וואו כמה חיכיתי ליום שבת הזה!
כבר כמה ימים שאני עוקבת אחר התחזית וכל פעם יום שבת מביט אלי עם שמש מחייכת…
והנה הוא הגיע, והתחזית (כמעט) לא התקלקלה…איזה כיף!
שמרתי את יום שבת למסלול העליה להר Sveinstindur, מסלול שמצריך ראות טובה כדי ליהנות ממנו ונמצא בלנגישיור. עוד על המסלול אפשר לקרוא פה ופה. לינק בויקילוק פה, מדובר ב 5.5 ק"מ בלבד אבל יחסית תלולים עם שינוי גובה של כ 480 מ'.
הדרך ללנגשיור מתחילה בכביש F208 דרום.
אנחנו מתחילים לנסוע, ועוצרים להתייעצות עם הרנג'רים ב Hólaskjól לגבי מצב הנהרות. אומנם יש לנו לנדקרוזר אבל תמיד טוב לוודא מה המצב..
ובכן רנג'רים לא מצאנו שם למרות שהגענו באמצע היום בשעה סבירה לחלוטין "הם כבר הלכו" אבל כן מצאנו את מפעילת המקום, אשה נחמדה שנראה לי שיודעת לא פחות מהרנג'רים מה מצב הנהרות..
היא בישרה לנו שאומנם יש לנו עוד 15-16 נהרות לחצות בדרך, אבל הרכב שלנו גדול מספיק ואין מה לדאוג.
בהזדמנות זאת רציתי לשמוע את דעתה לגבי סופה שמתקרבת מחר.. על מה להסתכל בתחזית.
זו סופת רוח? זו סופת גשם? ראיתי מספרים דמיוניים של מ"מ גשם בתחזית..
היא הסבירה לי שחומרת המצב תלויה בקומבינציה בין הרוח לגשם, אבל באותה נשימה הביעה את השקפת עולמה כמקומית – Weather is just weather, "אני אצא לנסיעה גם אם מזג האוויר משוגע…"
אההממ… עוד נשוב לזה
אולי כשאהיה איסלנדית!
המשכנו צפונה, לפני חציית הנהר הראשונה פגשנו את הרנג'רית האבודה.
כמנהג הרנג'רים האיסלנדים, היא בעיקר הייתה מוטרדת במשימה לוודא שאנחנו מבינים שאסור לנסוע מחוץ לכבישים המותרים ושיש לשמור על הטבע. רואים שהנושא ממש בנפשם.
לאט לאט עברנו מנהר לנהר.. חלקם היו ממש לא עמוקים וחלקם עמוקים יותר.
בדרך ללנגשיור נתקלנו בצומת, עם פניה למשהו שנראה כמו Sveinstindur hut (זה לא היה באנגלית כמובן אבל ההתחלה הייתה כשם המסלול שלנו). גוגל מפס לא שיתף פעולה ולפי התיכנון זכרתי שהמסלול נמצא קצת בצד מזרח, החלטתי לפנות ימינה. נסענו באיזור פראי מאוד עד שהגענו לאותה בקתה מדוברת והבנו שפה לא המסלול.. כדאי לחזור לצומת… למרות שהיו בשטח מקלות סימון שביל צהוב.
חזרנו לצומת והפעם נסענו ישר עד ללנגשיור, מיד הגענו לחניה ולידה שביל מסומן צהוב עולה, ממש כמו שמתואר בהנחיות למסלול. שמחתי שהתגברנו על ההתברברות ובהתלהבות לקחנו את התרמילים והתחלנו לעלות.
אנחנו עולים.. הנוף נשקף..
אבל רגע לאיפה ממשיכים מפה? אני לא רואה… והנוף מקסים אבל זה לא מה שראיתי בתמונות..
פותחת את האפליקציה, מה שלא טרחתי לעשות עד כה, ומגלה שאנחנו לא על המסלול. בכלל לא על המסלול.
מתחילים לחזור.. לא רק שאנחנו לא על המסלול, הוא בכלל לא מתחיל מהחניה הזו!
נראה לי שכל איזור לנגשיור מסומן במוטות צהובים ואנחנו נפלנו בפח.
מן הצד השני – למי שאין כוח או זמן למסלול המלא, יכול לעלות לגבעה הזו ולראות לפחות חלק…
ובכן אנחנו נוסעים עוד קצת, לחניה הנכונה, גם ממנה עולה שביל מסומן בצהוב .
המסלול לא ארוך במיוחד אבל מדובר בעליה מתמשכת. הוא אולי מסלול תלול אבל הוא מתוחזק כמו שצריך ובמקומות בעייתיים הותקנו מדרגות מתכת בקרקע ולכן בשום שלב לא הרגשתי שאני מחליקה.
הנופים.. מהממים לאורך כל הדרך, 360 מעלות.
עוד לא הגענו, אבל הנה עשינו פה הפסקה
ממשיכים בעליה.. אבל פתאום מסתבר שענן התלבש על פיסגת ההר. מה יהיה?
אנחנו יושבים לחכות אולי יהיה לנו מזל, בינתיים דרמה אחרת מתחוללת.
למטה בלנגשיור אין קליטה סלולרית, אבל פה על ההר דווקא יש.
מסתבר שהיתה היום מרוצת קרחון, כבישים נסגרו, וגרוע מכך נפגע גשר בכביש הטבעת והוא נחסם בין ויק לקירק (Kirkjubæjarklaustur) !
איך נחזור ללינה שלנו? אנחנו בפנים האי, חייבים לעבור בכביש הטבעת!
קבוצת הווטסאפ של איסלנדופיליה שוצפת וגועשת מידע ועצות.
בהמשך הייתה גם הודעה על סגירת F208 דרום עצמו… אנחנו תקועים!
יוגב מאיסלנדופיליה מייעץ לנו לבקש לינה Hólaskjól ואני חושבת – נראה לי שנישן באוטו היום!
אבל מה קורה עכשיו?
זוכרים את הענן על פיסגת ההר? הוא זז!
מה יש למהר ולראות אם יש לינה או אין לינה.. הבעיות יחכו לאחר כך ואנחנו עולים לפיסגה!
הנוף מהמם לכל הכיוונים! כל מה שהובטח ויותר מזה!
אין מילים!
ואחרי ההתרגשות הגדולה, פתאום הגיעה קבוצה לפיסגה..
איתרתי את מי שנראה לי מדריך ושאלתי לדעתו על המצב מבחינת הדרך חזור.
הוא אמר לי – מה פתאום.. אין שום בעיה.. הייתי בבוקר..
אבל פתח אינטרנט וכמובן גילה שאני צודקת.
(קצת מצחיק שאני יותר מעודכנת ממדריך מקומי!)
בהיותו איסלנדי – להתרגש הוא לא התרגש בכלל!
הוא אמר לי – ככה זו איסלנד.. פראית
ומה יותר טוב מאשר להיות "תקועים" בתוך ההיילנדס?
נקודה מעניינת…
לגבי הדרך חזור הוא אמר שלא תהיה בעיה בכביש 208, כל הנהרות שבדרך הם בעיניו streams בלבד.. רק הראשון בו פגשנו את הרנג'רית נחשב בעיניו כנהר "אמיתי".
ובכן ירדנו למטה חזרה לרכב.
על הוישרים חיכה לנו פתק – שינויים בתנועה, גשו לתחנת הרנג'רים.
יפה ששמו פתק אבל כמובן שבתחנת הרנג'רים לא היה אף אחד.
לא נורא, אנחנו במקרה הרי מעודכנים..
יצאנו לדרך, בן זוגי מחליט להמשיך עד כביש הטבעת ולראות בעצמו מה המצב.
אנחנו נוסעים, לתחושתי כל הנהרות גבוהים יותר מאשר קודם,
ופתאום אני רואה שיש רכבים שמגיעים מולנו בכיוון ההפוך.
איך בדיוק הם הגיעו לפה?
אנחנו עוצרים את אחד מהם והוא מספר שהוא מגיע מלאקי ולא כל הכביש חסום בין ויק לקירק.
מחזק את תקוותנו המקורית..
אנחנו מגיעים לכביש הטבעת. שום דבר לא עוצר אותנו.
פונים מערבה לכיוון הצימר, רק עוד 3 ק"מ יש לנו עד הפניה מכביש הטבעת לכביש המוליך לצימר
והנה היא החסימה..
ממש פה פנינו שמאלה והצלחנו להגיע לצימר שלנו, אם היה ממוקם טיפה מערבית יותר כבר לא היינו יכולים להגיע.
באותו לילה אתם יכולים לדמיין שהערכנו מאוד את המיטות שלנו!
ומה יהיה מחר עם החסימה?
נחשוב מחר..
לילה טוב
המשך ל –
איסלנד 2024 יום 10 – סופה צהובה ואתרי קירק
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 