לא באמת חשבתם שאוותר לפחות על זריחה או שקיעה אחת פה?
ועוד כשכל כך קל להגיע לשפת המכתש….
והפעם – זריחה בסולו.
הותרתי את בן הזוג ופיקאצ'ו לנום במיטותיהם ויצאתי לבדי.
כמה דקות הליכה והגעתי למצפור המרפסת.
הצבעים השתנו להם מרגע לרגע.. והנה השמש מגיעה, נאבקת מאחורי העננים
וסוף סוף מגיחה לה
פתאום התחשק לי להמשיך ולטייל על הטיילת…
הלכתי לכיוון מרכז המבקרים ומצאתי שם משפחה שלמה של יעלים הולכת בנחת מלחכת עשב.
ירדתי קצת אליהם במקום שהיה אפשרי.. הייתה חוויה מהממת!
הנה כמה מהתמונות
עוד מוקדם, החלטתי להמשיך בטיילת לכיוון ההפוך
זוכרים את הר גמל?
למה שלא אבדוק אותו עכשיו?
אז המשכתי על שביל ישראל…
הנה הוא ההר ששמו אכן תואם את צורתו
הגעתי למרפסת התצפית, מקושטת כראוי…
ואם תהיתם במה צופה לו הגמל, הנה ראשו מול הנוף:
הגיע הזמן לסיים את הטיול הספונטני הזה, והתחלתי לחזור לדירה.
אלא שפתאום נתקלתי בעוד משפחת יעלים (או אולי זו היתה אותה אחת שהגיעה עד לפה?).. אי אפשר לוותר ונעצרתי להתבונן גם בהם
אמא ובנה
יעלים מצחצחים קרניים זה בזה
היעל וצילו על רקע המכתש
מי למעלה מי למטה
מה יש להגיד… מומלץ מומלץ מומלץ!!
אפשר יותר מ 5 כוכבים?
חזרתי לדירה, בני המשפחה ישנים כצפוי.
גם היום לקחנו את הזמן בבוקר.
יום ארוך עוד לפנינו, עבורי בוודאי ובוודאי.
בתוכנית ביקור באיזור ניצנה, לאחר נסיעה בכביש 10 שנפתח זמנית לרגל הפסח.
אנחנו נוסעים בכיוון בורות לוץ, ונכנסים לכביש מהר חריף.
זהו יום הפתיחה הראשון של הכביש והוא מושך אליו אופנוענים רבים
נוסעים לאורך הגבול עם מצרים, ניתן לראות בבירור את העמדות המצריות וכמובן את הנופים.
אנחנו עוצרים במצפור הר חורשה, אבל בעיני הנוף המרשים יותר ניבט ממצפה קדש ברנע
נוף מדברי ועם פיתולי הדרך קצת מזכיר לי את הטרנספאגרשן הרומני….
והנה אנחנו כבר יוצאים מכביש 10, פנינו ימינה לכיוון עזוז.
עזוז הוא ישוב קטנטן בפתחת ניצנה, ולמרות שבית הקפה סגור היום (הייתם מאמינים שיש פה כזה?), אנחנו נכנסים לעשות סיבוב.
מצאנו את חביתוש
וספסל השראה מקומי
והיה מעניין להתרשם ולו לקצרה ממקום כזה.. כ"כ שונה מהעיר הגדולה בה אנחנו גרים.
ממשיכים הלאה, ועוצרים לרגע בסוללת הרכבת התורכית.
כן, קרונות רכבת באמצע המדבר.
מטרת הרכבת היתה בזמן מלחה"ע הראשונה להביא את הצבא התורכי לתעלת סואץ ולעצור את הבריטים.
היא עברה פה בדרכה מבאר שבע דרך ניצנה ועד קסיימה בסיני.
אההממ ההשקעה לא כ"כ השתלמה כי במקום שהתורכים יתקדמו לכיוון הבריטים קרה ההיפך…
אבל הקרונות נשארו פה לשימור.
עוד כמה דקות נסיעה ואנחנו מגיעים אל עוג'ה אל חפיר, מגדל מים שנראה למרחוק. המגדל שימש למילוי מים במיכלי הרכבת.
מקום לאכול בכל האיזור בשבת הזו לא נמצא, ועל כן הגיע הזמן לנישנוש במצפה דביר, שהוקם לזכרו של דביר מור ז"ל. הכביש המוביל למצפה כמו גם סוכת התמרים עצמה בה ניתן לשבת מעוטרים כולם באמרות של דביר, ואפשר ממש להרגיש את היד האוהבת של מי שבחר להנציח אותו כך.
כמה דקות נסיעה ואנחנו בחמוקי ניצנה, מקומן של גבעות חלקות, לבנות ועגלגלות…. שיש האומרים שהן מזכירות מקום מכוכב אחר.
מומלץ להגיע לקראת שקיעה, כמו תמיד התאורה תהיה טובה יותר.
לנו זה לא הסתדר והגענו בשעת הצהריים, אפשרי רק ביום קריר כמו היום..
אפשרי גם לתפוס תנומה בין החמוקיים…
מאחורי הגבעות החלקות והפוטוגניות הללו נמצאות גבעות גבוהות ולבנות לטיפוס, הן כבר נראות אחרת לגמרי אבל מספקות סחורה יחודית נדרשת לילדים חובבי טיפוס .
מדד הכוכבים לחמוקי ניצנה
אני 4.5 בן הזוג 5 פיקאצ'ו 2 לגבעות הפוטוגניות, 5 לגבעות הטיפוס.
הזמן מתחיל לברוח לנו בין האצבעות, היום בערב ליל הסדר וצריך להספיק להגיע…
אנחנו עוצרים לביקור בתל ניצנה – גם היא עיר נבטית קדומה.
ואם אתם חושבים שלכם קשה לעלות במדרגות האלה – איך בדיוק העלו למעלה את כל החולים לבית החולים התורכי שהוקם שם?
למעלה ניתן לראות את שרידי בית החולים ושרידי כנסיה שהייתה במקום. בעיני – לא מאסט.
ליד החניון נמצא זחל"ם כחלק מאנדרטה לזכר חיילי חטיבה 8 שנפלו במלחמת העצמאות, אטרקטיבי לילדים בגיל המתאים.
לשאר ישובי פתחת ניצנה כמהין, קדש ברנע, באר מילכה לא הספקנו להגיע לצערי.
אפשר למצוא ריכוז טוב של כל האטרקציות והמסעדות באיזור (ובראשן גלישת חולות על הדיונות המפורסמות) בלינק פה וגם פה ופה. הצעת סיור כללית-היסטורית באיזור אפשר למצוא פה.
ואילו אנחנו המשכנו צפונה לליל הסדר…
חזרנו גדושי חוויות, הייתה חופשה מוצלחת!
תודה למי שקרא עד פה, נתראה בחופשה הבאה…
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 