קמים בבוקר לשמיים כחולים – כחולים.. וואו כמה שזה היה חסר!
היום ללא מאמץ פיזי משמעותי אחרי המסלול של אתמול, למרות שבדיעבד המסלול אתמול היה הרבה פחות קשה ממה שהערכתי (בפרט נוכח מזג האוויר הקריר) ומצב השרירים טפו טפו תקין לגמרי.
אנחנו מתחילים את היום במרכז המבקרים מכתש רמון.
הזמנו מקום מראש כנדרש לשעה 10:30.
מגיעים ב 10:45… הפקידה מסתכלת עלינו בתדהמה. מבשרת לנו ש 10:30 כבר עבר.
אבל לא נורא.. אם תחכו ל 11:00 כנראה שיהיה מקום.
אנחנו לוקחים את הצ'אנס ובינתיים מנצלים את הזמן לסשן צילומים על שפת המכתש, מאחורי מרכז המבקרים.
כמה מרשים ולא משנה שזו ממש לא פעם ראשונה פה.
ב 11 אנחנו חוזרים למרכז המבקרים ולמרבה השמחה גם נכנסים פנימה.
ביקרנו פה לפני לא מעט שנים, כיום חלק ניכר מהמרכז מוקדש לזכרם של אילן רמון ובנו אסף ז"ל , והסיור למעשה קשיח למדי מבחינת זמנים וכולל מספר סרטונים שונים.
לי הסרטונים לא חידשו הרבה והביקור היה נחמד אבל לא יותר מזה.
מדד הכוכבים למרכז המבקרים מכתש רמון
אני 3 בן הזוג 3.5 פיקאצ'ו 3
מפה אנחנו ממשיכים למקום שאליו רציתי להגיע מזמן אך טרם הספיקותי.. מאפיית לשה.
פשוט מושלם. רוצו.
(המקום קטנטן וחלק מהמבחר נעלם מאז הבוקר – בואו מוקדם).
על בטן מלאה נסענו ליעד הבא – המסלול הקצר של גן לאומי עין עבדת.
בעין עבדת הייתי ממש לא מזמן בדמיוני.. אבל הנתונים העובדתיים מוכיחים שהתמונה שיש לי משם על שפת המפל צולמה עם החברות מהתיכון.
קשה לקרוא למסלול הקצר של עין עבדת ממש "מסלול", זו יותר הליכה נעימה וקצרה.
אבל הכי חשוב שיפה…
השמיים כחולים, השמש זורחת, הסלעים לבנים, המים ירקרקים.. והנה מתקרבים למפל
גם המראה לצד השני מרהיב, ושכחתי להזכיר את הטריסטמיות המקומיות שזימרו לנו משיריהן
אחרי המפל במסגרת היוזמה "היה אתה הרחפן של עצמך" עלינו למעלה במדרגות כדי לצפות משם..
את המקום הציפו חניכי הנוער העובד שחזרו לפעילות (למזלנו לא בצמוד אלינו) ואפשר לראות אותם כנקודות הכחולות מטה.
איך נסכם?
לא באנו עם הרבה ציפיות אבל המקום הפתיע!
ודרך אגב – יש גם מסלול ארוך יותר אבל הוא חד כיווני ומצריך רכב שני שיחכה בסופו או הקפצה. נשמור לפעם הבאה?
מדד הכוכבים לעין עבדת
אני 5 בן הזוג 5 פיקאצ'ו 5
כן כן.. היה קונצנזוס הפעם.
מפה ממשיכים הלאה לכיוון שבטה, אבל ביום שמשי שכזה זו ההזדמנות להשלים תצפית לעבר מגדל החום הסולארי ושדה המראות המתכווננות שלצידו, שהרי לפני יומיים הכל היה שרוי באובך .
לנקודת תצפית נוחה כוונו את הוויז לאנדרטת הקומנדו הצרפתי ושימו לב שזו האנדרטה הנכונה לא רחוק משבטה ולא זו שבבאר שבע.
כמו שניתן לראות היום ראשו של המגדל בוהק למרחקים…
אז למה לנו לנסוע לשבטה?
הזמנו סיור תיאטרלי מודרך אותו מדריכה איריס ברזאני.
גם על הסיור הזה שמעתי מזמן אבל לא הצלחתי לשלב אותו בתוכנית בחופשות קודמות, והנה הגיעה ההזדמנות.
שבטה גם היא עיר נבטית קדומה, שקמה לחיים בהדרכתה של איריס.
זו עיר שהשתמרה בצורה טובה למדי, פה למשל ניתן לראות את המנזר שהיה במקום.
אז איך היה?
אמרתי תיאטרלי – אמרתי
לא אתן ספויילרים, בואו בעצמכם ותהנו. איריס מדריכה נהדרת.
פיקאצ'ו פחות התחבר לקונספט , הבטחתי לו שאין צנזורה….אז תקבלו את דעתו במלואה.
אבל חשוב לי לציין שקיבלתי המלצות גם מילדים אחרים שנהנו מהסיור כך שהוא בהחלט סיור שיכול להתאים לכל המשפחה.
מדד הכוכבים לסיור בשבטה
אני 4.5 בן הזוג 4 פיקאצ'ו 0 ("משעמם")
הגיע זמן לארוחת ערב, משימה לא לגמרי טריוויאלית באזור הזה.
לאחר בירורים טלפוניים הגעתי למסקנה שטללים היא המעצמה הקולינרית – יש פה גם את פאב 40, גם פיצה טללים (כשרה), וגם הכריכים של פרננדו (חפשו בפייסבוק). ואת קונדיטוריית קמחי כבר דגמנו והזכרתי.
אלא שלא כולם פתוחים בכל השעות (לכל עסקי המזון באיזור אני ממליצה להתקשר לפני שנוסעים אליהם במיוחד), ומה שהיה בעייתי עוד יותר היה חוסר מזל של כיוון הרוח כנראה שהביא את ריחות הרפת לאיזור הפאב.
לפיקאצ'ו הספיקה דקה אחת כדי לפסוק שזה לא בשבילו, קיבוצניק הוא כנראה כבר לא יהיה…
אז התחלנו להדרים…פאב ג'ומעה במדרשת בן גוריון חיכה לנו עם המבורגרים טעימים. מומלץ.
אבל בזאת לא תם יומנו…
סוף סוף הייתה לי הזדמנות לטיול ירח מלא (כמעט) בנחל חוורים.
כן אני יודעת שחצי מדינה כבר עשתה את זה, אבל לא אני…
הגיע הזמן.
הימים היו קרים מאוד (6-7 מעלות בלילה) אבל עם מעילי סקי הכל אפשרי.
רק שנחל חוורים הוא מסלול קווי…
על זה התגברנו באמצעות הקפצה עם יניר במדבר מחניון הסרפנטינות בו מסתיים המסלול לתחילת המסלול בחניון חוורים.
ב 1930 קבענו עם יניר בחניון הסרפנטינות.
בינתיים הייתה לי הזדמנות להתרשם מהשמיים מלאי הכוכבים ולהתנסות ב mode לילה של הפלאפון.. הפתיע לטובה אני חייבת לציין.
מתחילים את המסלול (הכחול) בשמחה וצהלה .. בכל זאת חוויה יוצאת דופן לטייל בלילה.
אבל אחרי כרבע שעה מתחילים להתברבר… הסימון הכחול נעלם.
אנחנו חוזרים אחורה, מנסים שוב, מסתכלים בעמוד ענן… זה לא הגיוני שטעינו כ"כ הרבה ואיפה בדיוק? מה יהיה?
בסופו של דבר הגיעה קבוצת צעירים שמצאה את הפניה שפיספסנו, פשוט לא היה סימון במקום הנכון… הסימון הופיע הרבה לאחר הפניה ולא לפניה.
גם בהמשך הסימון אינו מהמצטיינים, והצלחנו יחד עם הצעירים להתברבר עוד קצת, ולהיחלץ מזה…
בסופו של דבר נכנסנו לנחל עצמו לאיזור יותר ברור עם סימון טוב יותר, מפה הכל כבר היה פשוט יותר.
אז מה השנקל שלי?
המסלול יפה ולא קשה בכלל אבל בהתחשב ברמה הנמוכה של הסימונים, להגיע אליו פעם ראשונה בחושך ולהסתדר זה לא כזה קל כמו שנראה מסיפורי אינטרנט. ממליצה לטייל עם מי שמכיר את המסלול קודם, מניחה שבאור הכל יותר פשוט….
לא כדאי לבנות על זה שיהיו עוד מטיילים במסלול להיעזר בהם גם אם זה ליל ירח מלא – נראה לי שבקיץ זה נכון, בחורף פחות.
לבדוק היטב כל סימון עם פנס, קשה בחושך להבדיל בין כחול לירוק (ופיקאצ'ו אכן הציל את המולדת ומנע מאיתנו טעות בענין זה בזכות ההקפדה שלו לבדוק)
והמסקנה הכי חשובה – אני צריכה חוויה מתקנת לחזור לשם והפעם בלי להתברבר.. ואז אדרג את הנחל 5 !
בינתיים…
מדד הכוכבים לטיול לילי בנחל חוורים
אני 4 (הורדתי בגלל ההתברברות) בן הזוג 4.5 פיקאצ'ו 5 ("חסר סימונים, להיזהר")
לדירה במצפה רמון הגענו כמעט בחצות.. וואו איזה יום גדוש היה!
המשך ל –
מצפה רמון יום 4 – מטיילים במכתש
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 