היום אפשר לקום קצת יותר מאוחר, אני מנצלת את הזמן לתה בחצר הגדולה של הצימר.
אבל לא לאורך זמן… יש תוכניות.. בטח שיש.
בחום כזה של שעות הבוקר התוכנית חייבת לכלול מים. או מיזוג.
אני הלכתי על מים.
אנחנו נפרדים מהחווה לשלום (לא היה לילה פנוי להיום בלילה) ונוסעים לשדה בוקר, שם קבענו טיול ג'יפים לעין עקב עם יניר במדבר. כן, אותו אחד שהמליצה עליו השפירית – תודה!
בדרך כלל אנחנו לא חובבי ג'יפים. יותר מדי רגישים לטילטולים.
אבל עין עקב הוא מעיין נעים שהדרך הסבירה אליו מוגבלת לג'יפים או לפחות לרכבים גבוהים, אז אין ברירה.. ננסה!
והיה שווה לנסות… אולי זה תלוי בנהג?
הנהג אבנר לקח אותנו לעין עקב דרך נחל צין בדרכים "ג'יפיות" למהדרין וכולנו הרגשנו מצויין גם בסיום הטיול.
בנחל צין אותם נופים מהממים שראינו ממצפור דור, רק הפעם מצד אחר…
בדרך כלל אין לנו ג'יפ ואנחנו לא רואים מה מתרחש בדרכי הג'יפים, הפעם בגלל עומס המבקרים באיזור נראה לי שנחל צין שיפשף את עיניו כדי להאמין שכל כך הרבה ג'יפים נוסעים בו בבת אחת.
למעשה אבנר הנהג היה צריך לשפשף את עיניו כי ככה נראה החניון של עין עקב כשהגענו, ג'יפ תחת כל עץ רענן…
אההממ….
מהחניון למעין כ 10 דקות הליכה.
המים עמוקים , ולמזלנו רוב האנשים נמצאים למעשה על שפת המעין ומשאירים לנו ליהנות מהאיזור העמוק לבדנו.
מה שכן – ברור שכמו בכל מקום בארץ גם פה הקפיצות מככבות…
למרות העומס מסביב, הצלחנו ליהנות מהשהיה במים העמוקים, שם לא צפוף.
וגם מהתה שבישל לנו יניר. (והעוגיות).
נפתח התיאבון…..
בדרך חזרה חזרנו מכיוון אחר, לא שכחנו לדגמן תמונות עם הג'יפ בעזרת אבנר שגם צילם.
מדד הכוכבים לטיול הג'יפים לעין עקב
בן הזוג 3.5 ("בכל זאת לא אוהב טילטולים בג'יפ") אני 5 האמצעי 4.5 ("נותנים יותר מדי קרדיט לעין עקב. אבל אבנר היה אחלה!") פיקאצ'ו 4
והנה הגיע הזמן לאכול ארוחת צהריים מאוחרת.
לא ארמוז מי אבל יש כאלה במשפחה שלא אוכלים עוגיות. והם היו רעבים.
יום שישי בצהריים – זמן אתגרי במיוחד.
במדרשת בן גוריון יש כמה מסעדות/דוכנים – חלק נסגרו במפתיע בניגוד לשעות הפתיחה ובחלק פשוט נגמר האוכל.
טוב נמשיך צפונה לירוחם.
בודקים את חומוס אינתי ופתאום אני פוגשת שם חברת ילדות (שהיום ירוחמית), כמובן סיבה למסיבה ומתעכבים לשיחה.
אבל חומוס לא ייצא מפה.. קצב ההכנה קצב מדברי כנראה.
אז נחזור למאיושקה, המסעדה ההודית?
חזרנו אבל גם שם נגמר האוכל. מאיושקה מצליחה למצוא לנו מעט חומוס וסלט… מעט מעט לכולנו.. זה מה שנשאר. נשמה.
שעות חמות אחרי הצהריים, אם נרצה לטייל עוד באיזור ירוחם נצטרך לחכות כמה שעות, ולא התחשק לנו.
אז המשכנו הלאה לערד, שם מסתבר שהאוכל לא נגמר וסוף סוף אכלנו כמו שצריך במסעדת מוזה הידועה. המקום מאוד מבוקש ועדיף להזמין מקום מראש.
ומה עכשיו?
ממש מול מוזה נמצא רובע האומנים של ערד, איזור שעיריית ערד השקיעה בו ב 2017-2018 ואז גם צוירו בו לא מעט ציורי קיר.
אז באתי לראות.
ביום שישי אחרי הצהריים המקום דמה לעיר רפאים אמיתית, אינני יודעת מה המצב ביום אחר או האם גם פה נתנה הקורונה את אותותיה.
קצת דוגמאות, ע"פ הסברים מפה, יש אפילו מפת ציורי קיר למשקיענים במיוחד!
הדמות הזו היא אחת משתיים המצויירות על רקע צמחיה בשחור לבן, במקלט במקום, עבודה מ 2017.
אם הבנתי נכון את ההסברים מדובר באמן ישראלי בשם Klone, שנוהג לשלב את הצמחיה הזו בעבודותיו, כמו גם חתול… פה הוא מצוייר על קיר אחר של המקלט ולצידו עבודה אחרת שאינני יודעת של מי היא.
אומרים שיש ציורים של Klone עם הצמחיה והחתול גם בתל אביב.. מישהו מכיר?
והנה החתול :
העבודה הבאה היא חמסה של אמן אמריקאי בשם Cryptik
אלה שתי דמויות צבעוניות שציירה שחר אלבו
עבודה מ 2016 של zero cents:
נסיים בתמונת הג'חנון הסגור..עיר רפאים כבר אמרתי? כואב הלב.
הגיע הרגע להחליט על המשך הערב.
הילדים מאוד רוצים לעין בוקק. לא רוצים לנסוע עכשיו לדירה.
זה לא היה בתיכנון בכלל אבל נזרום, קדימה.
קצת מבייש לספר אבל האמת שלא הייתי בעין בוקק אף פעם.
והייתי לא מעט פעמים בים המלח, אבל תמיד חם מדי…
אז הגיע הזמן להשלים את החור בהשכלה, לא?
גם כשהגענו בשש לפתח עין בוקק, עדיין היה חם ולח בים המלח. פה זה לא מצפה רמון.
קיוויתי שבשעה כזו לא יהיה עומס, ואכן היו אנשים אבל לא במידה שקילקלה לנו את ההנאה.
הרבה אין לי לחדש, בוודאי רובכם ביקרתם בעין בוקק.
הליכה קלילה במים, קצת מפלונים, קצת בריכות קטנטנות… מסלול כזה "פושט" אבל אני אהבתי מאוד!
מדד הכוכבים לעין בוקק
בן הזוג 3 ("מספיק פעם בחיים , חם ולח ") אני 5 האמצעי 3 ("לא מלהיב, לא מזיק") פיקאצ'ו 5
בשמונה בערב כבר היינו בדירה בערד. ממש מוקדם היום…
אוגרים כוחות
המשך ל –
חזור ל –
מצפה רמון יום 2 – טיול זריחה, פארק צבעי רמון, עבדת וחוויה לילית מדהימה…
סיפור לפני הטיסה 