ANGELS LANDING הוא אחד מהמסלולים הידועים ביותר בזאיון, ואולי אפילו בין הידועים ביותר בכל הפארקים הלאומיים.
שילוב של נוף מקסים יחד עם אקסטרימיות-לייט של טיפוס על הר צר יחסית עם תהום מכל עבר תרם לכך שהמסלול נמצא בפופולריות שיא, ובקרוב הכניסה אליו תותנה בהגרלה.
אז מה לנו ולאנג'לס לנדינג?
לפני שבע שנים היינו בזאיון בהרכב שכלל ילד קטן, ובכושר נמוך יותר מאשר היום, ולא חשבתי על מסלול כזה בכלל כאופציה (5.4 מייל, 1500 רגל שינוי גובה).
אבל גדלנו.. ובא לי גם!
ומה עם פיקאצ'ו? מספיק בטוח עבורו? לא מסוכן?
שאלתי והתייעצתי, ובנוסף בניגוד למנהגי בדקתי היטב גם בסרטוני יוטיוב איך באמת נראה המסלול. והשתכנעתי שננסה.
מה שכן, במשך כל החודשים לפני הטיול עקבתי צמוד אחר הדיווחים בפייסבוק וראיתי שהאתגר המרכזי במסלול איננו דווקא הקושי שלו אלא סוג של סכנה שנוצרת בעקבות עומס מטיילים במקום שהוא צר כאמור.
היה ברור לי שאשתדל לעשות הכל על מנת להגיע מוקדם ככל שניתן למסלול, מה שנקרא בפי האמריקאים To beat the crowds.
אחת הדרכים המועילות ביותר היא ללון בתוך הלודג' בזאיון, שנמצא במרחק קצר רגלית מתחילת המסלול.
בצורה כזו אין צורך לתפוס מקום בתור לשאטל הראשון שיוצא ואפשר להקדים אותו ואת המטיילים האחרים.
כמובן שמקומות פנויים בלודג' כבר לא היו, אבל ריפרשתי לא מעט יום אחרי יום ובסופו של דבר הצלחתי להשיג שני חדרים מתאימים עבורנו לתאריך המבוקש, את הלילה הנוסף שנשארנו בספרינגדייל לא הצלחתי להשיג שם, אבל גם לא התאמצתי במיוחד להמשיך בחיפושים עד הרגע האחרון.
ככל שעבר הזמן ונכנסתי יותר לפרטים, ראיתי שלא במפתיע הזריחה הלכה והתאחרה עם ההתקדמות לקראת הסתיו, מה שהקשה עלי להקדים את השאטל הראשון שיוצא ממרכז המבקרים בשש בבוקר (השאטל עמד להתאחר לשבע בבוקר ממש ימים ספורים לאחר הביקור שלנו . במקרה כזה היה לנו הרבה יותר קל להקדים את רוב המטיילים, או כמובן אם היינו באים בקיץ אז היינו יכולים להתחיל לנוע הרבה קודם עם זריחה מוקדמת יותר).
אבל.. זה מה יש ועם זה ננצח!
בחמש בבוקר השעון מצלצל, כמו תמיד אני הראשונה לקום.
הרבה להתעכב לא התעכבנו, ברבע לשש כולנו עם תרמילים מוכנים עוזבים את החדר, מביאים את הציוד המועט שהבאנו לאותו לילה חזרה לרכב כדי שלא נהיה חייבים להגיע לצ'ק אאוט עד 11 בבוקר, וקדימה לדרך.
אנחנו מתחילים בהליכה לאורך הכביש, חושך גמור בחוץ…
אופניים חשמליים חולפים, זו האופציה השניה להקדים את השאטל אבל לנו היא לא התאימה.
די מהר אנחנו מגיעים לתחילת המסלול הסלולה, שאותה ניתן לעשות גם בחושך עם פנס .
לאט לאט מתחיל אור קלוש של לפני הזריחה… אבל עדיין חשוך למדי.
את השקט המוחלט מפריע קול – ואנחנו רואים מרחוק את השאטל הראשון מגיע ועוצר בתחנה, השעה כבר 6 ורבע.
מפה מתחיל שעון החול לתקתק, מתי ישיגו אותנו נוסעי השאטל הראשון… אותי לפחות…
מתחילים לעלות ב"שביל הנחש" של המסלול, הנה אני צופה מלמעלה אל שביל המטיילים המתקדם לעברנו, כולם עדיין עם פנסים
ממשיכים לעלות, האור עולה לאט לאט גם הוא,
עוד קצת ומגיעים ל Scout Landing, עד פה אפשרי להגיע גם עם ילדים קטנים.
וגם פה יש כבר נוף..
אבל אין זמן להתעכב פה, מהנקודה הזו מתחיל הקטע הידוע של השרשראות, קטע תלול יותר והוא זה שיש משני צדדיו תהום. זה הקטע אליו רצוי להגיע מוקדם כדי להימנע מעומס אנשים.
הנה קטע ראשון עם השרשרות
זה ההר שצריך לטפס עליו…
הנה מבט יותר מקרוב שאפשר לראות בו בדיוק את המשך השרשראות
ממשיכים לעלות..
עוד קצת והגענו!
איזה כיף לנוח פה.. על גג העולם!
אז איך היה?
יכולתי לספר כל מיני סיפורי מעשיות ונראה לי שהייתם מאמינים לי, אבל –
היה הרבה פחות קשה ממסלולים אחרים שעשינו, הרבה פחות
והרבה הרבה פחות מפחיד ממה שחשבתי שיהיה.
אף אחד מבני המשפחה לא הביע חשש או פחד ולו לרגע קט
והסיבה היא שהסרטונים והתמונות נראים הרבה יותר מפחידים מאשר המצב בשטח.
השביל לא באמת כל כך צר , הוא צר יחסית – נכון, והוא תלול – נכון, והשרשראות עוזרות – נכון, אבל זה מה שהן – עוזרות.
אף אחד פה הוא לא מטפס הרים מקצועי או משהו קרוב לכך, השרשראות תומכות ומאפשרות לבצע את המסלול יחסית בזריזות, אבל הן לא באמת חיוניות.
כמובן אני לא ממליצה לעשות את המסלול עם ילדים בני 4, אבל עם בני נוער או עם ילד גדול יותר אחראי זה בהחלט אפשרי אם יש מי שיהיה איתו ויעזור לו במידת הצורך.
עוד תמונה
ואחת לצד השני
ואנחנו יורדים למטה, מגיעים ל Scout Landing שוב.
מפה אפשר להמשיך במסלול לכיוון אחר – West Rim (המסלול ארוך – הכוונה שלי הייתה רק להמשיך מעט, לראות את הנוף ולחזור)
אבל בני המשפחה פוסקים שכבר התחמם מספיק ואנחנו ממשיכים לרדת..
הנה "שביל הנחש" באור יום, יש מטיילים שגם בחום הזה מתחילים את הטיפוס.. לבי לבי עליהם.
ואני מגיעה לתחתית המסלול, עכשיו כבר אפשר ליהנות מהנוף פה באור יום
זאיון של שילוב הירוק, הסלעים האדומים, והנהר
אי אפשר להפסיק לצלם..
ותמונה אחרונה מהנהר
וזהו… הגענו לתחנה של השאטל, מפה ניסע חזרה ללודג'.
היה מסלול מהמם וכל כך שמחתי שההשקעה בלוגיסטיקה מסביב השתלמה ובגדול
ואם היה לכם ספק.. הפעם קונצנזוס במדד הכוכבים..
מדד הכוכבים ל ANGELS LANDING
אני 5 בן הזוג 5 הבכור 5 האמצעי 5 פיקאצ'ו 5
אנחנו מגיעים ללודג', מכריזים על הפסקת קפה ראויה בבית הקפה שבמקום.
והיא מתארכת.. ומתארכת… מנוחה לרגליים.
ואחרי שנחנו מספיק, הגיע הזמן לעוד מנוחה בארוחת צהריים טובה – אנחנו חוזרים ל Oscar’s cafe.
עושים קצת קניות בסופר הטוב של ספרינגדייל Sol Supermarket
וצ'ק אין מיד כשאפשר במוטל zion park motel. מקום די פשוט ומיושן, אבל עם יחידה משפחתית כולל מטבח. קשה לי להמליץ עליו כי רמת התחזוקה לא משהו ונדרשנו לטפל בבעיה בשירותים בכוחות עצמנו.
שנ"צ כמובן לכולם
חשבנו שנצא עוד לאיזה סיבוב ברכב..
אבל לא. כידוע כל גוף שואף להתמיד במצבו.
ארוחת ערב שבישלנו בדירה ועוד קצת מנוחה.
לילה טוב.
המשך ל –
ארה"ב 2021 יום 30 – Kolob Canyons, מפלי קנארה, שקיעה בברייס
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 