מדירה וליסבון יום 2 – סינטרה וקשקאיש

בוקר טוב!

אומנם רק אתמול הגענו לליסבון.. אבל את היום הזה החלטתי להקדיש בעיקר לסינטרה Sintra, עיר קרובה לליסבון שיש בה לא פחות מחמישה ארמונות.

אני וארמונות זה לא ממש הולך ביחד.. מזמן איבדתי ענין.. אבל כשראיתי תמונות של ארמון אחד מדהים ומיוחד במינו בסינטרה….החלטתי שעליו לא אוותר!

אנחנו פותחים את היום בארוחת בוקר משובחת בבית הקפה הסמוך Nicolau Lisboa. הגענו קצת לפני תשע, אחרי עשר דקות כבר השתרך תור ממתינים בכניסה… היה טעים!

ועכשיו אנחנו מוכנים לנסוע לסינטרה.

כמה מילות הסבר למתכננים –

לסינטרה אפשר להגיע ברכבת או באובר/בולט, לא כדאי להגיע ברכב גם למי שיש רכב.

זו עיר עמוסת תיירים עד מאוד, וכדאי לתכנן היטב מראש את סדר הביקורים ולהזמין כרטיסים מראש לארמונות שתבחרו בהם . ניתן לקרוא הכל פה ופה בהרחבה באנגלית וגם פה בעברית על חלק מהארמונות.

הרכבת לסינטרה זולה, כמו כל התחב"צ בפורטוגל, אבל היא לא מביאה למרכז העיר ומאחר ובלאו הכי נצטרך לקחת אובר מתחנת הרכבת, וגם כדי לחסוך זמן, לקחנו אובר ישירות מליסבון ועד לארמון הראשון בו בחרנו לבקר – Quinta da Regaleira. כרטיסים (לפי סלוטים של זמן) – פה ופה. בגלל הצורך להחליט מראש על זמן הביקור בחרתי שזה יהיה האתר הראשון של היום.

הנסיעה לא קצרה באוטוסטרדה, ומה שהפתיע אותי עוד יותר הוא הזמן שבו נסענו ברחובות סינטרה עצמה וגם הוא לא היה מבוטל, בסופו של דבר הגענו ליעדנו תוך כ 45 דקות, בדיוק בזמן לביקור שהזמנתי (ועדיין היה תור קטן אליו, ובכלל הפתיע אותי עומס התיירים הכללי – באוקטובר!).

האמת שזהו לא ממש ארמון במובן הפורמלי של המילה, יותר סוג של אחוזה ששוכנת בתוך פארק גדול למדי . היא תוכננה בסוף המאה ה -19 בסגנון איטלקי עבור מיליונר שהיה שייך למסדר הבונים החופשיים ושולבו במקום סמלים שונים הקשורים לכך. טיפ – המקום גדול, העזרו במפה שלו (יש לינק לסריקה בכניסה).

הצצה מלמעלה לכנסיה (מצד שמאל) ולארמון (מצד ימין) – נגיע אליהם בסוף הביקור

האתר המפורסם ביותר במקום הוא הבאר שנקראת Initiation Well. זו באר שמעולם לא היו בה מים וכנראה שימשה לטקסים מסתוריים…אנחנו נכנסים אליה ויורדים תשע קומות מטה בספירלה.

עומס המבקרים הוא רב, ויש גם תור לכניסה לבאר, תוך כדי הירידה העובד במקום מזרז אותנו לא להתעכב… פסטורליה לא פה.

בתחתית הבאר יוצאים למערכת קטנה של מנהרות, אבל לשמחתי מדובר במנהרות קצרות ולא מפחידות (כולנו קצת טראומטיים בנושא נראה לי) .מהמנהרה אפשר להציץ על מפל, אחר כך יצאנו ממנה.

המשכנו ל – Portal dos Guardiaes. מוזמנים לטפס, לרדת ולצלם מכל כיוון אפשרי

ומשם ל Lago da Cascata – שם ניתן לטייל ליד המפל הנשקף מהמנהרה

ומבט לצד השני

ממשיכים להסתובב.. יש הרבה שבילים וקיצורי דרך, השילוט בעיקר על השבילים הראשיים

אנחנו מגיעים לעוד אגם קטן Lago do Labirinto בו שטים בשלווה שני ברווזים

ולאריה

והנה הגענו לארמון עצמו

אבל אנחנו עוד לא נכנסים, הרעב תקף אותנו שוב ואנחנו בדרכנו לבית הקפה שבמקום…

מבט מהארמון כלפי הגנים

ואם תסתכלו במעמקי התמונה היטב תגלו שבאיזור הזה הכל מעורפל…

שם בגובה נמצא היעד הבא שלנו – ארמון Pena.

ומאחר וסינטרה גבוהה (והרבה פחות חמה מליסבון), וארמון פנה הגבוה ביותר בה, יש לו נטיה עזה להיות שרוי בערפל ובעיקר בשעות הבוקר הקרירות.

תוך כדי הביקור פה העפתי מבט שוב ושוב לכיוון ארמון פנה, מקווה לראות שהערפל כבר מתפזר, אבל טרם… גם זו סיבה לכך שהתחלתי את היום פה ולא בארמון פנה.

ובכן הגענו לבית הקפה, אתם יכולים לשער שזה לא מקום מוצלח במיוחד גסטרונומית, אבל נחנו וגם זה משהו.

בדרך חזרה לארמון עצרנו בכנסיה.

כשמסתכלים פנימה מבחינים על התקרה בסמל מיוחד… מניחה שזה רק אחד משפע הסמלים ששולבו במקום

הסמל שנקרא Radiant Delta (או "משולש קורן"?) משלב מסורות יווניות-מצריות יחד עם השילוש הקדוש הנוצרי של האב הבן ורוח הקודש, ויחד עם העין – עינו של אלוהים כמובן. שלוש הקרניים מסמלות גם את מרכיבי השלמות – כוח, יופי וחוכמה.

על זאת למדנו בהסברים שבתוך הארמון, למי שרוצה יש בו תערוכה לא קטנה שמסבירה על המקום.

ובזאת סיימנו את הביקור ויצאנו חזרה לסינטרה.

מדד הכוכבים ל Quinta da Regaleira

אני 4 בן הזוג 5 הבכור 4 פיקאצ'ו 3.5

תהיתי לעצמי בכמה ארמונות נבקר היום.. אחד מהם שקרץ לי הוא ארמון המונסרט Park and Palace of Monserrate

מבט לגוגל מפס הבהיר שאובר לשם יעשה את המרחק בדקות ספורות, אבל אח"כ כשנמשיך הלאה לארמון פנה… זה כבר הפך לסיפור של 45 דקות! כנראה עקב חד סטריות של הכביש. הזהרו!

החלטתי לוותר, יש גבול.

והלכנו ברגל מרחק קצר למרכז סינטרה העתיקה.

מסעדות, חנויות מזכרות.. נחמד להסתובב פה לאתנחתא קלה.

אני החלטתי שזה הזמן לטעום מהמאפה המושחת Travesseiros de Sintra , במאפיה הידועה שמכינה אותו – Casa Piriquita.

כמוני חשבו על הרעיון עוד כמה וכמה תיירים ותור ארוך השתרך לפני המאפיה.

אבל זה תור לטייק אווי… אל תהיו תמימים.

נכנסנו בביטחון רב לשבת פנימה, היו שולחנות פנויים, וקיבלנו את המאפים מהמלצר, כמובן שלא ויתרנו גם על קפה. אם כבר אז כבר.

עלות כל מאפה – שני יורו בלבד.

היה טעים, בני המשפחה דירגו את הטרווסירו כמוצלח יותר מהפסטל דה נאטה של אתמול.

ממול המאפיה – ראיתי שמוכרים ג'ינג'ה, ומסתבר שמקובל למכור אותה בתוך כוסיות עשויות שוקולד… קופחתי אתמול!! (טיפ – יש גם בדיוטי פרי מארזים כאלה)

ואנחנו ממשיכים הלאה, לארמון שהיה לי הכי חשוב לראות ולמעשה בגללו בכלל הגעתי לסינטרה… ארמון פנה Pena Palace, "טירת דיסני" צבעונית של סינטרה.

נתחיל בסוגיית הכרטיסים. כדי להיכנס לארמון נדרש להזמין מראש מקומות לסלוט זמן מסויים. אבל – לדעתי וממה שקראתי – רוב יופיו של הארמון דווקא מבחוץ, מבפנים מדובר בארמון סטנדרטי למדי. לכן הזמנתי כרטיס רק לפארק – הכרטיס יומי ולא חייב אותי לשעה מסויימת והוא מאפשר להסתובב כמעט בכל החצרות של הארמון, להקיף אותו על חומה ולהתרשם מהיופי החיצוני. זו גם אפשרות להיות יותר גמישים בשעת העליה בכל הקשור למצב הערפל של הבוקר. ועכשיו – איך מגיעים. הארמון גבוה, אל תנסו להגיע אליו רגלית מסינטרה העתיקה כי מדובר בהרבה עליה. אנחנו עלינו לארמון עם אובר – שימו לב גם פה יש אפקט חד-סטריות, כשיצאנו מסינטרה העתיקה היינו צריכים להתקדם מאה-מאתיים מטר לכיוון הארמון כדי שהנסיעה לא תהיה בסיבוב ארוך ומיותר. יש במקום גם שפע טוקטוקים – הם מתמחרים לפי אדם ולכן יקרים בהרבה למשפחה של ארבעה (גם בליסבון יש כאלה דרך אגב). יש גם אוטובוס שעובר בין כל האתרים של סינטרה, הטענות הן שהוא איטי , ובכל מקרה גם זה לא אופציה טובה למשפחה של ארבעה, ובטח לא למי שזקוק להסעה לאתר אחד ולא לכולם. (אני רואה שרשמתי לעצמי – האובר לארמון עלה מסינטרה העתיקה 15 יורו, לעומת 40-45 בטוקטוק לכולנו או 13.5 לאדם לאוטובוס. ניתן להתמקח עם הטוקטוק, הוא ירד ל 30 יורו אבל האובר הגיע ובאמת שאין סיבה לשלם כפול…)

אז אובר לקחנו, הוא מוריד אותנו בפתח הפארק של ארמון פנה.

מפה עדיין יש עליה אבל סבירה בהחלט (ובכל זאת למתקשים ניתן להזמין מראש כרטיס גם לשאטל שיעלה אתכם הלאה. לתשומת ליבכם שגם לשאטל כנראה יהיה תור.. בזמן הזה רוב האנשים כבר יספיקו לעלות בעצמם במאמץ לא מוגזם).

אנחנו עולים, והנה מלמטה מראה ראשון של הארמון

הערפל – נעלם

איזה יופי!!

חיש מהר אנחנו נכנסים לחצר המרכזית… ווא וואו וואו!

איך זה שלא שמעתי על המקום הזה עד היום?

הארמון נבנה במאה ה 12 בתור קפלה ומנזר, כמעט נהרס ברעידת האדמה, ונבנה מחדש במאה ה 19 על ידי המלך פרדיננד השני שהשקיע גם בארמון וגם בפארק סביבו, ובחר בעיצוב צבעוני של צהוב-אדום. כמובן שאת הצבעים היה צריך לחדש מאז.. הם חודשו למזלנו ב 1994.

מתחילים להסתובב.. ולצלם…

ולהמשך הביקור – אנחנו יוצאים לסיבוב בגובה סביב הארמון, על החומה המקיפה

אפשר לראות את מצודת המורים Moorish Castle שדי סמוכה לארמון פנה ונמצאת מתחתיו

ומבט אחרון לכניסה לארמון, מהזווית שליד הקפיטריה וחנות המזכרות.. (ברור שמפה יוצאים לא?)

וסיימנו את הביקור.

לא היה לנו חשק להתחיל להסתובב בפארק עצמו, הסתפקנו בארמון והוא בהחלט עמד בציפיות!

מדד הכוכבים לארמון פנה

אני 5 בן הזוג 5 הבכור 5 פיקאצ'ו 5

קונסנזוס ראשון מקיר לקיר!

אז מה עכשיו?

יש עוד אתרים בסינטרה, ולמרות שבבית חשבתי שנבקר במצודת המורים, בזמן אמת הרגשתי שזה מיותר ואני מעדיפה לצאת מסינטרה ולהספיק מקומות אחרים.

חברתי דבורה הציעה לי לשלב את סינטרה עם עיירת הנופש קשקאיש Cascais וכך עשיתי.

ירדנו בקלילות לפתח הפארק, ולקחנו אובר ישירות ל קשקאיש, עיירת חוף יוקרתית שזכתה לכינוי "מונטה קרלו של פורטוגל".

את האובר כיוונו ישירות למסעדת בורגרים, היינו ממש רעבים!

אכלנו ב Bullguer Cascais ואני בהחלט יכולה להמליץ.

יצאנו למדרחוב… אווירת הנופש מורגשת בכל מקום ונחמד להסתובב פה.

עברנו בכיכר בית העיריה, מרוצפת גם היא בדוגמאות ריצוף מיוחדות כנהוג בפורטוגל ומלאה באזולז'ו של דמויות שונות על בית העיריה עצמו.

והגענו כמובן לחוף הים, תראו כמה סירות…

התחלנו ללכת לאורך הטיילת, עצרנו במתחם אומנות בדרך וביקרנו בחנות ספרים Indie not a bookshop , אי אפשר לא לקנות לפיקאצ'ו איזה ספר…

וכיאה לעיירת חוף יוקרתית עברנו בסניפים קטנים של כל מכוניות היוקרה שאתם יכולים לדמיין עליהן.

עצרנו בנקודה יפה ליד המגדלור (ליד Forte de Santa Marta)

ועוד קצת הליכה… עד ל Boca do Inferno – Devil’s Mouth שם צפינו בשקיעה. הנה מצד ימין בתמונה נמצא אותו "פה השטן" שוצף וגועש כלפינו

היו שם גם דייגים לרוב

ועוד קצת

וזהו, סיימנו את הטעימה מקשקאיש.

אבל היום עוד לא נגמר, מה פתאום.

אפשר לחזור מקשקאיש ברכבת אבל כבר הבנתם שאובר הרבה יותר יעיל ובמחירים של פורטוגל.. אין בכלל שאלה.

ניצלנו את האובר כדי להגיע ישירות לשכונה גבוהה בליסבון שבה לא ביקרנו אתמול – שכונת באיירו אלטו Bairro Alto. (העלות הסתכמה ב 25 יורו).

שפע מסעדות וחיי לילה ערים… חיפשנו לנו מסעדה לארוחת ערב שלאחריה נתגלגל מטה חזרה לדירה שלנו בבאישה הנמוכה…

חבר פורטוגזי המליץ לנו על Trindade, מסעדה שנמצאת במנזר לשעבר, מלאה כולו באזולז'ו, ולא סתם.. תראו איזה… (קצת מוזר למנזר לא?)

נכנסנו למסעדה, אבל התפריט היה מאוד מפוקס בפירות ים ופחות התאים לנו, אבל למי שמתאים שווה לבדוק.. נראה לי חוויתי.

במקום המסעדה הזו הלכנו למסעדת טאפאסים Leve Leve – Tapas Bar – כל מה שאכלנו היה מעולה ואני ממליצה בחום!

כך נראה הרחוב.. מקווה שאפשר לחוש באווירה

וזוהי אחת המנות שלקחנו, גבינת עיזים עם דבש ואגוזים על רקע ציור של טראם 28 הזכור לנו…

אז היה מעולה וכולנו היינו מבסוטים, הגיע הזמן לרדת מטה.

ובהחלט יש מה לרדת.. הפרש הגבהים משמעותי ולא הייתי רוצה לעלות את זה ברגל בחום (יש מעלית שמקצרת את הענין Elevador de Santa Justa, אנחנו לא הגענו אליה).

בדרך הגענו לכיכר כרמו Largo do Carmo בה נמצא מנזר כרמו ומוזיאון ארכיאולוגיה, כמובן סגורים בשעת לילה..

המשכנו לכיוון כיכר רוסיו Praça do Rossio ולפתע.. אנחנו שומעים רעש של תהלוכה ומגלים לנגד עיננו תהלוכה פרו-פלסטינית עם כל האקססוריז – רמקולים, דגלים, תיפופים וכאפיות.
הם עברו ואנחנו נכנסנו לכיכר