היום נראה את ברלין ה"אחרת".. לא זו של מבנים קלאסיים ואנדרטאות.
בחרנו בסיור אומנות רחוב בשכונת קרויצברג של ARTERNATIVE (הסיור בעברית). בעיר כמו ברלין, ה"מכה" של אומנות הרחוב זה ממש מתבקש.
הרכב המשתתפים, או שמא המשתתפות, היה מעניין… 16 נשים ושני גברים (שאחד מהם הצהיר "אני פה בגלל אשתי").
לאחר הסברים כלליים על אומנות רחוב מהמדריכה טליה, עצרנו רק לרגע ליד ה"איסט סייד גלרי".
מדובר בחלק מהחומה שהקיפה את מערב ברלין. לאחר נפילת החומה ב 1989 יזמו הרשויות ציורי קיר על החלק הזה שאורכו 1.3 ק"מ.
האם זו אומנות רחוב? לא.. מה פתאום, איך עלה על דעתכם דבר שכזה?
טליה מסבירה לנו שאומנות רחוב היא מטבעה דינמית.
פה לעומת זאת התקבעה תמונת מצב של 1990, מדי פעם מחדשים את הציורים אבל אלה אותם ציורים.
ולכן זו גלריית אומנות.. על קירות ברחוב אבל גלריה.
אחרי שהבנו את זה, בכל זאת התבוננו רק בציור אחד, בציור המפורסם "ארץ אבות", המשלב את דגל ישראל עם דגל גרמניה.
אתם יכולים לראות בראש הציור את שמו ואת התאריך – מרץ 1990.
אחר כך המשכנו עם הסיור לשכונת קרויצברג אבל אל דאגה… אנחנו עוד נשוב לאיסט סייד גלרי.
עברנו על גשר Oberbaumbrucke – גשר מקסים דרך אגב שבלהט הסיור לא צילמתי כראוי.
שמענו קצת רקע על שכונת קרויצברג שהחלה כשכונה של מהגרי עבודה, בהמשך הגיעו אליה אומנים וכדומה שביקשו ליהנות מהפטור משירות צבאי שניתן למי שגר בברלין. ברלין המערבית שהיתה מוקפת חומה כולה ישבה כמובלעת בתוך מזרח גרמניה, וזה לא היה כל כך אטרקטיבי לגור בה… היו צריכים לתת קצת צ'ופרים.
אומנות רחוב היא לא רק ציורי קיר ענקיים, אלא גם פסלונים קטנטנים של מחאה עשויים מפקקי שעם של בקבוקים הנמצאים גבוה על שלטי הרחובות. קשה למצוא וקשה לצלם… בכלל יש ענפים רבים שלא הכרתי שנכללים תחת הכותרת "אומנות רחוב", למשל Sticker art.
אשתדל להביא כמה מהציורים שאהבתי, רק כמה דוגמאות כי באמת ראינו הרבה מאוד.
ציור הקיר הגדול הראשון שראינו הוא של האומן BLU ונקרא PINK MAN.
תסתכלו טוב בתמונה, תגדילו ותסתכלו עוד יותר טוב.
אדם-מפלצת ענק, עשוי כולו מאנשים קטנים המחזיקים זה בזה, ונראה שהוא עומד לאכול אחד מהם.
האם מדובר פה בממסד שעשוי מאנשים אבל גם אוכל/מוחק אותם? האם מדובר במערכת פאשיסטית כמו הנאצית שכופה על האנשים לעבוד ביחד והורגת את האדם הבודד?
אתם מוזמנים למצוא את הפרשנות שלכם, אבל אין ספק שהציור מרשים ומעניין מאוד.
ממש ליד הציור על הגשר אנחנו מכירים עוד אמן, כזה שמכין מעין בובות קטנות המפוזרות בשכונה – סטיירו.
ממשיכים עוד קצת, עוד ציור מפורסם הוא "האיש הצהוב" של Os Gêmeos – השם בו משתמשים תאומים ברזילאים ליצירות שלהם. האיש הצהוב הוא סלבריטי של ממש, אחד מציורי הרחוב הידועים בברלין, מה הוא רוצה לומר לנו?
על אותו ציור קיר אפשר לראות שילוב של קבוצת אמני רחוב נוספת – Berlin kids – שהוסיפו את האותיות המוזרות בצד שמאל ואת המסר – DON’T LET THE SYSTEM GET YOU DOWN.
טליה מסבירה לנו על תהליכים פוליטיים בשכונת קרויצברג – תהליכי ג'נטריפיקציה.
לא שמעתם על המושג?
כנראה לא הייתם בסיורי אומנות רחוב… לא מדובר בתהליך יחודי רק לקרויצברג.
בקצרה אומר שמדובר בתהליך שבו גורמים עתירי הון משתלטים על השכונה ובעצם דוחקים את התושבים המקוריים שאינם מסוגלים לעמוד ביוקר המחיה החדש. והקשר לגרפיטי ולאומנות רחוב – יש תושבים שמעדיפים שכונה שתהיה מקושקשת כולה בגרפיטי, העיקר שהמשקיעים ירדו מהרעיון לבוא אליה. סוג של השבת מלחמה. בקרויצברג מסופר שכחלק מהמאבק אותו אמן BLU שצייר את האיש הורוד, הסכים למחוק את אחת העבודות שלו כאות מחאה על תהליך הג'נטריפיקציה בשכונה.
אפשר לקרוא בהרחבה פה – ג'נטריפיקציה .
עוד תפס לי את העין…
ציור קיר ענק משולב בחלון ובמרפסת שנקרא Engeika, של האמןdac finbarr
מדהים
לקראת סיום ציור קיר מקסים וצבעוני של שכונת קרויצברג עצמה… כולל הגשר
ובהמשך גם נכלל האיש הצהוב.. ציור קיר של ציור קיר.. כמו איזה בבושקה רעיונית
לסיום הסיור אנחנו מקנחים בעבודה נוספת של BLU, גם היא חזקה מאוד..
פעם היו חומות פיזיות כמו חומת ברלין…
היום – חומות של כסף
היה סיור מעניין מאוד, ברמה גבוהה.
בן הזוג שאינו מחובבי הגרפיטי היה גם יחסית מרוצה..
מדד הכוכבים לסיור אומנות רחוב בקרויצברג
אני 4.5 בן הזוג 4 ("עלה על הציפיות הלא גבוהות").
לאחר הסיור הגיע הזמן לנשנש משהו.. מה יותר טבעי משוק כריסמסneun Markthalle הנמצא בשכונה?
מדובר בשוק מקורה סגור, בימים כתיקונם יש בו שוק אוכל שווה בימי חמישי, ובעונה הזו שוק כריסמס בסופ"ש.
כמה דקות הליכה והגענו לכניסה ומצאנו…
הפגנה!
לא הפגנה גדולה, אבל בכל זאת.
כמה וכמה מתושבי השכונה עומדים בפתח עם חומר הסבר ועם שלטים.
המחאה כנגד… הג'נטריפיקציה!
התושבים רוצים שוק שהוא שוק… לא מקום לרכישת צדפות ויינות יוקרה!
ומסתבר שאפילו סופר ALDI לפשוטי העם שנמצא בתוך המבנה עומד להיסגר.
ההפגנה היתה מלווה ברעשנים ובמשרוקיות…
נכנסנו פנימה, ועמדנו בתור לרכישת כרטיס כניסה.
גם אתמול למשל הכניסה לשוק Gendarmenmarkt הייתה כרוכה בקניית כרטיס במחיר של 1 יורו.
ובכן כשהתקדמנו קצת שאלנו – כמה עולה כרטיס?
55 יורו!
הסתכלנו על המוכר לא מאמינים.
הוא חזר על עצמו : five five… קשיי הבנה…
מסתבר שהיום יש בשוק יריד יינות, וזה המחיר!
כמובן שלא היתה לנו כוונה להיכנס במחיר כזה, יצאנו החוצה למפגינים עם קצת יותר הזדהות….
אז מה עכשיו?
החלטנו לגוון קצת ולנסוע ל.. מוזיאון השטאזי.
ידעתי שיש סיור מודרך באנגלית רק פעם ביום בשעה שלוש, ואם לא נצא מיד לא נספיק.
אוכל כבר נמצא בהמשך…
מוזיאון השטאזי לא נמצא במיקום הכי נוח אבל הוא יחסית משתלב עם האיזור הזה בצורה סבירה.
המוזיאון נמצא בבניין הראשי של השטאזי, שהיה לו מתחם גדול מאוד בברלין עם הרבה בניינים.
השטאזי היה הזרוע של המשרד לביטחון פנים בתקופת מזרח גרמניה, ועסק בכל מה שנחוץ כדי להבטיח את המשך שלטונה של המפלגה, בין השאר או בעיקר באמצעות ריגול.
קיבלנו מדריכה נהדרת ובזכותה היה מאוד מעניין (אין צורך להזמין מראש מקום).
אנסה לספר קצת מהסיפורים שסיפרה לנו, תמונות כמעט לא צילמתי.
קצת סדרי גודל –בשטאזי הועסקו 90,000 עובדים רשמיים ועוד 180,000 מרגלים סמויים. זה ארגון שגדל וגדל משנה לשנה.. ואף אחד לא עצר את זה.
המרגלים הסמויים היו מכל שכבות האוכלוסיה ומכל המקצועות, כדי לעשות את עבודתם נאמנה.
הם ריגלו אחרי בני המשפחה, החברים לעבודה, השכנים…
מתוך אוכלוסיה של 16 מיליון איש, לשטאזי היו תיקי ריגול על 4 מיליון מהם, כלומר כל אדם רביעי היה תחת מעקב.
דמיינו מה קרה כאשר נפלה החומה.
נפתחה האפשרות לאנשים לבוא ולקרוא את תיקי הריגול שלהם.
ואז הם גילו מי ריגל אחריהם, וברוב המקרים זה מן הסתם היה מאוד לא נעים לגלות.
במוזיאון מוצגים סיפורים של חלק מהמרגלים. למשל זמר פאנק ידוע, או מישהו שהתחתן עם אשתו רק כדי לרגל אחריה עבור השטאזי.
היה הרבה שימוש בטכניקות פסיכולוגיות "בחליפה אישית" כדי לשכנע אנשים לרגל.
לפעמים בצורה של גזר, לפעמים בצורה של מקל.. ישבו וחשבו מה ישפיע על כל אחד.
למשל נער שלא רצה להתגייס לשטאזי כי רצה להתקבל לאוניברסיטה.. מה הבעיה לנקום בו שלא יתקבל?
זמר הפאנק למשל היה חולה באסטמה, מיד באו לרופא שלו ואסרו עליו לתת לו את התרופות שלו.
אלה עוד נקמות מתונות…
ראינו קצת מהמצלמות המיוחדות שהוחבאו בכל מיני חפצים, למשל מצלמת אינפרה אדום שצילמה דרך דפנות רכב חונה.
ולבסוף ביקרנו במשרדים של ראש השטאזי האגדי שכיהן יותר משלושים שנה בתפקיד- אריך מילקה ושמענו עליו.
מה שעוד היה מעניין לשמוע הוא מה קרה עם ביטולו של השטאזי בנפילת החומה.
זה הרי תהליך ממש לא קל…
אנשי השטאזי, בין הרשמיים ובין הסמויים, לא קיבלו כל עונש אחרי שהרסו את החיים של כל כך הרבה אנשים. מתוך כל העובדים רק כארבעה קיבלו עונש.
כלומר אותם אנשים שלמשל בילו עשרות שנים במחנות עבודה או שהתעללו בהם בדרך זו או אחרת, ראו איך אנשי השטאזי לא מקבלים כל עונש, ולא רק זאת אלא יושבים בנחת ומקבלים את הפנסיה הגבוהה שלהם מהממשלה, ועכשיו מצפים שכולם יחיו ביחד בשלום כעם אחד בגרמניה אחת.
כמובן שיש ביקורת מצד חלק מהאוכלוסיה על המצב הזה .
המדריכה הסבירה שחוקית קשה לתבוע אנשים על מעשים שביצעו במערכת חוקית אחרת בה המעשים היו מותרים.
אבל .. איפה עובר הגבול? לפי ההיגיון הזה גם הנאצים פעלו על פי חוק.
נשאיר את השאלות פתוחות.. מה שבטוח שהסיור המעניין חשף אותנו לכיוונים שלא היינו מודעים אליהם קודם לכן.
(לגבי ביקור במוזיאון ללא סיור – יש אודיו גייד, אבל לדעתי המוזיאון יבש מאוד ללא סיור. ואיפה אכלנו דרך אגב? חטפנו משהו בקפיטריה של מוזיאון השטאזי. זה היה כמו קפיטריה של ההסתדרות לפני 30 שנה.. שום דבר לא באמת השתנה שם!! חוויה קצת קריפית…).
מדד הכוכבים למוזיאון השטאזי (כולל סיור)
אני 5 בן הזוג 5
אחרי המוזיאון הגיע הזמן לעוד שוק כריסמס.. אולי כזה שלא עולה 55 יורו.
גוגל מפס הוליך אותנו לחפש חשמלית.. בסדר…
מפה לשם אנחנו שומעים מוזיקה ורואים שהגענו לשוק אחרי לגמרי, סתם במקרה בדרך לחשמלית.
הזדמנות לאוכל!
טופו עם קייל הולך? הולך… זה אפילו היה טעים!
גם פטריות חמות.
איזה מין שוק זה?
ראיתי אשה שחובשת מצנפת של סנטה, לא התביישתי והתחלתי לדבר איתה. רציתי לדעת אם היא באמת חובשת את המצנפת לכבוד החג ולא בתור מוכרת או משהו כזה.
היא דווקא מאוד שמחה לספר על השוק ועל עצמה.
מסתבר שהשוק היה שוק שכונתי לגמרי Lichtenrader Lichtermarkt, הוא נפתח רק מאחת עד שש ביום בו היינו באיזור, וכל הדוכנים הופעלו על ידי גורמים מהקהילה (בתי ספר, כנסיות ועוד), ללא מטרת רווח.
לא פלא שפה יין חם עלה 1 יורו במקום 3.5!
כך נראו הדוכנים.. משפחתיים שכאלה..
נראה שהסחורה שמכרו לא הגיעה מסין!
ואם כבר אנחנו בענייני אוכל.. אז בשוק כזה ראיתי במו עיני איך מורחים פרוסות לחם במשהו (גבינה?), מסדרים מלפפון חמוץ ומוכרים!
שכונתי עד הסוף
ככה שוחחנו לנו עם האשה, היא היתה כל כך נחמדה, דיברנו גם על חנוכה ועל ישראל.
אמרתי לה שאצלנו בחנוכה אין כאלה שווקים.. זה יותר משפחתי.
נו ואת אוהבת את זה?
אפשר גם וגם.. לא?
היינו עדיין תחת השפעת הביקור במוזיאון השטאזי, והיא סיפרה לנו שהיא חיה במזרח גרמניה עד גיל 30.
אמרנו לה שהגענו לפה אחרי המוזיאון.. מיד היא אמרה שלא היה לזה שום השפעה על חיי היום יום.
החיים היו רגילים כך היא אמרה.
גם החומה בכלל לא הורגשה היא הוסיפה.
ראיתי שזה לא משהו שנעים להיזכר בו.. והחלפתי מיד נושא.
חשבתי על כל המצבים הלא פשוטים שיש לנו בישראל, ואנחנו מדחיקים וממשיכים הלאה.
אפילו מקרים כאלה פשוטים.. יומיומיים… לא של ימי מלחמה ממש.
רק לפני כמה שבועות נסעתי לעבודה ובדרך השתלטה הודעה של פיקוד העורף על הרדיו. טילים בדרום.
הגדולים היו בדרום או בדרך לדרום, פיקאצ'ו לבדו הולך לבית הספר ומי יודע אם לא יתחילו עוד רגע טילים בצפון, ו.. הגעתי לעבודה והתחלתי את היום כרגיל.
יש משהו אחר לעשות?
מן הסתם כך טבע האדם.. מדחיקים וממשיכים הלאה.
סיימנו את השיחה ברוח טובה, קצת סיפרנו לנו על החיים האישיים שלנו ואפילו הצטלמנו ביחד, לחדי העין אני מוסרת בשמה שגם העגילים שלה הם בצורת סנטה!
המשכנו הלאה.. בכיוון החשמלית.. והגענו לקצה השני של השוק.
שם היתה הופעה לקהל, ליד הכנסיה המוארת.
היתה חוויה.
איזה כיף למצוא הפתעות כאלה.
בסוף השוק נמצאה גם תחנת החשמלית אותה חיפשנו…
בזמן שהמתנו הגיעה חשמלית שכולה מכוסה פרסומות ל… תל אביב וירושלים!
ולאן אנחנו נסענו?
לשוק ימי הביניים במתחם התרבות RAW
מדובר בשוק קצת אחר, באנו לנסות.
המתחם מעוצב בסגנון כפרי-חקלאי.
והנה דוכן אכילה מעוצב כמזחלת
בנוסף לאוכל שאינו שונה דרמטית משווקים אחרים קיימות פעילויות יותר יחודיות למי שמעונין.
למשל ירי בחץ וקשת..
או הטלת גרזן!
היו במקום גם פעילויות יחודיות לילדים כמו רכיבה על סוסי פוני, או גלגל ענק שמופעל ידנית.
בקיצור נחמד.. אבל מאחר שלא חשקנו בפעילויות הללו לא יצאתי מגדרי.
עכשיו הגיע הזמן לחזור לאיסט סייד גלרי לסיור עצמאי.
לא באמת חשבתם שאוותר על זה, נכון?
התחלנו ללכת, ובדרך.. חפץ חשוד! המשטרה חסמה את הגשר…
אבל לא נתייאש כל כך מהר.
עשינו עיקוף די רציני והצלחנו להגיע. יש!
עוד בארץ הוצאתי רשימה של "עשרת הגדולים באיסט סייד גלרי" (הציור שראינו בתחילת היום – "ארץ אבות" – ביניהם)
עקבתי אחר הרשימה וכמובן התרשמתי באופן חופשי גם משאר הציורים.
כולם צוירו במקור ב 1990 לכבוד נפילת חומת ברלין.
הנה דוגמאות לציורים הבולטים
It Happened in November – ציור של Kani Alavi
תחושות של הצייר כמי שגר בצ'ק פוינט צ'רלי… זרם האנשים ממזרח גרמניה.
שימו לב לשלל הרגשות שמביעים פני האנשים.
מכונית הטראבי פורצת את חומת ברלין… – ציור של Birgit Kinder
מחווה למכונית הטראבי ולתושבי מזרח גרמניה שניסו לעבור את החומה במשך השנים.
The Wall Jumper – ציור של Gabriel Heimler
לא נראה לי שדרושה הרבה פרשנות פה! (יש שיפוצים במקום שקצת הקשו על הצילום).
ה"מונה ליזה" של האיסט סייד גלרי – Fraternal Kiss נשיקת האחווה – ציורושל Dmitri Vrubel
הציור הכי ידוע ומפורסם פה, מופיע גם לא מעט בחנויות המזכרות…
קצת מפתיע לראות אותו לראשונה, מי אלו שמתנשקים ככה?
מסתבר שזה לא ציור דמיוני..
הצייר העתיק צילום אמיתי של נשיקה בין ברז'נייב לבין נשיא גרמניה המזרחית הונקר לרגל 30 שנה לגרמניה המזרחית.
נשיקה כזו הייתה מקובלת בין המנהיגים של המדינות הללו.
השם המדוייק של התמונה הוא – My God, help me to survive this deadly love
Detour to the Japanese Sector – ציור של Thomas Klingenstein
צייר מזרח גרמני שיחזר את חלום ילדותו להגיע ליפן..
מה שלא היה ממש אפשרי כשהילדות עוברת עליך במזרח גרמניה.
(הבחירה במילה "סקטור" מתייחסת לחלוקת ברלין לסקטורים.. לאחר מלחה"ע השניה מזרח העיר היה בשליטה סובייטית, דרום-מערב העיר היה בשליטה אמריקאית, המערב בשליטה בריטית וצפון-מערב העיר בשליטה צרפתית)
דרך אגב, בסופו של דבר החלום התגשם ו Thomas Klingenstein אכן הצליח לבלות ביפן 10 שנים.
cartoon heads – ציור שלThierry Noir – Homage to the Young Generation
Thierry Noir נחשב לאמן הראשון שצייר על חומת ברלין. הוא צייר במשך חמש שנים באופן לא חוקי על הצד המערבי של החומה. מכיוון שהציורים היו לא חוקיים הוא היה צריך להיות מסוגל לבצע אותם במהירות, וצייר את הראשים הללו שמאוד פשוטים לציור גם מבחינת מורכבות הצורה וגם מבחינת מספר הצבעים בשימוש.
עם נפילת החומה הוא הוזמן לצייר באופן חוקי על הצד המזרחי.
יש הרבה מאוד פרצופים כאלה על החומה, הנה שניים מהם.
Diagonal Solution to a Problem – ציור שלMikhail Serebryakov
זהו אולי הציור שהכי דיבר אלי.
מה הבעיה להשיג מאנשים לייק? כל האמצעים כשרים…
הכל סבבה ואל תגידו אחרת.
כמובן מתייחס לחיים במזרח גרמניה.
Touch the Wall – ציור שלChristine Kühn
פחות יצירת אומנות גדולה לדעתי אבל המסר יפה.. עוברי אורח הוזמנו להשאיר טביעות ידיים על החומה כזיכרון לזמנים בהם כמובן היה אסור לגעת בה.
Thank You, Andrei Sakharov – ציורם שלDmitri Vrubel and Viktoria Timofeeva
הוקרת תודה לאנדריי סחרוב, פעיל זכויות האדם שזכה גם בפרס נובל לשלום בזכות פעילותו. הוא נפטר כמה שבועות לאחר נפילת החומה.
Berlyn – ציור שלGerhard Lahr
איך אסכם?
מאוד אהבתי, יש הרבה מאוד ציורים לאורך 1.3 ק"מ.. פה הבאתי ממש אחדים מהם. TAKE YOUR TIME!
מדד הכוכבים לאיסט סייד גלרי
אני 5 בן הזוג 4
השעה כבר הייתה יחסית מאוחרת, הגשר עם החפץ החשוד – עדיין סגור.
הסוללה של הפלאפון – גמורה, וגם סוללת הגיבוי… (המצלמה עבדה שעות נוספות היום).
אומנם מפת גוגל מפס היתה טעונה בטלפון הנוסף אבל חיפוש תחבורה ציבורית לא עובד ללא רשת.
אבל אפשר להסתדר כמו פעם…
סך הכל אנחנו כבר די ותיקים בשכונת קרויצברג, הסתובבנו פה מהבוקר…
מצאנו את דרכנו לתחנת רכבת תחתית, אבל אז נזכרתי במסעדה טובה שראינו באיזור בזמן הסיור וקראתי עליה המלצה.
נכנסנו ל UMAMI , מסעדה אסיאתית.
המסעדה היתה מלאה מפה לפה, אבל גם ללא הזמנת מקום מראש (ראשון בלילה) די מהר התפנה עבורנו מקום.
ומה אומר… זה היה ממש במקום.
האוכל היה נפלא, המחירים מחצית מישראל לרמה דומה. ממליצה.
נסיים בקינוח המדהים – אורז שחור ברוטב קוקוס/מנגו עם פירות יער…
שבעים עייפים ומרוצים נסענו חזרה למלון… איזה יום!!
המשך ל –
ברלין 2019 יום 4 – הרייכסטאג, מוזיאונים ו..יש עוד שווקי כריסמס!
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 