בוקר טוב..
ארוחת בוקר במלון,
רגע לפני שחוזרים לארץ אני נתקפת צורך להראות לפיקאצ'ו מאכל אמריקאי טיפוסי לארוחת בוקר מאוזנת..
לכו תבינו
(פיקאצ'ו לא התלהב ואפילו לא סיים).
ולתוכנית היום, נסיעה לדנוור .
הבוקר מוקדש לבדיקת קורונה שלפני הטיסה חזור.. ולמה "מוקדש"?
כי אחרי הרבה חיפושים וחפירות אינסוף החלטתי ללכת על מעבדה די יקרה (טוב נו.. יקרה מאוד) אבל שנראתה לי אמינה , והיא נמצאת בדנוור.
ואם כבר ניסע לדנוור לא נטייל שם קצת?
אז זו התוכנית.
אנחנו יוצאים מהמלון בקולורדו ספרינגס, המרחק לדנוור כשעה באוטוסטרדה I25 .
כמו בכבישים רבים, גם פה יש עבודות בכביש, פתאום אנחנו רואים שיש האטה וכמובן מאטים גם אנחנו.
בן זוגי מבחין במשאית עם נגרר שההאטה באה לה לא בטוב והיא חוצה לפנינו שלושה נתיבים לרוחב הכביש בניסיון לעצור ולא להתהפך, הצליח לה וגם אנחנו בסדר.
כמעט עוצרים, אני מסתכלת על הפקק שלפנינו ותוהה כמה ישבש לנו את התוכניות.
תספרו 1, 2
ו…
בום!!
משאית נכנסת בנו מאחור.
וואו זאת הייתה מכה… אני מרגישה הכל בצוואר. מעולם לא עברתי תאונה כזו. לא טוטאל לוס אבל מכה בהחלט חזקה.
כולנו יושבים בהלם.
חגורות הבטיחות ננעלות כולן.
האמצעי מדווח לנו שהוא מריח גז ובטח גז המזגנים ברח כולו.
מה עושים?
מתחילים בסבב טלפונים.. בן זוגי מתקשר למשטרה.
אני מתקשרת למעבדת הקורונה לדחות את התור.. מה יותר חשוב מזה עכשיו.
אנחנו לא יוצאים מהרכב, תקועים באמצע האוטוסטרדה.
המשטרה לוקחת את הזמן עד שמגיעה.
בינתיים מתחזקים גם שיחה אינסופית עם אייויס. אותם ממש לא מעניין איפה אתם. עד שלא תענו על כל שאלה ושאלה בכל הפירוט הנדרש הם לא מתחילים להניע אף בורג בגלגלי המערכת.
בסופו של דבר הגיע שוטר מאוד נחמד, נסענו לסניף איוויס הקרוב ביותר בליווי שלו וממנו (ורק לאחר שהמתנו גם לגרר) שלחו לנו אובר לשדה התעופה, שם קיבלנו רכב אחר (פחות טוב).
ביי ביי טנק אהוב.. נעמת לנו מאוד…
זוכרים שאתמול רוקנו את הרכב? איזה מזל…ככה הצלחנו להיכנס לאובר.
לא הלכנו להיבדק רפואית, החלטנו שאנחנו במצב טוב מספיק, לא שאני ממליצה על זה ואני יודעת שלפעמים בעיות מתגלות לאחר זמן אבל זה מה שאנחנו בחרנו לעשות ובסופו של דבר טפו טפו כולנו אכן בריאים ושלמים ללא ספיחי התאונה.
הסיבה לתאונה היא מנהגם של המקומיים לנסוע בשיא המהירות (75 מייל!)) באוטוסטרדה ולהאט בפראות ממש כשהם מגיעים לפקק ולא קודם.
כנראה שנהג המשאית לא היה בשיא הפוקוס … זה מה יש.
ואחרי כל זה הגיע אחר הצהריים… איך אפשר בכל זאת להציל את היום?
דבר ראשון נסענו למעבדת הקורונה. מדובר היה במשהו שנראה כמו יערות הכרמל.. שירות נפלא. לפחות זה.
מפה נסענו לאכול ולהסתובב באיזור ה Central Market Denver, איזור מסעדות, בילויים והרבה מאוד אומנות רחוב…
הרחובות המרכזיים באיזור הם Larimer ו Walnut, היה כיף אדיר לאכול ולהסתובב שם.
השוק עצמו אינו העיקר, הוא התגלה כ"שרונה" מיניאטורית במיוחד…, לא האמנתי כשנכנסתי וראיתי את הגודל. אבל לחובבי הז'אנר עדיין יש בהחלט מה לאכול.
מרשמלו מצופה למישהו?
אנחנו אכלנו בפוד טראק מקסיקנית ואחר כך קנינו סיידר ב Stem Ciders
ובעיקר הסתובבנו…
תראו את מעברי החציה
יש במקום כנראה גם פעילות חברתית, ליד מסעדת בירות מקומית הציבו ברחוב מקרר ובו אוכל בחינם לנזקקים, במו עיני ראיתי כאלה שניגשו וחיפשו
ולפני שאפציץ בהרבה ציורי רחוב, שימו לב לראשון שבהם… כל כך נכון!!
ועכשיו אתן לתמונות לדבר.. יש הרבה מהן, ואני מאוד ממליצה על האיזור למי שאוהבים וייב בסגנון הזה
מה עכשיו? איך נסגור את היום?
החלטנו לנסוע לאיזור אחר בדנוור, קצת יותר "מקובל" – מדרחוב 16th Street Mall. הגענו בזמן שקיעה, הספקנו לראות מבחוץ את בנין הקפיטול של קולורדו Colorado State Capitol
ואחר כך הסתובבנו במדרחוב עצמו, רוב החנויות כבר נסגרו אבל היו מקומות לאכול והיו גם אנשים
לאורך השדירה עובר אוטובוס חינמי שאנחנו ויתרנו על שירותיו, ויש גם ריקשות למי שרוצה…
המשכנו עד לבנין ההיסטורי Daniels & Fisher, כשהגענו הוקרן עליו מעין מופע אורות, לא משהו מדהים אבל הנה אפשר לראות דוגמית בתמונה
בזאת הסתיים ביקורנו הקצר בדנוור, הגיע הזמן לחזור למלון שלנו בקולורדו ספרינגס, באותה אוטוסטרדה "אהובה"… לילה טוב.
המשך ל –
ארה"ב 2021 יום 38– GARDEN OF THE GODS וקולורדו ספרינגס
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 