בוקר טוב!
היום נסיעה ממש ארוכה לפנינו.. יום של 750 ק"מ, כן כן…
אבל הנהג שלנו חברהמן והוא יעמוד בזה, ומי שרוצה לקבל השראה על אפשרויות שונות למסלול בין דרום דקוטה לילוסטון מוזמן לקרוא פה.
אנחנו נוסעים כשעתיים וחצי עד ל Devil’s Tower National Monument
כבר מרחוק רואים אותו.. מדובר בהתפרצות מקומית של מאגמה לוהטת ממעמקי כדור הארץ.
ה"מגדל" הזה ענק ומושך אליו מטפסי הרים שנראים בגודל זבוב.. אם בכלל מצליחים להבחין בהם…
ה"מגדל" הזה ענק ומושך אליו מטפסי הרים שנראים בגודל זבוב.. אם בכלל מצליחים להבחין בהם…
היה מרשים מאוד, אפשר להקיף את המגדל מכמה כיוונים אבל תאמינו לי שגם פה חם מאוד וויתרתי על התענוג.
מדד הכוכבים ל Devil’s Tower
אני 4.5 בן הזוג 4 פיקאצ'ו 4.5
אנחנו ממשיכים לנסוע.. פה ושם עצירות אוכל, וולמרט וכדומה.
ופה הזמן לספר שתיכננתי להגיע לילוסטון דרך "דרך שן הדוב" המפורסמת אולם השטפון העצום שפקד את ילוסטון הותיר את הכניסה הצפון מזרחית סגורה לזמן ממושך ונאלצתי לוותר.
שינוי התוכנית הוביל אותנו דרך Bighorn Scenic Byway ועד העיירה Cody.
הדרך הנופית הזו הייתה ירוקה ויפה, פה ושם דילגו להם אלקים בצידי הכביש.
עצרנו במפלי Shell
והמשכנו הלאה.
בדיעבד – אני לא בטוחה שביום כזה ארוך היה שווה להאריך את הנסיעה בשביל הדרך הנופית. היא הייתה יפה אבל לא מדהימה…
ל Cody הגענו לקראת שקיעה
נשארנו ללילה אחד ב Kings Inn והיינו מרוצים (טוב אם החדר שלי היה סמוך למכונת הכביסה והמייבש.. יכול להיות יותר טוב?)
היה בהחלט מאתגר היום אבל עדיין במסגרת היכולות שלנו וגם בדיעבד לא הייתי משנה את ההחלטה לצלוח את הדרך הארוכה ביום אחד.
הולכים לישון, מחר.. ילוסטון!
המשך ל –
ארה"ב 2022 יום 18 – ילוסטון – הלולאה הצפונית והקניון
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 