לונדון יום 4  (שלישי) – טאואר אוף לונדון, שוק קמדן

איזה יום שמח לי היום…

סוף סוף – יום של חול, ילדי לונדון חזרו לבית הספר, והעיר (כמעט) כולה שלי!

את היום התחלנו ב Tower of London – מצודת לונדון.

נסענו לשם בטיוב למרות שזה יכול להיות טיול רגלי יפה,  כדי להגיע מוקדם לפני העומס. בכל זאת מדובר באחד האתרים המבוקשים ביותר בלונדון.

כרטיסים קניתי מראש באינטרנט (לא חובה לדעתי והם גם לא לשעה מסויימת), וכך חלפנו ביעף על פני הכניסה ואצנו רצנו היישר למוקד העומס הגדול מכולם – תכשיטי הכתר.

הגענו לשם באיזור 1030 והמאמץ השתלם, שום תור לא היה.

קצת הסתכלנו בתערוכה המקדימה, ובסרט בו הוקרן טקס ההכתרה של המלכה אליזבת, היה נחמד לראות אותה כנערה צעירה…

אבל העיקר כמובן הכתרים ושאר האביזרים משובצי אלפי היהלומים.

במבט היום על השימוש בכתר, ובכלל ההערצה הגורפת למשפחת המלוכה,  כל העניין נראה לי קצת משונה, אבל זה כנראה לא עניין ללוגיקה.

לצלם כמובן – חס ושלום. אסור.

מפה יצאנו לטייל קצת על החומות, טיול שבסיומו מצאנו את עצמנו חוזרים לאותו בנין של תערוכת תכשיטי הכתר.

ותוך דקות ספורות הסתבר לי שמתחיל פה טקס חילופי משמרות..

קטן.. כמה שומרים.. אבל בהחלט טקס.

מה שהיה נחמד הוא לראות את השומרים כל כך מקרוב.

לצפות בהבעות הפנים שלהם, לגלות שבעצם יש גם שומרות ולא רק שומרים.

ולפעמים.. לפעמים אפילו הכובע יושב עקום על הראש אבל אי אפשר לסדר אותו…(ראו את הימנית מאחור)

עוד התברר פה שכל ההגיגים האלה מעניינים בעיקר אותי.

פיקאצ'ו בקושי טרח לבוא לראות, ובכל מקרה הכריז על הענין כ"משעמם"

מה שגרם לי לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לטקס החלפת המשמרות ה"אמיתי" שתכננתי למחר…

ומה עוד ראינו במצודה?

כמובן את העורבים, שמנים וענקיים , הם אלה שבזכותם המצודה אינה נכבשת!!

נכנסנו ל White Tower  (בעיני מלא בתערוכות מיותרות לחלוטין, אלא אם יש לכם ילדים קטנים שיתפעלו משריון וכדומה)

עלינו לאיזור אחר של החומות, זה אשר משקיף על ה Tower Bridge

ראינו את שומרי המצודה, הנקראים Beefeaters .  הם גם מדריכים סיורים חינמיים מדי מחצית השעה, אבל קחו בחשבון שמדובר בקבוצות גדולות מאוד, לא משהו שיתאים לילדים ישראליים לדעתי.

וסיימנו בכיף את הביקור.

הצליח לי!

מהמצודה יצאנו לטיילת לכיוון ה Tower Bridge (ולא מהכניסה שממנה הגענו), ועלינו על הגשר.

יש במקום אטרקציה של רצפת זכוכית שאפשר לראות דרכה את הנהר מטה אבל בני משפחתי התפלאו מאוד שחשבתי בכלל שיש בזה עניין כלשהו.

ואחרי שטיילנו קצת על הגשר, חזרנו לאיזור המצודה.

פיקאצ'ו רצה לשוט בתמזה בהזדמנות וחשבתי שזו הזדמנות טובה לחזור חלק מהדרך במה שנקרא Uber Boat והוא בעצם חלק מהתחב"צ העירוני, ומשלמים בו באויסטר או באשראי כרגיל.

הופ אנחנו עולים על הסירה, יושבים בחוץ ונהנים מהמעבר תחת הגשר ומהתצפית אליו מהמים.

הסירה עוצרת בתחנה הבאה – קאנארי וורף.

ובכן אופס.

הסירה בכיוון ההפוך…

זו גם הסיבה שהיא שטה די מהר להנאתו של פיקאצ'ו, יש מרחק לא קטן בין המצודה לקאנארי וורף והיה לה זמן והצדקה להאיץ.

מיד ירדנו למזח, ושאלנו איפה הסירה לכיוון הנכון.

זה היה קרוב מאוד מן הסתם, אבל שם הסתבר שמעבר בין סירות לא דומה לתיקון טעות בטיוב…

היינו צריכים קודם להעביר את האויסטר לסיום המסע הקודם (השגוי) ורק אח"כ להתחיל את הנסיעה החדשה.

ברגע שהעברתי את האויסטר בקורא הכרטיסים של המסע החדש הוא בישר לי על ירידת קנס  – כפול מעלות הנסיעה – 7 פאונד (לאדם).

אז לפחות שתדעו גם אתם…

בכל אופן השיט עבר בנעימים, למרות הטעות

בתחנת Embankment ירדנו ועברנו לטיוב ליעדנו הבא – שוק קמדן.

היגיון גיאוגרפי אל תחפשו פה, היו שלל אילוצים ולאיזור הטאואר עוד נשוב ביום אחר. על השיט מונציה הקטנה החלטנו לוותר.

שוק קמדן, גם ביום חול שכזה הומה אדם.

מלא חנויות מזכרות, אווירה של כיף, ציורי קיר

וגם הרבה מאוד דוכני אוכל וחנויות מגניבות .

יש כמה וכמה שווקים, אנחנו ביקרנו בשניים הידועים שבהם – Camden Lock  ואח"כ Camden Stables.

ליד קמדן לוק יפה.. הרבה יותר יפה ממה שציפיתי.

אכלנו בשוק את הארפה המפורסמת (מאכל מונצואלה מלא כל טוב , ומתחרה בפלאפל בכמות הנזילות מה"פיתה") – לי היה מאוד מאוד טעים וגם לפיקאצ'ו

הוספנו אצבעות חלומי מטוגנות (האמת – בדיוק כמו שאתם מדמיינים)

קצת חולצות מגניבות לפיקאצ'ו… מי שאוהב שופינג מיוחד יכול להיות פה גם יום שלם בקלות

ואחר כך אי אפשר בלי גלידת צ'ין צ'ין עם טופי חם

עברנו ברחוב Hawley ולידו Hawley Mews  – שם תמיד יש ציורי קיר

ונכנסנו לשוק Camden Stables.

פה יש עוד חנויות ודוכני אוכל, וגם חנות מפורסמת Cyber Dog – נכנסתי ועם כל האורות המרצדים שם אני חושבת שבגילי עוד דקה אחת והתקף אפילפסיה היה מגיע

עוד קצת שטויות לקנות ואפילו נעלי ספורט בסניף קטן של ספורטס דיירקט (הרבה יותר קטן מברחוב אוקספורד)

קצת מזכרות ברחוב הראשי בדרך חזרה לטיוב

ועוד כמה מאפים ב café de nata המקומי

ובזאת סיימנו את הביקור בשוק קמדן.

אומנם Rush Hour אבל שמנו נפשנו בכפנו ונכנסנו לטיוב… נשארנו בחיים!

חזרנו למרכז העניינים, לשים את הקניות במלון ולהמשיך לביקור חובה שהובטח לפיקאצ'ו  – בהמליס Hamleys, חנות הצעצועים האגדית.

אני אולי קצת התבגרתי אבל עדיין זוכרת את הביקור שלי שם כשהייתי ילדה בכיתה ג' נדמה לי..

העולם היה "קצת" שונה.

והחנות נראתה כמו עולם של אגדות… אינסוף של מבחר והדגמות.

אז נכנסנו, וההדגמות עדיין במקומן.

והקומות עדיין במקומן. מדובר בחנות צעצועים ענקית גם היום.

אבל הילדים… אם הם לא בני שנתיים אז הם קצת פחות תמימים.

איזה מבחר כבר יכול להרשים ילד שרגיל לשבת מול כל מה שיש באמאזון או עלי אקספרס ופשוט להזמין הביתה?

בנקודה זו הבנתי שדברים קצת השתנו..

ופיקאצ'ו שקיבל הבטחות מסעירות מסבא וציפה למקום מדהים, קצת התאכזב.

ובכל זאת – היה נחמד, ולגילאים נמוכים יותר עוד יותר נחמד, ולא הייתי מוותרת.

ומה שתמיד נחמד אלה כל דגמי הלגו הגדולים, בעיקר בקומת הלגו – הקומה האחרונה.

אולי בעקבות הביקור הבוקר במצודה התלהבתי מדמותה של המלכה אליזבת.. כמובן היא בגודל אדם מלא, ושימו לב שלא שכחו את כלב  הקורגי האהוב שלה

בדרך למסעדה השלמנו חוויות בחנות ה M &M ואף בצענו רכישה ממתקית מתבקשת

אחר כך אכלנו במסעדת Blacklock Covent Garden, גם היא הוזמנה מראש וגם היא הייתה מלאה מפה לפה. אכלנו סטייקים (כמובן, זו ההתמחות של המקום) אבל פיקאצ'ו שלא רצה המבורגר וגם לא סטייק לא כל כך מצא משהו לטעמו וזו הייתה המסעדה הכי פחות מוצלחת מבחינתנו. קינוח אנגלי קלאסי – Bread Pudding עם רוטב קסטרד חם דווקא היה טעים מאוד….

כמה דקות הליכה ואנחנו במלון, לילה טוב.

כתיבת תגובה