ארה"ב 2021 יום 32– המוניומנט הלאומי אסקלנטה, פארק קפיטול ריף, עמק הגובלינים

בתוכנית היום נסיעה מברייס למואב, לא בדרך הקצרה ביותר אלא דרך כביש 12 – כביש נופי שמשלב ביקור ב

Grand Staircase-Escalante National Monument ,לאחריו "על הדרך" הפארק הלאומי קפיטול ריף Capitol Reef National Park ולסיום סטייה לביקור חוזר בעמק הגובלינים Goblin Valley , שרק אחריו נגיע למואב עצמה. סה"כ נסיעה של כמעט שבע שעות ללא העצירות עצמן.

אז כדאי שנתחיל לא?

היעד הראשון בו בחרתי לבקר הוא Devil’s Garden, במוניומנט הלאומי אסקלנטה (בניווט שימו לב לנווט לגן הנכון של השטן כי מסתבר שהוא שתל לא מעט כאלה ברחבי ארה"ב…). יש פה באיזור עוד לא מעט מסלולים נהדרים אבל ברובם יש צורך ברכב 4X4, פה לא נחוץ.

אנחנו נוסעים כאמור בכביש 12, עוברים בכמה עיירות שמשמשות גם הן כמוקדי לינה לביקור בברייס (כך נראה), ולאחר כשעה מגיעים לעיירה אסקלנטה. לאחר כמה קילומטרים פניה ימינה בכביש עפר , נראה אמצע שום מקום, אבל הגוגל מביא אותנו למקום הנכון.

את פנינו מקדמים סלעי הענק של Devil’s Garden

אין פה מסלול מוסדר, וגם לא צריך

מסתובבים באופן חופשי וברור שהבנים מתחילים לטפס….

אנחנו מתקדמים פנימה, פוגשים זוג מטיילים שמסתכל על משהו.

על מה?

הזוג מצביע על… נחש! ארוך למדי!!

היה מרתק לעקוב אחריו עד שהחליט להיכנס לחור באדמה, ומצד שני כבר פחות התחשק לי לשבת על הקרקע…

כמובן שאחר כך התפתחה שיחה מעניינת, שכחתי לספר במסלולים קודמים על כל השיחות שהיו לנו במפגשים עם מטיילים. כולם היו מאוד נחמדים, וזה בהחלט הוסיף לחוויה.

עוד קצת מסתובבים פה

וזהו צריך להמשיך הלאה..

באתי בלי ציפיות גבוהות, והייתה הפתעה נהדרת!

מדד הכוכבים ל Devil’s Garden – Escalante

אני 5 בן הזוג 5 הבכור 5 האמצעי 5 פיקאצ'ו 5++

אנחנו ממשיכים, נוסעים חזרה בדרך העפר.

ופתאום.. נורה נדלקת.

לחץ אוויר יורד באחד הצמיגים.

כולנו מבינים שכנראה יש פנצ'ר…

מנסים להספיק להגיע למקום קצת יותר מיושב מאשר אמצע שום מקום ביוטה.

אנחנו נוסעים, וכל רגע המערכת מודיעה לנו על הלחץ העדכני בגלגל שצולל מטה במהירות מסחררת

19 psi

18 psi

17 psi

נספיק להגיע??

אנחנו מצליחים להגיע לסופה של דרך העפר, אני אומרת לבן זוגי שיפנה שמאלה ונחזור אחורה, בתקווה שנגיע לעיירה אסקלנטה בה עברנו קודם.

נוסעים בכביש 12

אוטוטו אסקלנטה

אבל לא… הגענו ל 8 psi והרכב מאבד יציבות. יש לנו פנצ'ר רציני.

אנחנו עוצרים לצד הדרך. כמעט הגענו אבל לא.

מה עכשיו?

אני בטלפונים לאסקלנטה, מחפשת תחנת דלק, וגם מוצאת.

יש פנצ'ריה פה?

עונים לי בנינוחות שיש רק פנצ'ריה אחת באסקלנטה אבל היא לא עובדת עכשיו. היום יום ראשון.

יום ראשון ביוטה… לא מומלץ.

בן הזוג והאמצעי ניגשים לחפש את הגלגל הרזרבי, שולפים את חוברת ההוראות ומתחילים בעבודה.

לא שיש להם הרבה ניסיון בזה..

אני בינתיים מתקשרת לקו של אייויס. לא פעיל.

מתקשרת למשרד בסיאטל, עונה לי מי שהשכיר לנו את הרכב אבל ממש לא מעניין אותו כלום. תחפשו גרר. אז מה אם הקו של אייויס לא עובד, גם הם יעשו בדיוק אותו דבר…אין לכם מה לחפש אותם.

בגיזרת מכונאי הרכב הטירונים יש התקדמות מסויימת.

כל המזוודות זרוקות על הכביש והרכב עולה קצת, ועולה עוד קצת עם הג'ק

ו…בום

שומעים שמשהו נשבר והרכב יורד מטה.

איזה באסה.

הבכור מחליט שזה הזמן לתוכנית שלו , שאותה הגה מזמן…

מרים יד, ועוצר אמריקאי שנוהג בטנדר. הוא בטח יידע יותר טוב מה לעשות..

מגיע זוג לא צעיר, הגבר לא חושב פעמיים ונכנס מתחת לרכב (החולצה הלבנה שלו כבר לא נשארה כזו).

הוא לא כזה שצריך לקרוא חוברת… ממקם את הג'ק במקום אחר.

זה הזמן שאשתו מסגירה שמדובר במכונאי רכב פנסיונר מחיל האוויר האמריקאי.

איזה מזל…ואיזה אנשים טובים!

הגלגל הוחלף, והזוג מסביר שכדי למצוא פנצ'ריה ביום ראשון ביוטה צריך להגיע לכביש אינטרסטייט, כביש ראשי.

מי שיסתכל במפה יוכל לראות שאסקלנטה ממש לא קרובה לכביש כזה…

רק 3 שעות נסיעה ונגיע. קטן עלינו.

אתם יכולים לשער כמה היה עולה גרר ממרחק כזה.

המון תודה למכונאי (שהיה בחופשה דרך אגב, כך סיפרה לי אשתו)

אנחנו מתחילים לנסוע ומקווים שהכל יהיה בסדר עד שנגיע לתיקון הגלגל המקורי.

הדרך מהממת, לא פחות

אני ממש ממליצה לא לוותר על כביש 12 !

אבל, כשנוסעים בירידות כמו של ים המלח עם רכב שלא בטוחים אם הוא כן או לא מתנדנד

הראש קצת פחות פנוי לצילומים ואין לי הוכחות ליופיה של הדרך.

אנחנו ממשיכים בנסיעה, הירידות הסתיימו וגם החרדות כבר פחותות.

מגיעים ל Torrey, אין פה עכשיו כמעט מסעדות פעילות, זה הרי יום ראשון ביוטה.

ביום ראשון לא רעבים ולא מפנצ'רים את הרכב.

בני המשפחה אוכלים בסאבווי שבצומת, ואני קונה ביצים קשות מוכנות בתחנת הדלק, אחד מהמוצרים שארה"ב נתברכה בהם.

מהצומת לקפיטול ריף נסיעה קצרה..

התוכנית המקורית כללה כמובן מסלול בפארק (Hickman Bridge), אבל איפה אנחנו ואיפה מסלול אחרי כל ההרפתקאות היום.

הכביש עובר בנופים מדהימים, ממליצה להקדיש יותר זמן לקפיטול ריף.

מרוב התלהבות אני עוצרת לרגע להתבונן ב Chimney Rock

ואחר כך תצפית מ Panorama point

וזהו, צריך להמשיך..

לפחות יש לנו רכב שנוסע עכשיו, ממש לא ברור מאליו.

גם בנסיעה בכביש רואים נופים נהדרים, תראו את הסלעים האפורים המקומטים האלה

הניווט כעת מכוון לתחנת דלק באינטרסטייט, שם מתקנים פנצ'רים למשאיות הגדולות, אבל במחשבה שניה אנחנו מעריכים שאחרי חמש אחה"צ גם שם לא יהיה מי שיתקן צמיג. ומשנים את הניווט לעמק הגובלינים. חבל גם לוותר על הגובלינים וגם לא לתקן את הצמיג, ובתחנת הדלק לא עונים לי לטלפון. מי יודע אם יש שם מישהו.

בעמק הגובלינים כבר ביקרנו בטיול הקודם, אבל הבנים דורשים לחזור…

שלוש האחיות מקדמות את פנינו