היום נסיעה ארוכה לפנינו, מהר רייניר שבמדינת וושינגטון ועד לניופורט במרכז חופי אורגון’ , כ 270 מייל אם נוסעים לאורכם של החופים כפי שנעשה.
ומכיוון שכך, אנחנו לא עוצרים בדרך ונוסעים ישירות לעצירתנו הבאה שתהיה כבר באורגון – העיירה אסטוריה Astoria שבצפון אורגון.
אנחנו עוברים על גשר מרשים החוצה את נהר הקולומביה ובאמצעו שלט – Welcome to Oregon.
נתחיל את הביקור בעיירה באתר הידוע שבה עמוד אסטוריה Astoria Column הנמצא על גבעה .
אז מה יש לנו פה על העמוד הזה?
הפיסול עליו מתאר את ההיסטוריה של אסטוריה, ובעיקר בכל הקשור למסעם של לואיס וקלארק Lewis and Clark משנת 1804 . בזמן זה ארה"ב רכשה מצרפת שטחים במרכזה שנקראו "טריטוריית לואיזיאנה" והנשיא ג'פרסון שלח את לואיס, שצירף אליו את חברו קלארק, למשימת מיפוי הדרך אל האוקינוס השקט – שאסטוריה נמצאת ממש לידו. זה לא היה כל כך קל ובדרך כמו שאתם מתארים לעצמכם היה צורך גם בכמה קרבות עם הילידים המקומיים.
כקוריוז אספר שאם בכל מקום בימינו כבר לא פוליטיקלי קורקט להשתמש במונח "אינדיאנים" אלא ב Native Americans, בשלט ההסבר שבמקום קצת שכחו את זה ומסתבר שכשיש קרבות בהיסטוריה המשותפת כשלא כולם שכנו ביחד בשלום ובשלווה, הם חוזרים להיות סתם אינדיאנים…. (לדוגמא בשלט : Clash with Blackfoot Indians July 1806).
מי שרוצה להעמיק עוד יכול לעקוב אחר Lewis and Clark National Historic Trail, אפשר להסתכל גם פה וגם פה.
עד כאן שיעור היסטוריה מקוצר.
אבל אם נחזור לעמוד.. כן העמוד שבראש הגבעה..בפועל עיקר תהילתו היא אותם דאוני-עץ-בדולר שניתן לקנות בחנות המזכרות ולהעיף ברוב טקס מראשו.
אבל למה להעיף רק דאון אחד?
ולמה רק מראש המגדל?
הבנים שלי לא התעכבו הרבה…
מגרש החניה בעצמו נמצא בראש גבעה הצופה אל נהר הקולומביה. נוף נפלא ואוויר מצויין.
עוד לפני שעלינו למגדל הם פצחו בטורניר העפות בגבעה, ואם שגב סיפר שהדאונים נעלמים – כנראה שכולם נמצאו על ידי הבנים שלי שאספו לעצמם דאונים מכל מיני מקומות נידחים שהדאונים נחתו בהם בדרכם מראש המגדל (אל דאגה, אלה לא דאונים טריים שמישהו חיפש אחריהם..)
אתם יכולים לנחש שנשארנו פה הרבה יותר זמן ממה שחשבתי.
הרבה הרבה יותר.
אי אפשר היה להזיז אותם מפה!!
אז זרמתי…
מדד הכוכבים לעמוד אסטוריה
אני 4 בן הזוג 3.5 הבכור 4.5 האמצעי 5 פיקאצ'ו 5
ועכשיו כבר היינו רעבים.. אבל ממש. נראה לי שכבר הגיעה השעה 15.
אז נסענו לרחוב הראשי של אסטוריה, רחוב יפה ונעים על שפת האוקיינוס.
התחלתי במסעדה המומלצת Astoria Brewing.
45 דקות המתנה – מה זה ביני וביניכם… ועוד ליום ראשון של סופ"ש לייבור דיי!
כאמור בשלב זה של הטיול עוד לא הבנו את המסר, לא חיכינו, והלכנו לחפש מקום אחר.
המשכנו למקומות אחרים ברחוב אבל כולם בישרו לנו שעכשיו הפסקת צהריים. המטבח סגור.
בליבנו מלמלנו – השתגעתם?? אנחנו בצרפת או בארה"ב??
אבל לא הייתה ברירה, אין איפה לאכול.
טוב נו, ברור שאפשר למצוא איזה מקדונלדס.. אבל אני עוד הייתי אופטימית שלא חייבים להתפשר עד כדי כך.
אמרתי לכולם – הנסיעה עוברת בין הרבה עיירות, בטח נמצא משהו באחת מהן.
רעיון נהדר.
5 דקות לקח לי להישבר.. חלקית.
אנחנו עוברים ליד KFC בשולי אסטוריה ופיקאצ'ו מתלהב… אני נזכרת שהבטחתי שפעם אחת בלבד אסכים לארוחה שם.
אז מילא.. שיהיה עכשיו..עדיף על ילדים רעבים, לא?
הילדים אוכלים, אני לא מצאתי שום דבר ראוי לאכילה שם ועדיין מחכה להתפתחויות חיוביות בהמשך!
ממשיכים הלאה לאורך חופי אורגון, עוברים את העיירה התיירותית Seaside אבל שום מסעדה אטרקטיבית לא נראית באופק והעיירה נראית די עמוסה.
על Ecola State park וויתרתי מראש מקוצר זמן, העדפתי לטייל בהמשך הדרך בעיירה Cannon beach . יש שם מסלול ידוע ויפה לסלע Haystack Rock, ועד אז נתקדם עוד קצת בנסיעה שלפנינו.
בדרך נקודות תצפית נהדרות..כמו זו
או זו, באמת יש המון
אנחנו מגיעים לקנון ביץ' אבל היא עמוסה בטירוף. לייבור דיי או לא לייבור דיי.
התיירים מעמיסים את הרחובות, אין סיכוי למסעדה והאמת שגם ללכת על החוף נראה הרבה פחות קוסם כרגע. לברוח זה יותר הוייב.
אבל לא אלמן ישראל…
תיכף נגיע ל Tillamook Creamery, ואיילת ממשיכה לומר לי לא לוותר על הגלידה שם. יש שם גם קצת אוכל וגבינות. נסתדר.
אנחנו מגיעים לרמזור ממש ליד החנות ופתאום..
מבחינים בזווית העין בתור אינסופי של אנשים על המדרכה. מחוץ לבנין.
כן , הם גם רוצים גלידה…
לפנות כבר לא פנינו אתם מבינים.
אההממ… בשלב זה אני מוותרת על הרעיון למצוא מסעדה.
לייבור דיי אתם יודעים.
זה לא שבאמת נגווע.. יש לנו באוטו המון נישנושים.
אנחנו פונים לכיוון דרך שלושת הקייפים ופתאום… וואו!
מסעדה עומדת פנויה לנגד עינינו, Pelican Brewing – Tillamook , זהו למעשה סניף של רשת מקומית ששקלתי ללכת אליה אבל במיקום אחר. לא יודעת אם כולם עסוקים בגלידה ופינו לנו אותה, או שאולי השעה המתאחרת גרמה לכך, אבל בכל מקרה ישבנו לאכול ואני יכולה להמליץ. (דרך אגב,זה היה אחד המקומות הבודדים שאיפשר החלפת צ'יפס בסלט) .
ועכשיו על בטן מלאה אנחנו נוסעים לקייפ הראשון שבו בחרנו להתמקד – Cape Mears.
נוסעים.. נוסעים
והנה הגוגל מפס מכריז שהגענו ליעד.
ברור.
המגדלור שבקייפ מירס נמצא ליד איזה בית.
לכן יש פה שלט מוכן ליד הבית הזה–
There is no lighthouse here, google is wrong!
טוב…
נחפש בעצמנו?
זה לא היה קל.
שאלנו אנשים באמצע השום מקום הזה, אבל הבעיה היתה שהדרך ה"רגילה" לקייפ הייתה בשיפוצים ולכן השלטים הרגילים שבדרך לא היו מועילים.
היו גם שלטים זוהרים "לזמן השיפוץ" אבל לא הצלחנו לעקוב אחריהם לאורך זמן.
ובינתיים.. זמן השפל מגיע! לא בא לי להפסיד אותו… ובכלל נמאס כבר להתברבר.
אני רואה בצד הדרך חוף שאני לא מכירה ולא שמעתי עליו, בשלט כתוב Symons state view point.
מספיק טוב.. לא?
מרחבי ענק, מעט מאוד אנשים, שקט, רוח, ציפורים.. פשוט נהדר.
האמצעי ובן זוגי מתחילים במשחק פריזבי
אני משוטטת במרחבי החוף לאיזורים נוספים
פוגשת שחפים
והשמש מתחילה לשקוע לה..
היה כיף אבל אנחנו ממשיכים הלאה.
פיקאצ'ו מתעקש לדרג – 5.
והטיפ שלי – יש המון חופים יפים באורגון, המון.. על כל צעד ושעל. אל תינעלו על חוף ספציפי, לפעמים חוף אחר משתלב במסלול טוב יותר גם אם הוא פחות "ידוע".
ממשיכים הלאה, אולי נספיק לפני החושך לקייפ השלישי Cape Kiwanda?
גם פה גוגל בא לעזרתנו, מכוון אותנו לאיזה נקודה נידחת על גבעה, בחניה של אנשים פרטיים, כנראה שזו הנקודה הכי קרובה גיאוגרפית למה שרשום לו כנקודת הקייפ אבל בכל זאת בים לא ניסע.
איזה כיף, פה צילמתי את התמונה הזו, מלמעלה:
אבל עוד כמה מטרים על הכביש הראשי ואנחנו מגיעים לחוף עצמו.
מלא אנשים.. ממש מלא.
והמון מדורות.
וזהו… זמננו תם והחושך הגיע.
היו לי רשומות אינספור נקודות אפשריות לעצירה על המסלול הזה, ולו בגלל שבאמת יש פה הרבה מאוד חופים ונקודות תצפית.
ידעתי שנספיק רק מעט, רק לא ידעתי במי מהן נבחר בפועל…
ולמרות הבירבורים אני חושבת שהיה לנו יום יפה.
הלינה הייתה בניופורט (אורגון כמובן, יש ניופורט גם בוושינגטון) , בדירה חלומית ליד הים שלא רציתי לוותר עליה למרות מרחק הנסיעה היום. המקום נקרא little creek cove . מומלץ להתמקם לכמה ימים בשקט…
המשך ל –
ארה"ב 2021 יום 18 – שיט לוויתנים וספרינגפילד
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 