדד הכוכבים למסלול משולב Bláhnúkur – Brennisteinsaldaבלנדמנלאוגר
אני 5 + בן הזוג 5 + פיקאצ'ו 5 +
כן שוב קונצנזוס משפחתי.. אנחנו כבר משעממים…
אבל קשה שלא להסכים על מסלולים מדהימים שכאלה.
מי שיותר הרפתקן וגם בעל כושר מצויין יכול לבחון מסלול אחר לא תיירותי שאינו יוצא ממרכז המבקרים – Grænihryggur – ואפשר לקרוא עליו פה. (זהירות – לא לכל אחד!)
ועכשיו נותר רק לחצות את הנהר בדרך החוצה… אני מקפצת מהרכב לצלם ולהסריט את גודל האירוע (כמובן שבהמשך הטיול כל הסיפור נעשה שיגרתי לחלוטין…)
היום עוד ארוך ועכשיו אנחנו מתפנים לכל האתרים הנוספים שמחכים לנו בכביש F208 צפון.
הראשון מכיוון השמורה צפונה הוא מכתש Stútur crater (כך בגוגל מפס), חפשו את החניה הקטנה לידו מצד ימין. לא ביקרנו פה בשנה שעברה אז צריך להשלים…
מהחניה מוליך שביל לא ארוך למכתש, ולמרות המסלול הארוך שסיימנו רק עתה אני מתחילה ללכת בו לפני המשפחה שעוד מתארגנת (הם בלאו הכי ישיגו אותי בקלות, אל דאגה).
מגיעה למדרגות ובאופן מאוד לא מוסבר אני לא מתייאשת ועולה את כולן.. הן לא מועטות בכלל!
המראה של המכתש מלמעלה – לא משהו
הנוף מסביב קצת יותר מתגמל..
הנה הרכב שלנו מטה בחניה
והנוף מראש המכתש לכיוון נוסף
בעוד אני קצת מתבאסת שעליתי עד למעלה מסתבר שלגברים במשפחה יש תוכניות אחרות לגמרי.. הם לא טורחים לעלות שום מדרגה ועוסקים ברחפן מלמטה.. תחביב די גברי אם לשפוט לפי הסטטיסטיקה שאני ראיתי בטיול.
שימו לב – לא בכל מקום מותר להעלות רחפן, יש אפילו מקומות שיש בהם שלט האוסר זאת במפורש. אפשר לקרוא את כל החוקים פה. לבעלי רחפנים קטנים ("רגילים") ניתן לבקש אישור מראש לשימוש בהם גם בשמורות טבע (גם אז – לא בכל מקום ובכל מצב, אבל השטח של שמורות הטבע די גדול ולא קשה למצוא מקומות מהממים שהם גם שוממים מאדם).
הנה התמונות שהם צילמו, קצת יותר מחמיא למכתש…(ואפשר גם לראות בדיוק את השביל מהרכב ועד לעליה מצד שמאל של המכתש)
ועוד לכיוון האגם הסמוך
אני פחות מתעניינת ברחפן, חוזרת לרכב לתת קצת מנוחה לרגליים וקצת לנשנש .. השעה כבר מתחילה להיות מאוחרת.
בסופו של דבר הם חוזרים ואנחנו ממשיכים בכביש, זוכרים את הגשם שתפס אותנו בירידה מההר?
אז הנה יצאה לה השמש והביאה לנו לפחות קשת חמודה..
הנקודה הבאה שבה עצרנו היא.. עוד מכתש , גגלו ל Ljótipollur View Point
גם פה לא ביקרנו בשנה שעברה, ואני לא כל כך יודעת למה לצפות, רק שיש קצת הליכה.
לא הרבה אבל סופו של יום , בכל זאת אני עולה בעליה, שואלת מישהי בדרך – שווה?
היא מעודדת ששווה ואפילו טורחת להוכיח בפלאפון
ו… בהחלט שווה!
מכתש מקסים אדום ומלא מים
ככה הוא נראה במצלמה
וכן אפשר לראות יותר יפה עם רחפן…אבל כפי שראיתם הוא מקסים גם סתם כך בלי מבט על מיוחד
ממשיכים לעוד מכתש – Hnausapollur (Bláhylur) View Point
פה דווקא כן ביקרנו בשנה שעברה, אין מה להתלבט אם יש כוח לעלות כי זהו מכתש שעולים עם הרכב עד לשפתו!
היגיון איסלנדי – שום דבר לא עוצר אותך מלהמשיך הלאה לתוך המכתש, מה שמאוד "תורם" לשלוות הנפש שלי. אין אפילו שלט או תמרור. יש עוד מכתשים בסגנון זה באיסלנד ובכלל כל גישת הבטיחות של איסלנד כמדינה גורסת שתיקח אחריות על עצמך. אין כמעט שלטים אזהרות וגדרות. מאוד מאוד שונה מהגישה בארה"ב למי שטייל שם, או אפילו בארצנו הקטנטונת.
בעוד אני תוהה אם חיינו עומדים להסתיים כעת, בן זוגי הנהג מן הסתם רגוע הרבה יותר
זה גם מכתש יפה ושווה לבקרו, בפרט נוכח העובדה שלא נדרש שום מאמץ…
ממשיכים הלאה בכביש, הסתיימו המכתשים..
אנחנו מגיעים לעמק הדמעות Sigöldugljúfur, מקום מקסים שקצת איכזב אותנו בשנה שעברה עם מים שלא בצבע טורקיז.. אבל השנה יפה יותר. אפשר לקרוא גם פה עליו.
ואחרון חביב המפל Sigoldufoss, גם הוא בצבעי טורקיז, קצת פחות קל לראות זאת בצילום
השעה כבר מאוחרת.. מאוד. ממש. אחת עשרה בלילה.
נוסעים לצימר, מגיעים באיזור חצות.
שניה עוברת ואני במיטה.
פיקאצ'ו עוד שאף לחזור ל hot tub אבל מסתבר שבטעות לחצנו על משהו שרוקן אותו.. נסדיר את הענין מחר.
היה יום עמוס מאוד אבל גם מהנה מאוד.
לילה טוב
המשך ל –
איסלנד 2024 יום 3 – מכתש אדום, מפל אדום, עין אדומה (כביש F225)
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 