היום הוקדש לאחד המסלולים הכי הכי בגליישר – קרחון גרינל Grinnell Glacier באיזור Many Glacier של הפארק.
אורכו של המסלול המלא 7.6 מייל עם 1840 רגל שינוי גובה (כן כן) וניתן לקצרו בכמה מיילים אם מזמינים מראש שיט בשתי סירות – הראשונה חוצה את אגם SWIFTCURRENT והשנייה חוצה את אגם JOSEPHINE.
מאחר והכושר שלי.. לא ממש קרבי… כמובן שרעיון קיצור המסלול קסם לי ואחת ההזמנות הראשונות שביצעתי לטיול הייתה הזמנה של שיט כזה, כמקובל למי שרוצה לצאת למסלול – השיט הראשון של היום בשעה 0830 .
את בני הבית הזהרתי שהיום קמים מוקדם, ארוחת בוקר זריזה מאוד ויוצאים לדרך.
אנחנו הרי גרים כמה דקות ממאני גליישר, לא צריכה להיות בעיה קשה.
אבל מי שקרא את הסיפור של איילת זוכר שיש שם כביש מלא מהמורות, מהכביש הראשי ועד שמגיעים לתוככי הפארק.
ובכן הכביש עכשיו בשיפוץ עם עצירת תנועה כל פעם לאחד הכיוונים לחצי שעה, תלוי מתי מגיעים… זה בנוסף על הנסיעה הארוכה והאיטית גם ככה.
זו לא הייתה הפתעה בשבילי שיש שיפוץ כי הכרתי זאת מסיפורי קבוצות הפייסבוק האמריקאיות אבל כנראה שבכל זאת קצת ריחמתי מדי על כולם ולא הערתי אותם מספיק מוקדם…
כך או כך מצאתי את עצמי בשמונה או אולי אפילו שמונה ועשרה בבוקר עדיין מיטלטלת בין הבורות של הכביש, עדיין בלי חניה, בלי לקחת כרטיסים מהקופה (כשכתוב בהזמנה שעשר דקות לפני יציאת השיט כרטיסים שלא יאספו ימכרו לאחרים), וואו מה יהיה??
אחרי כל הציפיה וההכנה נפסיד את השיט?
אנחנו מגיעים למלון מאני גליישר, מתפצלים – אני רצה למזח לחפש את קופת הכרטיסים ובן הזוג מחפש חניה.
רואה תור ארוך במזח אבל… עוקפת את כולם ופונה לאחד הבחורים שם, אז אני מבינה שכל הממתינים הם רק אלה שחיכו שמישהו לא יבוא ויתפנה כרטיס ובאמת אפשר להתעלם מהם. הבחור נותן לי את הכרטיסים שלי שהוזמנו מראש. פתיתי נייר קטנטנים שאני שומרת עליהם מכל משמר.
אבל איפה כל שאר המשפחה??
הסירה תיכף תצא!
זוכרים שאין קליטה בגליישר?
גם פה לא הייתה. לא מצליחה להשיג את בני המשפחה.
אני מתחילה לרוץ למגרש החניה, לא רואה אותם, קוראת להם בקול אבל אף אחד לא עונה.
חוזרת למלון (שם בעצם קבענו..) ו.. יש! נמצאה האבידה! הם בכלל חנו במקום אחר..
כולנו רצים למזח ומתיישבים בסירה שלנו. אפשר לצאת לדרך.
ואחרי פתיחה כזו של הבוקר, שלא נהנה מהשקט והרוגע של אגם SWIFTCURRENT?
איזה השתקפויות.. מרהיב
הנה אחת
ועוד אחת
כשהשיט מסתיים יש לעבור שביל קצר ביער כדי להגיע לסירה של האגם הבא, אגם ג'וזפין.
הנה הסירה השנייה גם היא ממתינה לנו.
מתחילים לשוט, פתאום עולה בסירה טענה שרואים דוב על גדת האגם.
דוב??? איפה???
כולנו עושים מאמצים לראות, בלי משקפת או זום עצום בפלאפון אי אפשר לראות כלום…
הקפטנית של הסירה עושה ג'סטה, ומסובבת את הסירה לכיוון הנכון.
ואחרי שמיצינו את האטרקציה ממשיכים הלאה, או חושבים שנמשיך הלאה…
אבל לא
הסירה תקועה. לא מוכנה לזוז.
הקפטנית לא מתרגשת, מזמינה "חילוץ" – סירה קטנה אחרת שתגרור אותנו.
לוקח לי כמה דקות להבין שליעד שלנו כבר לא נגיע, הם גוררים אותנו לנקודה ממנה יצאנו לשיט באגם ג'וזפין, לא לנקודת הסיום. אנחנו נצטרך להקיף את אגם ג'וזפין (חצי הקפה) ברגל בדרכנו לקרחון גרינל.
כל הסיפור לא מאוד מפתיע אותי, גם לפני שבועיים היתה תקלה בסירה של אגם ג'וזפין… כנראה שהתיקון לא היה הכי-הכי….
אז מה לעשות, מתחילים ללכת ברגל על שפת האגם.
רגע… זה בערך איפה שהיה הדוב לפני רגע?
כן כן.
אני מיישמת את ההנחיה לשיר כך שהדוב יבין שיש אנשים ולא יגיע, שולפת ממעמקי הזיכרון את כל שירי ילדותי ושרה בקולי קולות… טוב שלא הייתם שם. מצד שני ככה גם הדוב לא היה.
בדרך אני מבינה שדווקא יפה לטייל פה
ואולי לא באמת הפסדנו משהו מזה שהסירה שהתקלקלה…
ואפילו אגניב כבר טיפ שלי – באמת שלא חייבים את הסירה. אל תיתנו להזמנה הזו לסבך את העניינים. המיילים שהסירות חוסכות הם מיילים שטוחים לחלוטין, ומי שיצליח לעשות את המסלול איתן (כלומר את העלייה שנותרת אחרי השיט) יצליח לעשות גם את כל המסלול, בלי סירות. זה פשוט לא משמעותי. שלא לדבר על העלות של השיט הזה.. (160 דולר לחמישתנו). לא חייבים.
אנחנו מתחילים לעלות במסלול מעלה, ואם אתמול היה קר וגשום היום דווקא בכלל לא. אפילו חם קצת יותר מדי. בטח בעליה.
מהר מאוד אנחנו זוכים למבט מלמעלה על אגם גרינל הטורקיזי… איזה יופי.
וזה עוד טיפ שלי – מי שלא יכול לעשות את המסלול , לפחות ילך לאורך שני האגמים ויעלה רק חלקית למעלה, אפשר ליהנות מאוד מהמראה של אגם גרינל ולרדת חזרה כשמתעייפים.
ממשיכים לעלות מעלה, לכל אורך הדרך אין דקת שיעמום ואגם גרינל מלווה אותנו. זה לא נמאס. הנה עוד תמונה.
בדרך אנחנו זוכים לפגוש כבשי BIG HORN, הנה אחד שדיגמן ממש יפה
ו.. הגענו לקרחון גרינל!
אין מילים, פשוט אין מילים לתאר את היופי שלו!
הנה הוא
ונפרגן לו עוד תמונה
ואחרונה חביבה
אנחנו מתנחלים במקום כהרגלנו.
ובסוף.. כדאי להתחיל לחזור. חס וחלילה שלא נגיע לשעות הערב עם כל הדובים פה.
ויש גם שיט אחרון חזור שכדאי לנסות להספיק אותו, בארבע וחצי נדמה לי.
לא נגיע אני אומרת לבכור. אין סיכוי. לא ריאלי.
אנחנו יורדים במסלול חזור
הנה רצף האגמים שבאופק , לא רק גרינל מככב פה…
פוגשים סנאים, הנה עוד צ'יקמאנק שהחליט להיות סבלני אלי
פוגשים חבורה גדולה של כבשי ביגהורן, יחד עם "מלך השכונה"
ואחר כך עוד ביגהורן אחד עומד לו לצד הדרך ומכרסם עשבים, ככה ממרחק אפס. הוא לא מצא בנו כלל ענין והמשיך ללעוס וללעוס..
אומרים שוב שלום לאגם גרינל שלנו, עם מצב תאורה טוב יותר להבחין בטורקיזיות שלו, לא בשיא שעות הצהריים כמו קודם.
ופתאום מסתבר ש.. תיקנו את הסירה של אגם ג'וזפין!
כבר??
אם נלך ממש מהר לגדה השניה, למזח החזרה, נספיק לסירה האחרונה!
אנחנו מגבירים קצב.. ומגיעים למזח.
איתנו מחכים כמה וכמה אנשים לסירה, לא יותר מדי.
אבל.. הסירה מתעכבת.
לאט לאט נוספים מן הסתם עוד ועוד אנשים.
במקום נמצאת נציגה של חברת השיט שאומרת – עוד 20 דקות.
20 דקות הופכות אולי ל 50 דקות לפחות אבל אנחנו ממשיכים לשבת.
מה נוותר ונלך בסוף ברגל את זה במקום לשוט?
מה פתאום.
(בסהכ 2.5 מייל שטוחים.. זה הכל).
כמה דקות לפני שהסירה מגיעה, כשכבר רואים אותה באופק, הנציגה נזכרת להסביר כמה דברים…
Well here is the deal:
ובכן מה הדיל?
מסתבר שהסירה מגיעה מלאה. באנשים שיצאו לשיט ממזח המלון.
הם בכלל לא חייבים לרדת פה אלא יכולים להישאר לשיט חזור בלי לרדת לחוף.
להזכירכם כבר יחסית מאוחר… הנציגה מנחשת שרובם יבחרו להישאר בסירה.
מה שישאיר מעט מקומות פנויים לכל מי שחיכה.
והדובדבן שבקצפת – והתור לא איפה שאתם יושבים עכשיו.
היא מצביעה על נקודה אחרת ואומרת שהתור יתחיל משם.
ככה??
אנחנו מחכים כמעט שעה ועכשיו מבינים שאולי השעה הזו גם לא תספיק ונצטרך לחכות לסירה הבאה??
אם היית אומרת את כל זה בזמן היינו ממשיכים ברגל וזהו .
ואת חושבת שנוותר על המקום שלנו בתור? למה בדיוק? אם רצית לסדר את התור הייתה לך שעה לעשות את זה. למה הגעת לזה כמה דקות לפני?
ובכן כל השאלות האלה נשאלו במוחי אבל לא טרחתי באמת לשאול אותן
פשוט צירפנו עוד ביטוי ללקסיקון הקאלט המשפחתי, ובכל פעם שיתחשק לכם להנחית כמה הנחתות אתם יודעים כבר איך להציג את זה… דיל או לא דיל?
Here is the deal!
בסופו של דבר הסירה הגיעה, ולמזלנו התחזית של נציגת החברה לא התממשה ורוב הנוסעים ירדו, מה שהשאיר הרבה מקומות פנויים לעליה לסירה למי שחיכה איתנו.
אנחנו בהיותנו ישראלים אסליים הצלחנו לשמור על מקומנו בתור למרות הבלאגן שנוצר
וסוף דבר עלינו לסירה חזור באגם ג'וזפין, וממנה המשכנו חזרה לשוט באגם סוויפטקרנט.
מגיעים למזח.. כולנו כאיש אחד ניגשים לקופה. מקבלים מיד זיכוי ביד על מחצית הסכום בגין השיט שנתקע בבוקר. בכל זאת ארה"ב פה. 80 דולר זיכוי.. לא הולך ברגל.
אז מה אגיד?
עם שיט.. בלי שיט…ולא משנה מה היה הדיל
זה היה פשוט מסלול מהמם! מאסט! הכי הכי הכי בגליישר!
והיה שווה כל טיפת מאמץ שהושקעה בו.
(נאלצתי בספונטניות להוסיף רמת ציון חדשה למדד הכוכבים…)
מדד הכוכבים למסלול קרחון גרינל
אני 5++ בן הזוג 5 הבכור 5 האמצעי 5 פיקאצ'ו 5 ("מאוד מאוד קשה אבל היה שווה")
ומה עכשיו?
שיגרת טיולים בגליישר מסתיימת בקניות בסופר של סט מארי
אני עם רגל על רגל
ארוחה מבית האמצעי ופיקאצ'ו
אחחח…. החיים הטובים.
היה יום מושלם.
פלא שכבר בא לי לחזור?
המשך ל –
ארה"ב 2021 יום 7–גליישר – מסלול HIGHLINE (בקטנה) ואיזור TWO MEDICINE
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 