בוקר טוב בכפר השליו שלנו וקפה במרפסת
עוד בארץ הודעתי לכל הנוסעים שצריך לקום מוקדם הפעם, אנחנו נוסעים בשיא העומס של הדולומיטים.
ניצלתי כדרכי את אקסטרה המוטיבציה של תחילת הטיול ליום של מסלול פופולרי מאוד (ועמוס בהתאם) – Lago di Sorapis. מדובר במסלול של 11.6 ק"מ עם 460 מ' שינוי גובה כאשר מבצעים אותו הלוך ושוב, יש גם ואריאציה של מסלול מעגלי שכולל בנוסף ירידה מאוד תלולה והנתונים שלו 12.7 ק"מ עם 775 מ' שינוי גובה.
אני לא מחבבת ירידות תלולות וחלקלקות ולכן הצטרפתי לרוב המוחלט של המטיילים ובחרתי במסלול הלוך ושוב. אפשר לקרוא עוד על המסלול פה ופה , וניווט (באמת שלא צריך אבל שיהיה) – פה עבור המסלול המעגלי, כמובן זה יכול לשמש גם להלוך ושוב. מציינת עבור מי שישקול את המעגלי – ההמלצות של מטיילי אולטריילס היו באופן גורף לעשות את הקטע התלול כעלייה ולא כירידה.
ובכן קמנו מוקדם, יצאנו מלאי מרץ לדרך, ולמסלול הצלחנו להגיע בשמונה וחצי בבוקר.
במונחי הדולומיטים – מוקדם זה לא. בעיקר כשמדובר בשיא העונה כמובן.
נאלצנו לחנות במגרש החניה המרוחק יותר, וגם הוא התמלא במהירות מסחררת תוך כדי שאנחנו מתארגנים לצאת לדרך ולעלות בחזרה ברגל לתחילת המסלול.
העיקר – התחלנו.
תחילת המסלול בשביל די פשוט להליכה, אנחנו פוגשים את הפרות המקומיות ובעיקר שומעים את קול הפעמונים מכל עבר…
ברובו של המסלול נשקף נוף להרים, אפשר לראות שיום יפה מאוד היום ואפילו מעט חם מדי , מדובר במסלול יחסית נמוך לאיזור (אינו מצריך עליה ברכבל)
במהלך הדרך משולבות מדרגות מתכת, ויש גם קטעים שבהם ניתן לאחוז בשרשרת מתכת מקובעת לסלע, אבל שום דבר לא מפחיד מדי או בעייתי מדי.
ובכל זאת, ההליכה מצטברת ובחלקה על סלעים ולא על שביל כבוש, והשמש קצת הכבידה עלי, הגעתי די מותשת לאגם אבל… וואו!
ברגע שהגעתי נעלמה לה העייפות כהרף עין והתמכרתי לצלם את האגם התכול המיוחד הזה!
אחרי מנוחה וצילומים לרוב, התפנקנו מול הנוף בבירה וקצת אוכל שחיתותי בבקתה הסמוכה Rifugio Vandelli
ו… הגיע זמן לחזור את כל הדרך!
לי היה כבר קשה בסוף הדרך, נכנסתי לרכב די גמורה, אבל כפי שתראו זה חולף…
היה שווה!
מדד הכוכבים לאגם סוראפיס
אני 5 בן הזוג 5 הבכור 4.5 ("הורדתי בגלל העומס במסלול") פיקאצ'ו 5
אז מה עכשיו?
כשאני ברכב ונחה.. כבר באמת לא אכפת לי כלום, העיקר לשבת. וכדאי גם לאכול.
חלפנו על פני האגמים שבאיזור – Lago di Misurina, Lago di Landro , Lago di Dobbiaco אבל לא מצאנו מסעדות פתוחות לטעמנו ולא היה כוח להסתובב ברגע זה אז המשכנו למסעדה קרובה לכפר שלנו – Restaurant Bar Rienz, לא ממליצה עליה.
מה שכן – בסיום הארוחה התאוששתי מספיק כדי להמשיך את היום ולבקר את השכן המפורסם שלנו אגם ברייס Lago di Braies.
מדובר באגם כל כך פופולרי שיש להזמין אליו חניה מראש לביקור בין 9 בבוקר ל 1600 – בדקו באתר הרשמי.
לי היה ברור שלא אגיע אליו בעומס ובכלל בשעות האלה אני מעדיפה מסלול רציני, כך שלא טרחתי להזמין מקום.
עוד על האגם אפשר לקרוא פה, מסלול ההקפה באולטריילס – 3.7 ק"מ, 188 מ' שינוי גובה (שימו לב – ההקפה איננה שטוחה וכוללת עליות) . יש גם מסלולים יותר רציניים היוצאים מהאגם אבל ברובם היו קשים מדי עבורי או חלק מטרקים ארוכים, אפשר לקרוא על אופציה של עליה לתצפית פה.
אבל האמת – מה יש לכתוב או לקרוא כל כך הרבה?
אגם מקסים, שפע השתקפויות, אפשר להקיף אותו אם יש כוח ואפשר לשוט בסירת משוטים (בדקו שעות פעילות).
ובכן חנינו בשעות הערב בחניון הקרוב ביותר לאגם וניגשנו להיזכר בו.. כן בהחלט היינו פה גם בטיול הקודם.
עדיין יפה, יפה מאוד אפילו.
התחלנו ללכת קצת על השביל המקיף ולא יודעת להסביר איך זה קרה אבל עוד קצת ועוד קצת ובסוף כבר הקפנו את כל האגם!
הנה שלל תמונות.. מכל זווית האגם נראה שונה!
וקצת זכרונות מ 2009…אז סירת משוטים עוד הייתה אטרקציה…הילדים "קצת" גדלו ואנחנו "קצת" רזינו מאז, מה שבטוח שהמים שמרו על גוון הטורקיז שלהם!
ובכן סיימנו את הביקור באגם ברייס בשעת השקיעה, די מאוחר והמתבגרים שוב רעבים…
במסעדת הבית שלנו Hans Pizzeria Restaurant אין מקום עכשיו אבל טייק אווי מספק את הסחורה ואנחנו חוזרים לדירה לאכול כמה וכמה פיצות מהמבחר האינסופי שלהם.
היום הזה הסתיים במעל 30,000 צעדים, תחזית מזג האוויר נראית לי מטרידה עם הודעה על סופת רעמים , סופת גשמים… אבל העייפות מכריעה, מחר כבר נחשוב מה עושים עם זה!
לילה טוב
המשך ל –
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 