ארה"ב 2021 יום 24- יוסמיטי – מפל Vernal ומפל Nevada

היום אני לא באשליות.. מסלול קשה היום בעלייה מתמשכת, תחילה למפל Vernal בשביל שקרוי Mist Trail, אחר כך למפל Nevada, וחזרה מטה במסלול אחר John Muir Trail.  סך הכל – 7.2  מייל עם 2217 רגל שינוי גובה… עלייה רצינית ביותר.

בעונת הסתיו אלה המפלים היחידים שאינם יבשים, וזו הייתה אחת הסיבות שבחרתי במסלול הזה ליום הטיולים שלנו בעמק יוסמיטי.

יום שבת, חששתי מעומסים במציאת חנייה אבל מצאנו בקלות חנייה נוחה במגרש הקרוב למסלול, ויצאנו לדרך.

ראשיתו של המסלול סלולה לחלוטין, את פנינו מקדם שלט הסבר על שינויים בשטח, השביל הידוע Mist Trail פתוח למזלנו כי הגענו בשבת אבל סגור לשיפוצים בימי חול.

שלט חמוד כזה וברור לא יכולתי שלא לצלם.. תוכלו לראות את העליה לעבר המפלים והירידה מצד ימין במפה ב"שביל נחש" ע"ש ג'ון מיור.

נקודת העצירה הראשונה היא גשר ממנו ניתן לתצפת (לכאורה) על מפל ורנל, מרחק של 0.8 מייל.

הטיפ שלי בנושא זה הוא  – אם אין לכם יכולת לעלות יותר מאשר עד הגשר– אל תטרחו בכלל להגיע לשם, לפחות לא בעונת הסתיו.. אין תמורה בעד האגרה. בחרו מסלול אחר. את המפל קשה מאוד לראות מפה.

אנחנו יושבים לנוח, יש פה גם עמדת רינג'רים להסברים , והזדמנות בשבילנו להכיר את הציפור המקסימה עורבני שטלר  אנחנו עוד נמשיך לפגוש אותה גם בהמשך..וזה אך פעם לא נמאס.

אנחנו ממשיכים הלאה, והנה הגענו למדרגות המפורסמות מהן עולים לראשו של מפל ורנל, מספר הקסם שנוקבים בו הוא 650 מדרגות לעלות, וכבר פה תוכלו לראות את המפל מציץ לו מלמעלה…

בעיני – לא מדובר בקושי יוצא דופן, האמריקאים כדרכם אוהבים להזהיר. המדרגות אולי חלקלקות (לא בסתיו), לא שוות בגודלן, הכל נכון… ועדיין לא משהו יותר קשה מהעלייה של נחל עמוד למשל.

מבט לאחור מהמדרגות:

עוד קצת ואנחנו מגיעים לזווית בה אפשר ליהנות לא רק מהמפל אלא גם מהבריכה שהוא נשפך אליה

ואנחנו ממשיכים הלאה בעוד מדרגות, עד ראש המפל, הנה הוא בצד ימין.

וכשהרוח נושבת –  טיפות המים הזעירות עפות גל עלינו, להצדיק את שמו של ה Mist Trail.

ליד ראש המפל זורם נהר המרסד, ונעים לשבת פה לפיקניק, זה בדיוק מה שעשינו.

מנקודה זו אפשר לרדת חזרה, ובעיני זה מסלול יפה בפני עצמו, ואפשר גם להמשיך הלאה למפל נוודה.

ומה אנחנו עשינו?

המשכנו כמובן.. אלא מה.

קצת אחרי מפל ורנל נמצאת בריכת האמרלד, רשמית אסור להיכנס אליה אבל מעשית הרבה נכנסו וגלשו במגלשות האבן שבנהר.

אנחנו המשכנו הלאה.. קצת זרימות מהדרך…

והעלייה ממשיכה…

האמת – עלייה קשה.

אפשר לראות את זה בתוספת הגובה של המסלול, מכל המסלולים שעשינו זהו המסלול בעל תוספת הגובה הגדולה ביותר.

אבל בסופו של דבר צלחנו את העלייה, בדרך אפשר להתרשם ממפל נוודה

והנה אנחנו מגיעים למעלה.. מקסים פה. ממש מקסים.

בריכה עמוקה גדולה של נהר המרסד, למרגלות Liberty Cap (נראה לי שזה שמו) , כמובן שהבנים נכנסו להשתכשך…

המים קרים כמו תמיד – אבל לא קפואים

ושוב אנחנו אוכלים, נחים…

אבל צריך גם לרדת חזור, כאמור הפעם דרך שביל אחר ג'ון מיור, שהוא מתון יותר בירידה אבל הקילומטרז' שלו רב יותר.

מתחילים ללכת, ואני ממש מתענגת מכל רגע.. איזה נופים מהשביל הזה!

ממשיכים עוד קצת, והנה מפל נוודה מזווית אחרת לגמרי

ובעודי מתמוגגת וכמובן צוברת פער מהזריזים שבמשפחה, פתאום אני פוגשת אותם והם מבשרים לי, ראינו דוב! פה! באורח פלא הם ממש לא היו מבוהלים… ותמונה טובה אין, אבל תמונה לא טובה דווקא יש, כך שכמו שאומר הבכור, דובים ביוסמיטי – לא פייק ניוז! דרך אגב – כמו רבים מהדיווחים שקראתי, ולמעשה כמו הדוב שפגשנו במונטנה ליד גליישר – לפי הגודל ככל הנראה גם פה היה מדובר בגור דובים, הם עוד צעירים מספיק כדי לעשות שטויות….

המשכנו הלאה, אומנם את הדוב לא פגשתי אבל סנאי כן

עברנו בנקודה ידועה Clark Point, לא ראיתי בה נוף יוצא דופן שמצדיק את היותה ידועה, והמשכנו לרדת הלאה.

השביל מתחבר קרוב לגשר של מפל ורנל (בירידה לא מגיעים שוב למפל ורנל עצמו) , עוד קצת וסיימנו את המסלול.

אנחנו נכנסים לאוטו, עייפים כמובן..

זמן שקיעה, אבל לא היה לי רעיון לתצפית מיוחדת, אז נסענו לכיוון המלון.

ופתאום… אני רואה חבורת איילים אוכלת לה בנחת בצד הכביש, לידה כמה אנשים יושבים אבל זה כלל לא מטריד אותם.

כמובן שהצטרפנו… (חלק מהתמונות שלי בסמסונג וחלקן במצלמה של בן זוגי)

נהניתי מאוד לצפות באיילים עד שהחשיך ממש

והילדים?  הם כבר שבעי איילים.. לא טרחו כבר לצאת מהאוטו!

בנוהל הרגיל הגענו למלון, ארוחה שבישלו האמצעי ופיקאצ'ו , וכל תוכנית ערטילאית לכביסה או אפילו לבריכה שיש במקום נגנזה מיידית.. מעדיפים לישון!

כתיבת תגובה