כמו שהערכתי כבר בזמן התיכנון, לאחר היום האינטנסיבי של הנסיעות אתמול בוודאי שניקח את הבוקר באיזי, וכך היה.
התפנקנו בארוחת בוקר משובחת ולאחריה נסענו לכניסה המערבית של גליישר, מצויידים באישור שנדרש השנה לנסיעה בכביש החוצה את הפארק Going to the Sun road או בקיצור GTTS.
(את האישור אפשר היה להנפיק 60 יום לפני הביקור, ואתם יכולים לשער שהתכוננתי לזה כמו למבצע צבאי. ישבתי על המחשב מוכנה ומזומנה בדיוק בשנייה שבה הוא שוחרר)
היום די מעונן, אבל לא משהו שבאמת מפריע לתוכניות.
אנחנו מתחילים בנסיעה ב GTTS , עוצרים לראות את מפלי מקדונלד . McDonald Falls עצירה נחמדה אבל בעיני לא מאסט.
מהר מאוד אנחנו מגיעים למסלול העיקרי והידוע ביותר באיזור הזה של גליישר – Avalanche lake (4.5 מייל, 730 רגל שינוי גובה), שמגיעים אליו דרך מסלולון קליל ונגיש לנכים – Trail of the Cedars (1 מייל שטוח כמעט).
"מגיעים" זה יפה אבל מה עם חניה?
בקבוצות הפייסבוק האמריקניות הזהירו לבוא מוקדם. מוקדם זה נניח שבע מקסימום… הבנתם?
מאחר וכאמור ידעתי שבשבע ביום כזה אין סיכוי שנתייצב במסלול, התלבטתי מה לעשות..
להשתמש בשאטל של הפארק או לנסוע עד למסלול ובכל זאת לנסות למצוא חניה.
התייעצתי עם ריני שהזכירה לי מיד את שורשי הישראלים המוצקים ונסכה בי ביטחון ש.. יהיה בסדר!
ואכן כך היה, הסתובבנו קצת, ארבנו לאנשים וחניה נמצאה.
יוצאים לדרך.
המסלול Trail of the Cedars מסלולון קל ונגיש אבל זה לא מפחית מיופיו.
בהתאם לשמו נישאים ארזים לאורך הדק עליו הולכים
וחיש מהר מגיעים לנקיק
בצומת אנחנו לא ממשיכים במסלול המעגלי אלא פונים למסלול העיקרי של היום – Avalanche lake.
עליה לא מועטה יש פה. זה מסלול משפחתי יחסית מקובל אבל קליל הוא לא.
מגיעים לנקיק מלמעלה
ומפה העליה ביער ללא שום נוף… אני לא כ"כ מסמפטת את זה. לא את העליה ולא את זה שהיא כל כך מונוטונית ולא מספקת נוף בתמורה.
מזל שמצאתי סנאי לעקוב אחריו
והנה מגיעים לאגם… וואו
בבת אחת אני מרגישה שהיה שווה!
יושבים לנוח, לאכול, להצטלם אינסוף צילומים…..תחילת הטיול ועוד יש כוח!
מדד הכוכבים למסלול Avalanche lake
אני 4.5 (הורדתי בגלל הדרך ביער) בן הזוג 4.5 הבכור 4 האמצעי 3.5 ("יפה אך לא שווה להשקיע בו יום בגליישר") פיקאצ'ו – לא זוכר
החזרה בירידה הייתה באופן לא מפתיע קלילה יותר.
אבל בכל זאת קצת התעייפנו.. באנו לנוח במלון שעל שפת אגם מקדונלד Lake McDonald Lodge , הוא מאוד קרוב למסלול.
פה יש בין השאר גם מצרך יקר המציאות בגליישר… אינטרנט!
זו ההזדמנות להזכיר שברוב הפארק אין קליטה כלל. ימים שלמים עוברים ללא ווטסאפ.. היתכן?
ירדנו מהמלון למזח האגם היוצא ממנו ושקלנו האם לשכור סירה (יש מנוע, קאנו או משוטים, הן היו אפילו פנויות) אבל לא התחשק לאף אחד.
אז נסענו לכביש Apgar Loop, לשבת על חוף האגם ולראות את האבנים הצבעוניות שגליישר התברך בהן..
אפרופו עיבוד תמונות, תמונת האבנים הצבעוניות מאגם מקדונלד היא אחת הפופולריות המפורסמות בפייסבוק ולרוב עם עיבוד דרמטי של צבעוניות.
פה כמובן הכל טבעי.
הנה תראו את האבנים מקרוב, אלה הצבעים שלהן:
ומה עושים בנים כשיושבים על החוף?
זורקים אבנים
מקפיצים אבנים
בדיוק כמו הילדים של שגב.. גם אם הגילאים "קצת" שונים.
לא רצו ללכת משם!!
אבל יש עוד משהו שחשוב לאמא שלהם… Huckleberry.
אם יש משהו שהאמריקאים מתים עליו בכל הקשור לאיזור גליישר הוא זה.
כשראיתי איזכורים של ה"ברי" (כלומר סוג של גרגר יער) הזה בכל מקום בדקתי בגוגל טרנסלייט במה בדיוק מדובר והוא הסביר לי מה שלא הבנתי –
מדובר ב…הקאלברי!
עכשיו זה ברור.
וברצינות – אין לי דרך לתרגם את זה, כנראה שלאף אחד לא היה דחוף לתת לגרגר היער הזה שם בעברית, אבל מדובר באיזה סוג של גרגרי יער שגדלים באיזור, הדובים גם מתים עליהם, וגם כל התיירים… כהים כמו אוכמניות אבל קטנים יותר.
אחת הפעילויות הפופולריות אצל האמריקאים בזמן ביקור בגליישר היא לנסוע לעיירה Polebridge לאכול סוג של עוגות דמויות כף של דוב ממולאות האקלברי ונקראות Huckleberry bear claw. (ה-מקום לעשות זאת נקרא Polebridge Mercantile).
מכיוון שגם אני תיירת פרייארית (לפעמים) גם אני רוצה לטעום את העוגה.
אבל – שעה נסיעה מהמלון באגם מקדונלד ושעה חזרה לקולומביה פולס?
אפילו לי יש גבולות.
אז יש פיתרון.
צמודה לקולומביה פולס עיירה בשם Hungry Horse והיא אולי קצת פחות מלאה בהילה של פולברידג' ואין בה ממש Huckleberry bear claw, אבל מצד שני היא על הדרך ויש בה לא מעט מקומות שמוכרים "סתם" פאי האקלברי , מילקשייק האקלברי, גלידת האקלברי….
אז עצרנו בעיירה הזו, רוב המקומות כבר היו סגורים אבל במקום שנקרא HuckleberryLand מצאנו את מבוקשנו, יחד עם תור ארוך כמובן.
קנינו פאי האקלברי שלם לקינוח לארוחת הערב הצפויה, וגם סתם האקלברי טריים בכוסית… (למקפידי הבריאות או הכשרות).
סופר Smiths בקולומביה פולס הפתיע מאוד לטובה, ומשם לדירה שלנו.
האמצעי ופיקאצ'ו הבטיחו ארוחת ערב מדוגמת וגם קיימו. כבוד.
והעוגה שקנינו לקינוח? היא היתה מעולה…
אני ממש לא בטוחה שזה חייב להיות דווקא האקלברי ולא איזה ברי אחר אבל לא נהרוס את הסיפור.
מה יכול להיות רע בפאי עמוס כולו בכמויות של פירות יער?
שבעים וטובי לב הלכנו לישון.
המשך ל –
ארה"ב 2021 יום 5–גליישר ממערב למזרח – מעבר לוגאן וכביש GTTS
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 