כצפוי וכמתוכנן, אחרי יום אינטנסיבי שכזה אתמול, היום יותר באיזי.
התחלה מאוחרת יחסית של הבוקר, לאט-לאט….
חשבתי שכדאי לחזור לאיזור מעבר לוגאן ולעשות חלק ממסלול ה HIGHLINE הידוע.
המסלול המלא הוא קווי ואורכו 12 מייל, מצריך שימוש בשאטל כדי לחזור לנקודת המוצא (השנה לא כל התחנות היו פעילות). בכל מקרה זהו מסלול מאוד מאמץ ואילו אני תיכננתי לנוח קצת אחר המאמץ של אתמול ולפני המאמץ של מחר…לעשות אותו במלואו לא בא בחשבון.
אבל – קראתי שכדאי ושווה להגיע למסלול גם אם הולכים חלק קטן ממנו הלוך ושוב.
אז למה לא?
הכל בסדר חוץ מענין ה.. חניה.
זוכרים את החניה במעבר לוגאן? שם הרנג'רים לא מאפשרים לארוב לאנשים שחוזרים לרכב…
נכון שתמיד אנחנו מסתדרים בסוף אבל לא היה לי חשק לזה.
החלטתי שזה הזמן לשלוף את כרטיסי השאטל שהכנתי "ליתר ביטחון" ליום הזה.
וכך נסענו לנו לכניסה לגליישר מכיוון סט מארי, חנינו ליד מרכז המבקרים וקיווינו שנעלה לשאטל עוד לפני השעה לה הוזמנו הכרטיסים.
למזלנו היה מקום פנוי ועלינו קצת קודם. השאטל אינו גדול, קטן יותר ממיניבוס. מזכיר יותר מונית שירות גדולה טרנזיט.
מתחילים לנסוע לאורך הכביש, ואיתנו יושבת משפחה אמריקנית מאריזונה, ומתחילה להתגלגל לה שיחה.
על הקורונה.. ועל החיסונים… ובכלל על החיים.
מדובר במשפחה עם שני בנים שמטיילת כבר חמישה שבועות בקרוואן שבבעלותם.
הילדים בחינוך ביתי , והאמא שעובדת חצי משרה כאחות (האבא כבר פנסיונר), מספרת לנו שהם כל הזמן נוסעים עם הקרוואן.
היא מכוונת את העבודה לשני שלישי רביעי ו.. הופ אפשר לנסוע לחמישי-ראשון.
וואלה. נשמע טוב אני חייבת לומר!
כך עבר זמן הנסיעה בנעימים, הגענו ללוגאן ופסענו כמה צעדים לתחילת המסלול. בכל זאת כיף שלא צריך לחפש חניה.
בתיכנון כאמור ללכת רק חלק מהמסלול, עד Haystack butte ומשם לחזור, סה"כ 7.2 מייל. 825 רגל שינוי גובה.
מתחילים ללכת, אפשר לראות את ההר הידוע של מסלול ה Hidden lake , זה ממש מעבר לכביש
ממשיכים הלאה, למעשה מטיילים מעל הכביש Going to the sun ורואים את המכוניות נוסעות מתחתינו
השביל של ההייליין ידוע כצר " על פי תהום" ומפחיד, ויש בו ידית מתכת לאחיזה.
אצלנו במשפחה אין פחד גבהים לאף אחד, בני המשפחה (שלא קראו שום חומר לפני הטיול) לא העלו על דעתם שיש לשביל מוניטין שכזה ואף אחד מהם לא חשש לרגע.
גם בעיני – ההפחדות מוגזמות לחלוטין למבוגרים ונוער שאין להם פחד גבהים ידוע.
בפנורמה הבאה אפשר להתרשם מהרוחב של השביל
אז הלכנו לנו, יום יפה, ההרים כמו שאתם רואים מולנו
אבל.. קצת מאכזב.
אתם בטח מסתכלים בתמונות וחושבים שירדתי מהפסים…
אז נכון, מאוד יפה פה…
אבל ההליכה מעל לכביש מספקת בעצם אותם נופים בדיוק שראינו מהכביש.
היא גם לא נותנת הרגשה של התנתקות בטבע הפראי…
אי אפשר גם להתעלם מכך שביחס לאתמול – בוודאי ובוודאי שהנופים הרבה פחות מרשימים.
החלטנו אחרי קטע קצר יחסית לא להמשיך הלאה, ויכול להיות בהחלט שההמשך מוצלח יותר, שלא לדבר על המסלול כולו שהוא אחד הידועים בגליישר.
אבל – אני לא שותפה לדעה ש"שווה" לעשות את המסלול גם אם למרחק קצר הלוך ושוב.
יש לגליישר מספיק מסלולים אחרים…
מדד הכוכבים למסלול ההייליין באופן חלקי וקצר
אני 3.5 בן הזוג 3 ("לא שווה השקעה") הבכור 3.5 האמצעי 3 פיקאצ'ו 0 ("ביחס למה שיפה בגליישר")
אז מה עכשיו?
אנחנו חוזרים בשאטל לרכב ונוסעים לאיזור אחר של גליישר – TWO MEDICINE.
בדרך מוצאים נקודה נופית לפק"ל קפה.
האמצעי התעקש להביא גזיה ורק חיפש הזדמנות להשתמש בה…
ממשיכים בנסיעה ופתאום אני מבחינה במשהו לצד הכביש..
איזה צעקות שאני הרמתי
"דב! דב! "
בן זוגי עוצר מיד ואכן הנה הוא הדוב שלנו
לא מפחיד בכלל כשאנחנו ברכב, קצת מסתובב והולך לו…
הבכור מבסוט במיוחד, כל כך ציפה לראות דוב, ולא כזה שרואים רק במשקפת…
אנחנו נוסעים לדרום אגם מדיסין.
בדיוק מישהו לוקח לו קייאק…איזו שלווה לשוט ככה.
מפה יוצאים כמה מסלולים.
אנחנו מתחילים במסלולון של 0.6 מייל ל PARADISE POINT – מי יכול לעמוד בפני שם כזה?
מדובר בפינה שקטה ורגועה של האגם.
נחים, זורקים אבנים למים… מצלמים שפירית
משם אנחנו ממשיכים ל ASTER FALLS , לא רחוק
ועכשיו הגיע רגע האמת – עליה לתצפית ASTER PARK OVERLOOK.
אלא שבני המשפחה עושים לי חשבון פשוט שאם עכשיו נעלה עוד מייל, ועד שנחזור, כבר יהיה מאוחר.
והיום – היום עושים מדורה בחצר בית האירבנב שלנו.
ככה הבטחתי לפיקאצ'ו והבטחות צריך לקיים, לא?
יש בחצר מקום מובנה למדורה, ויש כל מה שצריך כדי להכין סמור'ס (מתנה מבעל הבית, סמור'ס הוא מאכל אמריקאי שעיקרו מרשמלו על האש עם שוקולד)
והאמת.. האמת שהוא מבקש כל ערב מאז שהגענו, והיינו עייפים מדי.
אז ויתרתי על ההמשך.
קורה גם לי.
וחזרנו לאגם שפיצה אותי בגדול עם שקיעה יפהפיה ועם השתקפויות כמו שאני אוהבת
ועוד תמונה
אני חושבת שהיתרון הגדול של איזור TWO MEDICINE הוא הרוגע שלו ומיעוט המבקרים.
כמעט ולא היו אנשים בשבילים.
ואם כבר היינו פוגשים דוב גם באיזה שביל, זה בטח היה פה ולא בשבילים פופולריים ועמוסים יחסית כמו קרחון גרינל…
מדד הכוכבים לביקור שלנו ב TWO MEDCINE
אני 4 בן הזוג 4 הבכור 3.5 האמצעי 5 ("מאוד רגוע") פיקאצ'ו 4.5
נסענו חזרה בצבעי שקיעה מדהימים כל הדרך
ואז
סופר סט מארי
ארוחה שלא אני בישלתי
ומדורה שלא אני הדלקתי
והיי.. ראינו דוב היום!
אפשר לישון בשקט.
המשך ל –
ארה"ב 2021 יום 8–גליישר – מסלול קרחון אייסברג -MANY GLACIER
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 