מה יותר כיף מאשר לקום בכפר הצרפתי שלנו וללכת למאפיה המקומית?
כך חשבתי לעצמי….
יום קודם פיקאצ'ו שמע על התוכנית שלי וביקש שאעיר אותו והוא יצטרף אלי למאפיה.
הבוקר הגיע, בעוד אני מתפלאת לגלות שהזריחה רק בשמונה בבוקר, פיקאצ'ו אכן קם, וגם בן זוגי החליט להצטרף…
וכך צעדנו לנו ביחד שוב לאותו מדרחוב, בשבע וחצי בבוקר הוא היה ריק מתיירים ופתוח לפריקת סחורה לחנויות השונות.
המאפיה Kouglopf & Cie נמצאת ברחוב החוצה את המדרחוב וכך נהנינו מעוד כמה בתים יפים.. המאפיה היא הבנין הצהוב שבצילום.
הצטיידנו בבגט ובקרואסונים שונים, כרגיל בצרפת לא מקובלות הגביניות האהובות עלי והטעמים השולטים הם טבעי, שוקולד ושקדים. יש מה ללמוד מישראל? מה יש להם נגד שילוב גבינה בבצק עלים?
אבל אל דאגה.. גם בלי גביניות היה טרי מאוד וטעים מאוד.
מאפיה נוספת נמצאת במדרחוב עצמו קרוב מאוד למאפיה שלנו, אבל היא נפתחת מעט מאוחר יותר – Patisserie Tea room VILMAIN
עוד מצא פיקאצ'ו במאפיה איש ג'ינג'ר… הזהרתי שלא טעים אבל איך אפשר לעמוד בפיתוי?
ורק שתדעו – אמא תמיד צודקת, גם הפעם.
יום שישי היום, ובפתח המדרחוב ב 8 בבוקר נפתח שוק קטן. אנחנו קונים חתיכת גבינת עיזים (אין טעימות! COVID!) וממשיכים לחדר לארוחת המלכים שלנו…
שוק כריסמס – נפתח רק ב 10 בבוקר ולא נחכה עבורו.
שבעים ומרוצים אנחנו יוצאים לדרך, היעד הראשון הוא הכפר המקסים Kayserberg.
בשעה מוקדמת אין בעיות חניה ואין עומס, אנחנו חונים בשולי האיזור ההיסטורי אליו אסור להיכנס עם רכב ומתחילים ללכת בכיוון השוק.
אופס.. עוד רגע ואני מחליקה ושוברת את הראש… כל המדרכה מלאה בשביבי קרח.
קר היום!!
מהר מאוד אני מבינה מדוע הרחובות מרוצפים באבנים , כך בטוח יותר ללכת…בדרך אנחנו חוצים את הנהר.
הבולנג'רי של קייסברגר Boulangerie Pâtisserie Loewert מקושטת במיוחד
וההיצע שלה שונה מזה של המאפיה בריקוויר, פה מככבים גם מאפי אגוזים
גם הבנין שלה מקושט ומיוחד במינו
בסמוך לבולנג'רי נמצא סניף של Pains d'Epices Fortwenger, רשת המתמחה בלחם ג'ינג'ר לסוגיו השונים.
לחם ג'ינג'ר הוא לחם מהסגנון אליו התכוונה מארי אנטואנט… מדובר פשוט בדובשנית!
אבל הצרפתים לוקחים את העניין מאוד ברצינות.
יש לחמי ג'ינג'ר בתוספת טעמים שונים, בציפויים שונים, והעיקר – בכל הצורות ובכל הקישוטים.
הקלאסי ביותר הוא אותה צורה של "איש ג'ינג'ר" והוא משמש השראה לשלל מזכרות.
בחנות הזו יש גם תבניות ומערוכים יעודיים, כלי הגשה ועוד. ממליצה לבקר באחד הסניפים ולהתרשם.
לגבי הטעם… אין ציפיות אין אכזבות. דובשנית.
עוד כמה צעדים ואנחנו בקתדרלה Eglise Sainte Croix
אנחנו מציגים את התו הירוק בפלאפון ומורשים להיכנס לשוק הנערך בחצר שלה.
מוזיקה קלאסית מושמעת, והכל עוד מאוד רגוע ולא המוני.
יש גם סביבונים…
אנחנו מסיימים את הביקור בקייזרברג, אבל לא ניפרד לפני שנראה במו עיננו קן של חסידה.. אז הנה
ומה עכשיו?
היום אומנם קר מאוד אבל גם בהיר מאוד, ללא משקעים כלל.
יום מושלם לחיק הטבע.
אני מתקשרת ללשכת התיירות של עמק קייזרברג בסניף Orbey ומבררת את מצב המסלולים. מאוד נחמדים שם וגם יודעים אנגלית מצויין.
הכל מלא שלג הם אומרים לי… לעשות מסלול אי אפשר, אבל להגיע ברכב לאגם הלבן – אפשר.
אנחנו מצויידים בצמיגי חורף (זו דרישה חוקית גם בצרפת באיזורים הרריים כמו הרי הווז', וגם כללית בכל גרמניה ושוויץ אם רוצים לעבור אליהן) , ויוצאים לדרך.
לאט לאט עולים בגובה, והנוף משתנה… עוד ועוד שלג בצידי הדרכים.
הנסיעה בין יערות מושלגים.. פשוט כמו נסיעה בארץ אגדות!
חוויה!!
בסופו של דבר אנחנו מגיעים לאגם הלבן Lac Blanc – לא להתבלבל עם זה של האלפ"צים, גם לאלזס מגיע אגם לבן משלה..
הגענו מספר ימים לאחר סערה שכללה שלג, ובתמורה קיבלנו ערימות של שלג רך ונעים.. כזה ששוקעים בו.
פיקאצ'ו שיחק בהתלהבות, וגם אנחנו נהנינו מכל רגע
כלומר כל עוד הרגשתי את האצבעות…ככה זה כשמנסים בכפור לצלם בידיים חשופות.
(אל דאגה, חזרתי לרכב להפשרה ויצאתי שוב!)
כמובן יש להצטייד מראש בנעליים מתאימות, כפפות מתאימות, גרביים להחלפה ליתר ביטחון, ומומלץ מקלות הליכה לשיפור היציבות שכן במגרש החניה היה גם קרח ולא רק שלג.
זו הייתה בהחלט חוויה מדהימה!
למי שמכיר אותי ומצפה למדד הכוכבים, אומר שהפעם החלטנו לוותר עליו (רק הפעם!) אבל מגיע למקום 5 כוכבים מכולנו….
המשכנו עוד קצת למעלה, דרך הפסגות Route des Crêtes כמובן סגורה בדצמבר (בלשכת התיירות אמרו שנסגרה מ 15 בנובמבר), אבל הגענו לתצפית יפה
אחרי התצפית הסתובבנו וחזרנו לאגם הלבן, אך לא עצרנו אלא המשכנו הלאה לאגם השחור Lac Noir.
גם פה היה מקסים!
ובזאת סיימנו את טיול השלג שלנו ונסענו דרומה, עד לכפר המתוק Eguisheim.
חנינו בחניון הגדול שבכניסה לכפר, הקור התגבר והתרגלנו לרעיון שהמסיכה בעצם גם מגנה עלינו מפני הקור..
את פנינו קיבלה המזרקה המקושטת
המשכנו לשוק של הכפר, שוק קטן מאוד וחמוד.
זמן להתחיל עם היין החם…. הרבה כוסות שתיתי היום…
לאחר הביקור בשוק המשכנו ברחובות הקטנים של אגיסהיים, מצאתי גם את חנות הפיטריות המפורסמת
La Boutique du Champignon , אבל ימי קורונה… העדפתי לא להישאר שם ולהיות באוויר הפתוח. צריך סיבה לחזור, לא?
ובזאת חזרנו לרכב וסיימנו את הביקור בכפר.
עדיין אור יום, ואנחנו נוסעים לקולמר, מגיעים קרוב לשקיעה באיזור 4 אחה"צ.
רשומים לי כמה חניונים אופציונליים, ואני מתחילה באיזור ונציה הקטנה, בדרך אני רואה גשר על הנהר וחניה לידו ברחוב ואנחנו חונים.
ונציה או לא ונציה?
נקודת התצפית הזו נמצאת ממש מעל המעגן של הסירות.
קולמר היא עיר יחסית גדולה, ויש בה שישה שווקי כריסמס, אנחנו ממשיכים לגשר הסמוך לשוק הילדים, שוק מס.5 הנמצא ב PLACE DES SIX MONTAGNES NOIRES .
בהתאם לעצתה של לימור הגענו לקולמר ביום חול (יום שישי) ולא בסופ"ש על מנת לא לסבול מעומסים, ואני יכולה רק לחזק את העצה הזו.
וכבר אנחנו בשוק הילדים, הקרוי כך בגלל ריבוי מתקני השעשועים שבו.
אנחנו מסתובבים קצת בין הדוכנים, שותים עוד יין חם… ובינתיים יורד לו החושך.
חוזרים לאותו גשר ועכשיו כבר אפשר לראות את משחקי התאורה משני צידיו
אנחנו ממשיכים לנקודת התצפית הידועה Pont Turenne – Quai de la Poissonnerie, גם פה הרבה משחקי תאורה ולא מעט תיירים שמצטלמים.
נעשה קר עוד יותר.. היום קר במיוחד.
לידינו השוק המקורה Marché couvert Colmar , הוא עדיין פעיל אבל מרגיש לנו כמדגרת קורונה ואנחנו יוצאים מיד.
לפחות קולמר מקושטת כל כך יפה…
אנחנו רואים את "שוק הגורמה" שליד הקתדרלה (שוק מס. 6 ב PLACE DE LA CATHEDRALE) אבל הוא לא כל כך מפתה אותנו, יש לנו מסעדה מוזמנת.
רק שבינתיים קר מאוד, התעייפנו, ושוב הקורונה הזו… לא בא להידחס באחד מבתי הקפה.
אנחנו יושבים לנוח בין הבתים, שם אין אנשים וגם פחות קר.
ואחרי צבירת כוחות, עדיין נותרה לנו שעה עד לפתיחת המסעדה בשבע.
ניצלנו אותה לעוד שוק קרוב, שוק מס. 1 ב PLACE DES DOMINICAINS.
ואיזה מזל שבאנו לפה!
שוק עם מגוון גדול של דוכנים, כולל אוכל מגוון יותר, שהזכיר לי קצת את השווקים של ברלין…
והכי חשוב – הכוס הכי הכי מכל השווקים!
לאחר השיטוט (ועוד יין חם) הגיע זמן הארוחה, שהוזמנה למסעדה Aux Armes de Colmar.
מסעדה מאוד צרפתית באופיה, הזמנו MENU שכלל
מנה ראשונה של שרקטורי, מגוון נקניקים עם חמוצים וירקות שסודרו להם ביחד באופן אומנותי כמעט
מנת סלמון
קינוח עוגת מוס ערמונים
ובנוסף גם דגמנו את ה"פיצה" האלזסית – Tart Flambees – לא באמת פיצה, אבל בצק עם תוספות שונות.
הכל היה טעים , ממליצה.
חזרנו לרכב ומשם נסענו לריקוויר למלון, היה יום עמוס ונהדר!!
המשך ל –
אלזס יום 3 – שוק ימי הביניים RIBEAUVILLÉ, שטרסבורג
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 