בוקר טוב, אז מה עושים היום?
אומנם תחזית לגשם בהמשך היום בשעות ה afternoon אבל החלטתי לנצל את ההזמנה שלי לכביש הגישה למסלול ולראות בעיניים מה המצב שם. מסלול ה Tre Cime (או בשמו הגרמני Drei Zinnen) – מתחיל מ Parcheggio Auronzo ואחרי שנים של עומס ובלאגן גם לפה הגיעה מערכת הזמנות מראש בתשלום – פה.
על התחזית לטרה צ'ימה כדאי לברר פה, שימו לב שיש לשחק פה בין 3 הגבהים – תחתית, אמצע ופיסגה.
עוד על המסלול ניתן לקרוא פה, פה ופה, מדובר באחד המסלולים הכי מפורסמים בדולומיטים.
המסלול הבסיסי הוא של כ 10 ק"מ וכ 500 מ' שינוי גובה אולם יש עוד כמה תוספות חביבות שכדאי להוסיף כך שהוא מסתכם בקצת יותר מזה. ניווט פה (כרגיל אין צורך אבל שיהיה).
עוד לפני תחילת הנסיעה בכביש האגרה המוביל ל Parcheggio Auronzo בודקים אותנו שיש לנו הזמנה מראש ואנחנו מתחילים לעלות בכביש מעלה מעלה עד למגרשי החניה הפרושים לגובהו של ההר מסביב לבקתה של תחילת המסלול – Rifugio Auronzo. האיטלקים תפקדו פה בצורה מאוד מסודרת והכתיבו לנו היכן לחנות, קצת מעל הבקתה שלידה מתחיל המסלול.
יוצאים מהרכב.. וואו כמה קר פה! באמת גבוה מאוד!
אני נכנסת לבקתת ארונזו, מנסה לברר מה דעתם על מזג האוויר היום.
התשובה- אין לנו WIFI, לא יודעים כלום… מוזר…
אני מתלבטת אם לעשות את המסלול הקצר Cadini di Misurina שיוצא גם הוא מפה או ללכת בגדול על המסלול המלא של הטרה צ'ימה, מסתכלת כה וכה ורואה אינספור מטיילים ממשיכים לכיוון הטרה צ'ימה ומגיעה למסקנה שנלך על זה, אף אחד לא מתרשם פה מהתחזית.
לצערי בן הזוג מכריז על נבצרות וכאב ברגל ואנחנו מותירים אותו לנוח בבקתת ארונזו ויוצאים שלושתנו לדרך.
מתחילים בשביל הכבוש. בטמפרטורה הקרירה ובשביל כזה כל כך הרבה קל יותר ללכת לעומת אגם סוראפיס..
די מהר מגיעים לבקתה הבאה – Rifugio Lavaredo, הגובה – 2344 מ'.
זמן להתפנק בשוקו חם עם קצפת מוגשת בצד – המלצת המתבגרים.
ואחרי ההפסקה, יש לנו עליה שמחכה לנו… אפשר לבחור בעליה תלולה יותר וקצרה או בארוכה יותר ומתונה.
הבכור מביט בתלולה – היא לא כזו תלולה ויחסית באמת קצרה – ובוחר בה.
אנחנו מגיעים למעלה, הטרה צ'ימה עקשנים ממשיכים להיות מכוסים בעננים אבל אנחנו אופטימיים.
מפה נפתח לפנינו הנוף לעמק ומרחוק נשקפים ההרים
אנחנו מתקדמים לכיוון הבקתה הבאה – Rifugio Locatelli
רואים אותה שם באופק?
נראית די קרובה אבל יש עוד קצת ללכת.
בשלב זה הטרה צ'ימה מאחורינו ואני נעצרת מדי פעם בתקווה שהעננים שינו פוזיציה – אבל לא.
אז ממשיכים, מגיעים לצומת ממנה אפשר לעלות לבקתה או לרדת מטה בכיוון סיום המסלול.
כמובן שאנחנו משקיעים את העלייה הנדרשת ועולים לבקתת לוקטלי.
גשם מתחיל לרדת, אנחנו נכנסים פנימה ואוכלים ארוחה כיד המלך, לא מוותרים גם על שטרודל ברוטב וניל. שימו לב- בבקתה הזו מקבלים מזומן בלבד.
כשאנחנו מסיימים לאכול ויוצאים החוצה – מגלים שגשם אין, והטרה צ'ימה מתגלים לנו במלואם ללא עננים כבר מהמרפסת של הבקתה.
אבל לא נסתפק בזה, יש באיזור הבקתה כמה תצפיות שכדאי להקדיש להן זמן. מאחורי הבקתה מסתתרים להם כמה אגמים. מי שרוצה ויש לו זמן וכוח יכול גם לרדת אליהם, יש אחד שלישי שמתגלה בהמשך (אנחנו לא המשכנו).
מפה עלינו עוד קצת לאיזור הכנסיה שמאחורי הבקתה, מיקום משובח לצילומים
אבל זה לא הכל.. ממשיכים לעלות על גבעה קטנה מאחורי הכנסיה והבקתה.
מפה יש מבט פנורמי יותר על האיזור, הנה אפשר לראות פה את הטרה צ'ימה מימין והבקתה שלידה הכנסיה משמאל
ופה בראש הגבעה נמצאות גם המערות האינסטגרמיות שנתברכו בתצפית ישירה לטרה צ'ימה.. גם אנחנו הצטלמנו
מרוצים שהצליח לנו, גם אם העננים מתחילים לחזור, ירדנו חזרה לשביל הראשי ומשם ירידה מתמשכת מטה.
אלא ש… באמצע הירידה מתחיל גשם.
לא מתרגשים, שולפים את מעילי הגשם וממשיכים הלאה.
גם פה אנחנו פוגשים פרות, ולמרות הגשם אני עוצרת לצלם
ואחרי הירידות – שוב עליות, רואים את העליה מאחור? בגשם.. ברור שבגשם.
אז הגשם ממשיך, לא נחלש בכלל אלא מתחזק.
מתחילים ברקים ורעמים – חלקם רחוקים וחלקם קרובים ומבהילים – כנראה לא סתם הזהירו מסופה…
לגיוון פה ושם גם ברד.
אני יודעת שעוד מעט נגיע לעוד בקתה – אבל למה היא כל כך רחוקה?
הנעליים כבר ספוגות מים, לא הבאנו מכנסי גשם (טעות, הייתי צריכה ללמוד מהניסיון האיסלנדי שלי..)
ואנחנו ממשיכים ללכת.
תוך כדי פיקאצ'ו אומר לי – בכל זאת החלטנו נכון, היה כדאי לצאת למסלול.
מרחוק אני רואה את הבקתה הבאה – Malga Langalm – ואפשר להבחין בהרבה מאוד אנשים צפופים סביב כל ההיקף שלה מתחת לגג.
מגיעים ומנסים להידחק גם, רק לעמוד מתחת לפיסת גג, זה לא היה טריוויאלי.
אני חייבת לנוח קצת, מן הסתם לא עצרתי לנוח בגשם.
אנחנו מוצאים מקום לשבת בשולחנות בהיקף הגג, והבכור נכנס פנימה מביא לי תה, מדווח שבתוך הבקתה עצמה אין בכלל מקום.
כשרטובים כל כך ומפסיקים ללכת.. מהר מאוד נעשה קר, קפוא!
התה מחמם, אח"כ הספל החם הריק מחמם, אנחנו משוחחים עם משפחה מפלורידה שיושבת איתנו ליד אותו שולחן.
והגשם – לא מפסיק.
אנחנו מבינים שאין מה לעשות, צריך מתישהו לחזור לרכב.
נדמה שהגשם נחלש ואנחנו ממשיכים במסלול, ולשמחתנו די מהר הגשם ממש מפסיק.
עדיין קשה ללכת, אני כבר עייפה ומאוד קר לי, אבל לא מוותרת על עוד כמה תמונות לקראת הסוף
אנחנו מגיעים לבקתת ארונזו ומוצאים שם את בן הזוג שהעסיק את עצמו בנחת כל השעות האלה.
עוד קצת תה גם פה, בן הזוג מביא לנו את הרכב קרוב, למזלי יש לי ברכב גרביים להחלפה.
מסלול מקסים!
מדד הכוכבים לטרה צ'ימה
אני +5 הבכור 5 פיקאצ'ו 4.5
מיותר לציין שמעל לכוחותי לעשות כעת גם את המסלול הקצר Cadini di Misurina למרות שמי יודע אם נוכל לחזור לפה, אז נעסוק בשיקום כללי.
משלימים קניות בסופר, ופיקאצ'ו מבקש מקום שיש בו המבורגר, לגיוון אנחנו נוסעים לעיירה San Candido ואוכלים ב Senfter's Cafè Bistro, אין הרבה מה לספר על ההמבורגר הזה…אבל קצת על העיירה – מי שרוצה יכול להיכנס לבריכה המקומית Acquafun Innichen San Candido, ובשעות היום יש פה גם מגלשות הרים שעולים אליהן עם רכבל Fun Bob.
אבל אצלנו אין ביקוש לאטרקציות.
אנחנו חוזרים לדירה הפעם די מוקדם (יחסית לעצמנו), זמן לנוח.
המשך ל –
דולומיטים יום 4– גשם גשם משמיים
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 