יום שני לטיול, אחרי המאמץ אתמול נעשה היום מסלולים קצרים וקלים יותר, לפחות ככה התכנון…
מצד שני זה יום הטיול האחרון של הבכור ואני מנסה להיענות לבקשותיו לפני שיטוס חזרה הביתה בערב.
ובכן מסתבר שהבכור טוען שמעולם לא ביקר בקניון האדום והוא מאוד רוצה לראות אותו.
איך זה קרה לא ברור לי, אבל אני זורמת עם הבקשה…
זו גם הסיבה לחוסר ההיגיון הגיאוגרפי של היום הזה.
הייתי שמחה לעשות את המסלול הארוך של הקניון האדום, אבל הוא סגור, ואנחנו מטיילים במסלול הקצר והמוכר, כמעט לבדנו… כנראה שבכל זאת השעה מוקדמת יחסית לתיירים באילת, בהמשך קיבלתי דיווחים על עומסים במסלול שהוא לדעתי הפופולרי ביותר באיזור כך שמומלץ להקדים.
כולכם בוודאי כבר ביקרתם פה, הבכור רצה להשוות את הקניון האדום לקניון אנטילופ שבפייג' בארה"ב…
יש דמיון מסויים, אי אפשר לומר שלא..
רק שהגוונים במציאות מתקשים להשתקף כראוי בתמונות
לאחר החלק הקניוני שכרוך גם בקצת יתדות אנחנו חוזרים במסלול שעובר מעל הקניון, פה הגוונים האדומים בולטים יותר
מדד הכוכבים לקניון האדום
אני 5 בן הזוג 5 הבכור 5 פיקאצ'ו 5
כן.. קונצנזוס משפחתי למסלול שהוא בקונצנזוס הישראלי
אנחנו חוזרים לעיר בכביש 12 המרהיב, ועוצרים לארוחה קלה בלחם ברויטמן. לשמחתנו הגענו ברגע של תור קצר אבל המצב השתנה במהירות לאחר כמה דקות. כמה כריכים וטעימה של מאפה, קפה טוב ואנחנו מוכנים להמשך היום.
אנחנו ממשיכים למסלול קניון שחורת, מסלול מעגלי משפחתי של 4 ק"מ.
כבר בכניסה אנחנו נפעמים מהסלעים הכמעט-שחורים, קניון שחורת כשמו כן הוא.
מתקדמים בהליכה, פה ושם גם עליה ביתדות.
לאחר שמסיימים את החלק הקניוני, עולים בעליה לא קשה לתצפיות היפהפיות הבאות באחת הנקודות הכי מדהימות שראינו בטיול, ודווקא אחת כזו שניתן להגיע אליה גם במסלול שנחשב משפחתי.
והנה ההרים בשלל צבעים
אנחנו ממשיכים הלאה, והדרך מתארכת משום מה
אנחנו פוגשים סלעים מפוספסים באדום
וגם סלעים אחרים מיוחדים
מגיעים לעליה , הנוף עוצר נשימה
זהו הנוף מסופה של העליה:
אלא ש…
אופס
אופס גדול
במקום לסיים את המסלול בסופה של העליה כפי שציפיתי, אנחנו מגיעים להתפצלות שבילים שלא הוזכרה כלל בסיפור המסלול.
התברברנו מסתבר…
מכיוון שהמסלול "משפחתי" ,בניגוד להכנות שעשיתי למסלול שביל ישראל, הפעם הייתי די שאננה, ואפילו מפה סבירה לא היתה לנו. רק כמה תיאורים מהאינטרנט…
השמש תיכף תשקע, מדריכה של קבוצת מטיילים שעוברת לידינו אומרת שאפשר להצטרף אליהם ולהגיע לחניון אחר מאשר זה שבו השארנו את הרכב, חניון עמודי עמרם.
יש ברירה? העיקר שנצא מפה לפני החושך.
אנחנו מתחילים לרדת במסלול , אחד מהמסלולים ליד מה שנקרא נחל עמרם.
הכל אדום ומקסים ובשעת שקיעה עוד יותר אבל אף תמונה לא תמצאו פה ממני, התרכזתי בהיחלצות…זו היתה חתיכת ירידה!
המדריכה נעלמה גם היא מהעין, אבל ברגע האחרון אנחנו מצליחים להגיע לכביש.
אני אומרת לפיקאצ'ו שלא ידאג, יש לי טלפון של אנשים שיבואו לקחת אותנו מפה.
פחחחח…
ברור לכם שאין שם שום קליטה משום סוג נכון?
אני עוברת לאסטרטגיה של ניחומים לפיקאצ'ו, העיקר שהספקנו לרדת מההר.
אורות מכוניות מנצנצים מאיזה כיוון, אנחנו מתקדמים לשם ומוצאים את עצמנו בחניון שנקרא חניון יוכבד.
מנסים לבקש טרמפ מיושבי החניון, בינתיים מגיע פקח רשות שמורות הטבע.
מעולם לא שמחתי ככה… ואכן הוא לקח אותנו בדרך ארוכה למדי עד לרכב שלנו. איזה מזל.
באותו לילה היה דרך אגב מטר ג'מינידים, אבל אנחנו את שלנו היום כבר עשינו.
אז אומנם הייתה לי להיום תוכנית למסלול קצר… ברור לכם שהלכנו הרבה הרבה יותר ממה שתכננתי
סוף טוב הכל טוב.
מסר לאומה – לא יוצאים לשום מסלול בלי מפה ברורה, גם לא למסלול קצר ומשפחתי. ותיאור כמו "מהכחול נעבור לאדום" איננו תיאור מספק, לפעמים האדום פונה לשני צדדים מנוגדים ולא תמיד מסומן בשטח שיש שניים כאלה.
ומה אמרו בני המשפחה על המסלול הזה שהתחיל כקניון שחורת והסתיים במקום אחר לגמרי?
מסתבר שחלקם מאוד אהבו את הטעות הזו…
מדד הכוכבים לקניון שחורת/נחל עמרם
אני: 5 בן הזוג : 5 (המסלול האדום ליד נחל עמרם הכי יפה) הבכור: 5 פיקאצ'ו : 5 עד התצפיות במסלול קניון שחורת, אחרי זה אין תגובה….
עוד קונצנזוס של חמישיות? סוג של….
ומה עם הטיסה של הבכור בערב?
כל כך שמחנו שנחלצנו מהמסלול ששכחנו ממנה.
כמעט.
בעודנו חוזרים לאילת הבכור בודק בפלאפון ומגלה עיכוב בטיסה… ומציע לנו אולי בכל זאת ננסה להספיק?
פניית פרסה ואנחנו בדרך לשדה התעופה רמון.
הבכור מזנק בריצה לבורדינג ו… יש!! הספיק את הטיסה.
עשר דקות זה די והותר לעבור את הכל, בוודאי בימי קורונה.
ועכשיו התפנינו לארוחה טובה באילת במסעדת פדרו – המסעדה הכי טובה שביקרנו בה, ממליצים!
לילה טוב!
המשך ל –
אילת יום 3 – פארק תמנע והאגם הנעלם
חזור ל –
אילת יום 1 – המקטע האחרון של שביל ישראל – נחל גשרון להר צפחות ואילת
סיפור לפני הטיסה 