שבת…
וזה הזמן לטייל בנחת למרכז שאמוני.
הטיול עובר ליד הנהר, השמש זורחת ושאמוני פשוט מקסימה.
מכל עבר מרחפים מעלינו מצנחי רחיפה צבעוניים שמשתלבים נהדר על רקע ההרים המושלגים, ובסופו של השיטוט אף מצאנו את מקום הנחיתה שלהם – במלון סבוי (ממרכז שאמוני לכיוון Les Praz), ישבנו על הדשא וצפינו בנחיתות… קטנצ'יק ספר עשרים!
אז תמונות אין אבל תצטרכו להאמין לי שזה היה פשוט מרהיב
והראיה:
מדד הכוכבים:
אמא 5, מהנדס 5, בכור 5, אמצעי 5, קטנצ'יק 5
כן… חמש חמישיות פעם ראשונה!
מי אמר שאין הפתעות בחיים? בחיים לא הייתי מנחשת ששבת בשאמוני תהיה כזו מוצלחת!
ולמחרת ביום ראשון
אם לא היה ברור עד כה… משכימים אנחנו לא!
אבל פה היה מקרה מיוחד וכל בני הבית נרתמו למאמץ.
התוצאה- התייצבות בקופות טיפה לפני שמונה בבוקר, ועל הפרק – אגיל דו מידי Aiguille du Midi – פסגה שכנה של המון בלאן…..
קנינו מולטיפס ללא תור, והתור לעליה לרכבל היה "רגיל" ללא חלוקת זמן מיוחד לעליה, ובאמת ארך דקות ספורות בלבד.
עלינו ברכבל הראשון ל Plan de l'Aiguille, יצאנו כדי להתרגל לגובה (נו, ככה אמרו בפורום…), וניצלנו את ההזדמנות להתלבש ב-הכל! – כפפות, צעיף, כובע חם וכמובן גם למריחת קרם הגנה כמו שצריך.
אחרי כרבע שעה החלטנו שמספיק (בכל זאת… בשביל מה קמנו כ"כ מוקדם?) ועלינו ברכבל השני, ומיד רצנו למעלית ול STEP INTO THE VOID – אותה תיבת זכוכית מפורסמת.
כשממוקדי מטרה… אז ממוקדים.
וזה היה משתלם, עמדנו בתור ל STEP INTO THE VOID כעשרים דקות, ולעומת זאת כשיצאנו מה"בוק" שעשו לנו שם התור לפחות הכפיל את עצמו…. לא רוצה לחשוב מה היה המצב שם אחרי כמה שעות.
עכשיו התפנינו להשקיף על הנוף מסביב במרפסת העליונה ולערוך היכרות ראשונה עם המון בלאן בעל הכיפה העגלגלה…
וואו איזה נוף!
והנה היכרות מקרוב עם אותו כוכב האירוע – המון בלאן – אבל למען האמת הוא לא נראה משם הרבה יותר גבוה מהאחרים…
בתמונה העליונה המציאות ובתחתונה התיאוריה- באופן מפתיע הן די תואמות זו את זו…
המשכנו לרכבל האיטלקי (בשעה הזו – ללא תור, העלות כידוע לא כלולה בכרטיס המולטיפס). לצד האיטלקי הזה קוראים Monte Bianco ולמעשה אפשר לרדת ממנו ברכבלים אחרים ל Courmayeur באיטליה, ולכן ההמולה שם – רבה.
יש משהו מאוד מיוחד בריחוף הזה מעל משטחי השלג האינסופיים… חלקים-חלקים כמו שאנחנו מדמיינים שלג, ופה ושם רואים את האלפיניסטים שבאו לכבוש את ההרים ברגליים.
הנה טעימה:
הגענו לצד האיטלקי וקיבלנו כרטיס והוראה לחזור אחרי שעה.
יצאנו לקרחון (exit to glacier) ופה היה מאוד משעשע לראות את כל הגדרות והאזהרות לא לרדת לקרחון ללא ציוד מתאים, ופחות או יותר את כל מי שמגיע מדלג בנונשלנטיות מעל הגדר ויורד לקרחון.
המהנדס והאמצעי הצטרפו למדלגים ונהנו מאוד מההליכה על הקרחון.
אני, הבכור וקטנצ'יק הגענו לפתח הקרחון אבל בכל זאת חששנו מהחלקה והסתפקנו בחפירות בשלג של קטנצ'יק בשלג שנמצא שם גם אם לא יורדים ממש עד הסוף.
למתלבטים לגבי הרכבל לצד האיטלקי – שווה! שווה!
וגם הנוף שונה….
הנה הנוף הנשקף מהמרפסת בצד האיטלקי, פה גם אכלנו צהריים… נהדר!
ארוחת צהריים הפעם הייתה במרפסת התצפית האיטלקית… נהדר!
כמובן שלרכבל חזור לא הגענו אחרי שעה – זה לא ממש הפריע לאף אחד.
פה כבר התחלנו להרגיש את העומס… תור של 40 דקות כדי לחזור.
ורגע לפני שמגיעים חזרה הזדמנות לראות את כל אותם מטפסי סלעים… חתיכת סלע מצאו להם פה!
כשחזרנו לאגיל דו מידי, ניצלנו את הזמן לעוד השלמות תצפית ממרפסות שונות.
אהבתי במיוחד את היציאה ל vallee blanche terrace בה ניתן לקבל את פני מטפסי ההרים שהשלימו את הטיפוס על האגיל דו מידי.
בזמן הביקור שלנו היה שלג זמין כמעט בכל מרפסת להנאת קטנצ'יק.
ו… מתחילים לרדת מטה.
העומס והדוחק עשו את שלהם בשלב הזה וכוח לטייל ל Lac Bleu כבר לא נשאר….
אבל היה באמת נהדר, ומצטרפת להמלצות – בואו מוקדם!
מדד הכוכבים:
אמא 5, מהנדס 5 (בזכות ההליכה על הקרחון), בכור 5, אמצעי 4 (בגלל כל העומס "מסביב" וכל המנהלות), קטנצ'יק 4 (בגלל התורים)
יום ראשון היום והסופרים הרגילים לא פתוחים אחה"צ, אבל במדרחוב פתוח סניף casino shop ששימש תירוץ לזלילת האגן דאז…
לאחר ההתאוששות החלטנו שהגיע הרגע לבקר את "פארק השעשועים" של שאמוני ואת מגלשות ההרים. בימי המולטיפס מגיעה גלישה אחת נוספת בחינם (למימוש פעם אחת).
המגלשה כצפוי הלהיבה את קטנצ'יק אבל הגדולים היו יותר ביקורתיים, זו מגלשה יחסית קצרה.
יש במקום עוד מתקנים שמפעילים באסימונים, אבל כל המקום הזכיר לי את פארק "הכל ביורו" בפתח הגרוסגלוקנר, ולא לטובה. קטנצ'יק דגם את המכוניות החשמליות ואז… הם סגרו!
השעה שש וחצי הגיעה… עדיין חם ופחות נעים להסתובב… אבל הולכים הביתה, צרפת!
מדד הכוכבים:
אמא 3, מהנדס 3.5, בכור 3, אמצעי 2, קטנצ'יק 5
גם היום חזרנו לדירה מותשים… אבל היה שווה!
המשך ל –
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 