היום צריך לקום מוקדם יחסית, בתוכנית – ביקור בהר הבית.
הר הבית? השתגעתם? ועוד ביום העצמאות?
ככה גם אני הגבתי בתחילה,
אבל מהר מאוד הפשרתי והסיפור של ענתנת על הביקור שלה רק עכשיו הוסיף רוח גבית לעניין.
למה לא בעצם?
ממש לא מסובך.
התחלנו בטיול בוקר לעיר העתיקה , דרך הרובע היהודי והכותל בהם ביקרנו כל כך הרבה פעמים בעבר.
להר הבית עולים דרך הגשר שבתמונה, גשר המוגרבים.
השוטר במקום מזהה מיד שאני המדריכה … לא ככה?
הוא נותן לנו תדריך.
הכללים פשוטים – ללא אביזרי תפילה, לא לגעת בשום דבר ולא להיכנס לבניינים, ויש ללבוש מכנסיים ארוכים וחולצה (גם גברים).
מהגשר אפשר להשקיף על הכותל בזווית קצת אחרת.
עוד כמה צעדים ואנחנו בשער המוגרבים, שהוא שער הכניסה היחידי ליהודים.
כדי להתמצא במקום נעזרתי בחוברת של עירית ירושלים פה וגם בהדרכה הזו ובהסברים מפורטים בבלוג "על הדרך" .
מיד לאחר הכניסה רואים שיירי עמודים שהובטח בהדרכה כי יש על אחד מהם שיירי זהב, ולא סתם אלא מבית המקדש!
הבטחה קצת מוגזמת לא?
ובכן החשדנות היתה במקומה, אל תטפחו תקוות – מדובר פשוט בחלודה.
עוד כמה צעדים ואנחנו ליד מסגד אל אקצא, מול כיפת הסלע.
לפי המסורת האיסלאמית ממסגד זה עלה מוחמד השמיימה לאחר שהגיע לפה ממכה על גבי סוס מעופף בעל כנפי טווס ופני אשה.
אנחנו מתחילים בסשן צילומים כמובן, תחת עינם הפקוחה של השומרים במקום שמקפידים שגבר ואשה לא יגעו זה בזה גם בזמן הצילום (וגם אם הם נשואים זה לזה).
ולפני שנתקרב לכיפת הסלע עצמה אנחנו סוטים מהדרך, כיפת הסלע משתקפת מרחוק בינות לעצים
ואנחנו מגיעים לשער הרחמים. שער חסום באבנים. כולכם בוודאי מכירים את שירו של מאיר בנאי…
מעניין שלשלוש הדתות יש מסורות שונות לגבי שער הרחמים.
במסורת היהודית זהו השער ממנו יגיע המשיח. (ואם הוא סגור אז אל תתפלאו שטרם הגיע…)
במסורת הנוצרית זהו השער ממנו נכנס ישו להר הבית
ובמסורת המוסלמית יש לשער תפקיד באחרית הימים.
שני שוטרים נמצאים מאוד סמוך לפה, ולרדת במדרגות – אסור.
כעת הגיע הזמן להיכנס לרחבת כיפת הסלע עצמה, דרך קשתות ממלוכיות גדולות
לפי המסורת היהודית בתוך כיפת הסלע נמצאת אבן השתיה – האבן עליה מושתת העולם ועליה התרחשה עקידת יצחק.
לפני כיפת הסלע נמצא מבנה קטן יפה ומקושט – כיפת השלשלת.
אנקדוטה מעניינת לגבי כיפת השלשלת היא הימצאותה במרכז הר הבית.
ומכיוון שהר הבית נחשב מרכזו של היקום, מה יותר מפתה מלעמוד במרכזה של כיפת השלשלת ולהכריז על עצמנו כעומדים במרכז העולם? העיגול באמצע מחכה לכם…
התבוננו עוד קצת במבנה כיפת הסלע, ראו את אחת הדלתות
ומשם ירדנו במדרגות לכיוון אחד משערי היציאה המרובים,
אנחנו יצאנו בשער מוכרי הכותנה, המוביל לשוק שבשעות אלה (ואולי גם בגלל הקורונה) היה עוד מנומנם לחלוטין.
לצערי חומוס אבו שוקרי הסמוך היה סגור בשל יום העצמאות (חפשו בגוגל מפס Abu Shukri באנגלית), המשכנו הלאה ברחוב הגיא.
ביקרנו גם בכותל הקטן – גם הוא חלק מהכותל המערבי, ולא סתם חלק – חלק שהיה קרוב יותר לקודש הקודשים של בית המקדש…. יותר שווה לא?
גם פה יש מתפללים ואפילו פתקים לחובבי הז'אנר אבל המקום קטן בהרבה.
לא רחוק מהכותל הקטן מעוז דגלי ישראל בלב הרובע המוסלמי
אז מה נאכל?
תחנתנו הבאה היתה ההוספיס האוסטרי , שכלל אינו הוספיס אלא בית הארחה אוסטרי שהוקם על ידי ממשלת אוסטריה בשנת 1855 (בגוגל מפס נקרא – האכסניה האוסטרית). במלחמת העצמאות שימש כבית חולים ואז קיבל את הכינוי "הוספיס" , לקח אי אילו שנים ובסופו של דבר הוחזר לבעלותה של ממשלת אוסטריה.
התיישבנו לקפה ועוגה בגן הפורח של ההוספיס.
שטרודל תפוחים עם קצפת – הספציאליטה של המקום.
קשה להאמין שמקום כזה אירופאי ושקט נמצא בלב העיר העתיקה.
בנימה פרקטית אוסיף שהתפריט מוגבל ביותר, כנראה שרוב המבקרים מסתפקים בקפה (טעים) ובעוגת השטרודל או זאכר טורט. כשאנחנו ביקרנו היתה גם מנת שניצל. אבל בכך הסתכם המגוון הקולינרי.
מי שיתעקש לשבת בתוך בית הקפה ולא בגן, יוכל להתרשם מהאורח המפורסם של ההוספיס – הקיסר פרנץ יוזף שהגיע לבקר ב 1869 לרגל חנוכת תעלת סואץ.
אבל זה עוד לא הסוף… ניתן לעלות לתצפית יפה מגג הבנין בעלות של 5 ₪. שווה.
לאחר שהתאוששנו המשכנו הלאה, דגמנו מאפי גבינה מתוקה בקונדיטורית ג'עפר ברחוב בית הבד.
המקום ידוע בכנאפה שלו ויש גם כנאפה סולת אבל אצלנו במשפחה לא נמצאו חובבים אמיתיים לעניין.
אנחנו מתחילים לחזור על עקבותינו, והולכים בויה דולורוזה עד לשער האריות, בכיוון ההפוך לזה שבו צעד ישו ממקום משפטו לכנסיית הקבר.
אני לא מומחית גדולה בנצרות, ובשלב זה סבלנותם של בני הדור הצעיר התחילה לפקוע, לכן אסתפק בכמה תמונות. אפשר להעמיק בויה דולורוזה בחוברת העיריה פה וגם ב "על הדרך".
ואומנות רחוב פה לצד הדלת
הגענו לקצה הרחוב לשער האריות (או למעשה שער הברדלסים).
לצלם אותו כמו שצריך היה קשה, מקווה שתמצאו תחליף ראוי בבן משפחה ירושלמי אמיתי של האריות הללו או לפחות אחד כזה שיודע לשאוג:
מפה אנחנו הולכים את כל הויה דולורוזה בדרכנו לכנסיית הקבר, בה לא ביקרתי בעבר.
ממשיכים בחציו השני של הרחוב.
הביקור בכנסיה היה קצר וגם לפה אצטרך לחזור…
הנה כמה צילומים מהפנים המרשים שלה
מראש הכנסיה חודר אור שמש
בהתאם לשעה נופל כתם האור במקומות שונים…
ניתן להיכנס לקפלה בה קבור ישו לפי המסורת הנוצרית, שם אסור לצלם
בכנסיה עצמה הייתה תנועה של מתפללים אדוקים שהתפללו והדליקו נרות מצד אחד, ושל תיירים ישראלים מצד שני.
לקומת הגולגולתא לא עליתי, הזמן דחק ובני המשפחה כבר פינטזו על ארוחה טובה.. ודווקא לא בעיר העתיקה.
כך שהסיור שלנו בה הסתיים.
נהנינו מעיר עתיקה שקטה מאוד – כנראה בזכות שעות הבוקר המוקדמות.
יצאנו מהעיר העתיקה דרך שער יפו, בדרך עברנו ברחוב הנוצרים המקושט במטריות הצבעוניות מלמעלה, בדיוק כמו שמספרת דנה בכתבה שלה על המקומות הכי אינסטגרמיים בירושלים.
בשוק הזה מצא פיקאצ'ו חולצה מאוד מעניינת וטרח מיד לצלם אותה….
מדד הכוכבים לסיור בעיר העתיקה
אני 5 בן הזוג 4.5 הבכור 4.5 האמצעי 4 החברה 3 ("לא כ"כ אוהבת את העיר העתיקה") פיקאצ'ו 4.5
אז לאן מועדות פנינו כרגע?
הדור הצעיר החליט על נסיעה ברכבת הקלה לשוק מחנה יהודה.
אומנם ידעתי שחלק מהמקומות בשוק יהיו סגורים ביום העצמאות, ושלא לדבר על העומס הצפוי ללא הזמנת מקומות מראש, אבל – זרמתי .
(משאית המדליות בדרך).
לא נעים להגיד אבל דווקא בשוק מעולם לא הייתי.
גם לא ברכבת הקלה.
נתתי לבני הנוער לנהל את הנסיעה בהצלחה, וכשהגענו לשוק דווקא בגלל שחלק מהמקומות היו סגורים אפשר היה גם ליהנות מהציורים על התריסים…
הנה כמה דוגמאות:
הכל יפה, אפילו הייתה הופעה חובבנית של בני נוער חמודים שהוסיפו לאווירה, אבל מה נאכל?
היתה לי רשימת המלצות אבל כאמור לא כל המקומות היו פתוחים ביום העצמאות, ואלה שהיו פתוחים – היו עמוסים מאוד, מה עוד שאני ופחמימות כבר לא…
התפצלנו קצת בחיפוש אחר פיתרון, בסופו של דבר לאחר המתנה לא ארוכה מדי נמצא עבורנו מקום במסעדת יהודית ברחוב הערמונים.
על המסעדה הזו קראתי בהמלצות של חן קורן ואם חן אומרת – חן יודעת. מעורב ירושלמי מצויין.
סמוך למסעדת יהודית אפשר לדגום את הקוקי קרים הנהדר (פיקאצ'ו והבכור דאגו לעמוד במשימה) או את גלידריית הבוטיק מוסלין (לכך דאגו האמצעי וחברתו) .
יש עוד הרבה מה לאכול בשוק .. יש גם סיורים מודרכים וכרטיס טעימות. אני נעזרתי בהמלצות למסעדות פה פה ופה.
שמחים ומרוצים חזרנו לדירה, חלקנו במונית וחלקנו בתחב"צ. הגענו באותו זמן אם אתם תוהים.
זמן לנוח ולהתרענן, לאחריו בני 20 פלוס חזרו הביתה והותירו אותנו עם פיקאצ'ו להמשך החופשה.
בערב הלכנו לטיילת ארמון הנציב, תצפית מנצנצת ורחבה אבל עדיף לדעתי דווקא בשעות האור .
לילה טוב.
המשך ל –
ירושלים יום 3 – שוק מחנה יהודה ועוד
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 