ירושלים יום 3  – שוק מחנה יהודה ועוד

יום שישי היום, היום הכי עמוס בשוק…

אבל מה לעשות שזה היום היחיד שהיה לנו לראות את השוק כמו שצריך? ולאכול גם אוכל של בוקר…

מונית קצרה לשוק והקדמנו את העומס הגדול.

פתחנו בפחמימות לפיקאצ'ו בג'חנון בר, גם פה בעקבות המלצה של חן קורן.

היה עוד שקט יחסית, כמעט ללא תור, וזכינו כחלק מהשירות למופע וירטואוזי של הקפצת המלוואח גבוה גבוה באוויר.

את המלוואח ממלאים בכל טוב לפי בחירה, פיקאצ'ו התענג.

ומה איתנו?

טעמנו גבינות אצל באשר וקנינו בהתאם, תוך כדי סיפורים מעניינים של המוכר בן משפחת באשר.

עבור פיקאצ'ו קנינו גם חלבה פיסטוק בממלכת החלבה (טוב שיש תירוץ עבור מי לקנות אותה, ברור שטעמתי!)

ולכולנו קנינו מיץ/שייק אצל איש האתרוגים   – כל אחד על פי טעמו….

אני סינג'רתי את הבחור במקום עם 100 אחוז עלים ירוקים ופירות יער, פיקאצ'ו נתן לו משימה קלה יותר.

עם כל הכבודה ישבנו לנו לבוקר טעים במיוחד.

אחר כך קפצנו לראות את רחוב האגס 1, כיום הרחוב נקרא על שם אבי שושלת בנאי – רחוב אליהו יעקב בנאי,

ולסיום המשכנו לרחוב אגריפס 70 להתבונן בציור הקיר המפורסם של השוק.

מספרים שקבוצות המטיילים מתלוננות למה השאירו ארגזים שמפריעים ליהנות מהציור כמו שצריך….

בשעה 11 לערך אפשר לומר שרמת העומס בשוק כבר הייתה גבוהה יותר ואנחנו סיימנו את הביקור.

תם ולא נשלם כי לארחנטו לא הגעתי עדיין כדי לטעום את הבשר – גם לפה אין ברירה אלא לחזור…

מול השוק אפשר לבקר בשכונות נחלאות.

התחלנו לשוטט בסמטאות לכיוון שכונת אוהל משה, השכונה בה גדל הנשיא לשעבר יצחק נבון ז"ל ובה קיבל את ההשראה למחזה "בוסתן ספרדי"

במרכז השכונה גן התות בו אפשר לשבת בין עצי התות, אותם עצים עליהם שר יוסי בנאי, ואי אפשר שלא לזמזם את המילים שם בגן…

ולפעמים כשאני כך לבדי

אני חוזר לסמטאות ילדותי

אל נעורי שנעלמו עם השנים

לחברים שלי ההם הישנים

אני חוזר אל הצבעים והקולות

אל העיניים התמימות והגדולות

אני חוזר אל השכונה אל עץ התות

אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט

היינו ילדים וזה היה מזמן

אני וסימון ומואיז הקטן

עוד על השכונה אפשר לקרוא פה.

סמוכה לשכונת אוהל משה שכונת מזכרת משה.

אפשר לקרוא על השכונה פה  וגם פה.

לצערנו השרב הגדול החל לתת את אותותיו אפילו בירושלים, עברנו ליד ביתו של רבי אריה לוין וראינו את ציור הקיר המרשים הסמוך ובזאת נאלצנו לסיים את השוטטות באיזור.

מה עושים בחום כזה?

מוזיאונים זה פיתרון טוב אבל לרוב פחות אהוב על פיקאצ'ו. לחלקם גם השעות לא בדיוק התאימו ביום שישי.

הצלחתי להזמין מקומות לגן הלאומי החדש עין חניה, ולאחר התארגנות בדירה נסענו לשם בתקווה להתרענן בבריכות שבמקום.

בסך הכל מקום חביב, ומן הסתם עמוס פחות משאר המעיינות שבאיזור בגלל מגבלת המקומות של רשות הטבע והגנים, אבל עדיין היה עמוס מדי בעיני פיקאצ'ו וגם קטן מדי (בהשוואה ליהודיה כך הוא אומר) אז מהר מאוד מיצינו והמשכנו הלאה.

כתבתי קודם שהמשכנו הלאה, אבל לאיפה בדיוק בחום כזה כבד?

האמת שנגמרו לי הרעיונות….

החלטתי לחזור לנוח בדירה כמה שעות עד שיתקרר ועד שניסע לתצפית השקיעה שתכננתי.

אחת מהתצפיות שהומלצו בקבוצת הפייסבוק "זאת ירושלים" לזמן שקיעה היא מצפור רחבעם ליד הר הזיתים, ממש מול הר הבית, כמובן במזרח ירושלים.

אנחנו לא תכננו מספיק בקפידה את הדרך, הגענו דרך שכונת א-טור.  לדעתי לא מומלץ ובוודאי לא לבעלי עצבים חלשים. הוויז דרך אגב מסרב פקודה כשמבקשים ממנו נסיעה כזו… אבל כשהגענו.. שכחנו מכל התלאות.

איזה נוף מדהים.

כשמתחיל להחשיך נדלקת גם התאורה ומוסיפה קסם משלה

מפה המשכנו לארוחת ערב מאוחרת בסאטיה.  לא זול בכלל אבל היה טעים.

המנוחה קודם בדירה עשתה את שלה, והחלטנו עוד לא לסיים את היום.

הזדמנות במזג אוויר נעים לראות שוב את הכותל המערבי יותר מקרוב, לנו ובעיקר לפיקאצ'ו שביקר בו לפני מספר שנים כשהיה די קטן.

משימת החניה גם בליל שבת התגלתה כלא פשוטה. חניון קרתא – סגור.

בסופו של דבר חנינו באחד הרחובות הסמוכים לרחוב יפו. בדרך לשער יפו השתעשענו בצילומים עם I love Jerusalem

זה היה יום שישי הראשון לרמדאן, גם לאחר תשע בערב עוד המשיכו לזרום מוסלמים שיצאו מהר הבית.

המוכר בפיצוציה יעץ לנו לא להמשיך לכותל "נגד כיוון הזרימה" אלא להגיע אליו בדרך הארוכה יותר – שוב דרך שער ציון והרובע היהודי, וכך עשינו.

הכותל חיכה כמעט רק לנו.. כמה לא רגיל עבורנו לראות אותו כל כך ריק.

חזרנו לרכב בדרך ארוכה דרך שער האשפות, סביב סביב חומות ירושלים…(ולמי שנמצא ביום חם פחות משלנו מומלצת טיילת החומות – לראות הכל מלמעלה)

והנה השלמנו את הסיבוב והגענו לנקודת ההתחלה הסמוכה לרכב – שער יפו

הייתה חוויה.

כתיבת תגובה