בוקר טוב!
היום בצהריים הטיסה שלנו למדירה.
אנחנו קמים מאוחר יחסית, לאכול נאכל כבר בשדה…
אובר שהתרגלנו אליו כל כך קצת עושה בעיות ועיכובים מעבר למה שהערכתי, ובשדה זכינו לפקידת איזיג'ט שלא רק קיבלה את המזוודה שלנו אלא גם יצאה ממקומה במיוחד כדי לבדוק כל אחד מתיקי הגב בכלוב המידות. זה רק בשבילכם היא אומרת, הקולגות שלי יעשו אותו דבר בגייט! (לא עשו).
אבל הכל עבר בשלום, השדה של ליסבון מלא בעיצובי קרמיקה – סוג של הומאז' לאזולז'ו
וסופסוף מגיעים לאיזור האוכל עם מגוון רב של מסעדות, אבל מצד שני עומס גדול של תיירים ותור בכל מקום.
ליד איזור האוכל נמצא סניף של רשת מיוחדת The Fantastic World Of Portuguese Sardines.
כן , מדובר בחנות לקופסאות סרדינים!! בכל זאת זו פורטוגל ארץ הסרדינים!
אבל לא סתם קופסאות… הכל הכל מעוצב (ויקר)
הנה מה יותר טבעי מאשר גלגל ענק שמסתובבות בו קופסאות סרדינים?
מבט לעיצובים השונים, זה נראה לילדים?
ויש גם קופסאות לפי שנים – מניחה שהכוונה להביא כמזכרת מתנה למי שנשאר בבית קופסה עם שנת הלידה שלו… 9 יורו וזה שלכם (אלה הזולות ביותר)
חנות מאוד תיירותית אבל שווה הצצה לדעתי, בכל זאת משהו מיוחד… ויש כמובן גם סניפים בליסבון עצמה, למשל סמוך לכיכר רוסיו.
עוד התרשמנו בשדה מחנות הלגו, לא מאוד מושקעת אבל הם הכינו "ציור" עם נגני מוזיקת הפאדו (יש מופעים רבים ומסעדות-פאדו בליסבון) ועם טראם 28.
את התרנגול – הסמל הלאומי של פורטוגל – כמובן שפגשנו גם בדיוטי פרי בגודל מלא פלוס פלוס. אפשר לקרוא עליו פה.
עלינו לטיסה קצרה של כשעה וחצי, ובשעות הצהריים המאוחרות נחתנו בשדה התעופה של מדירה –השדה נקרא על שמו של כריסטיאנו רונלדו, שחקן הכדורגל שמוצאו ממדירה.
אספנו את הרכב השכור ותוך כחצי שעה הגענו לדירה שלנו בעיר הבירה פונשל – Villa Mármore, נמצאת גם בבוקינג וגם באירבנב. חשוב לשכור רכב עם מנוע חזק, ובעדיפות לאוטומטי, שכן מדירה כולה מלאה בגבעות ובכבישים תלולים מאוד.
הדירה גדולה וחדשה, שלושה חדרי שינה, מטבח מאובזר, מכונת כביסה, מרפסת מאובזרת , ושני שירותים ואמבטיות – ככה בחרתי לא? גם פה נתקלתי בהזיה של שירותים בחדר ההורים ללא שום הפרדה שהיא…. מעבר לזה הדירה היתה יפה וטובה ושירתה אותנו נאמנה לשישה לילות של טיולי כוכב מפונשל.
ומה נעשה היום?
לתיכנון הטיול במדירה נעזרתי רבות בבלוגים Earth Trekkers ו Full Suitcase, לינקים נוספים אפרט בסוף.
התלבטתי רבות איך לנצל את מחצית היום שנותרה, ולבסוף אחרי שהתאקלמנו בדירה, החלטתי לנסוע למרכז פונשל.
טיפ – העומס התיירותי בפונשל נקבע בעיקר לפי מספר אוניות הקרוז המגיעות באותו יום. ניתן למצוא את המידע בגוגל הרבה חודשים מראש, וכך ידעתי שהיום לא צפויה אף אוניה, וגם ביום ראשון, אבל ביום ראשון חלק מהאתרים יהיו סגורים (כולל השוק) כך שהיום היה היום האידיאלי לבקר בשוק המקומי.
אבל לפני השוק.. שוב אנחנו רעבים..
נסענו למסעדה שהומלצה כמתמחה במטבח המקומי- A Bica
וניסינו לטעום כמה שיותר מהמנות המיוחדות למדירה.
לפני הכל מומלץ להרגיע את הרעב בעזרת לחם השום המקומי Bolo do Caco , זה לא מאוד שונה מאיך שאתם מכירים לחם שום אבל הגירסה פה הייתה בהחלט מוצלחת, ויחד עם הבירה המקומית Coral בכלל מדובר בשילוב מנצח…. את הלחם הזה הזמנו בעוד הרבה מקומות בהמשך.
המשכנו הלאה למנות העיקריות, פה העניינים התחילו קצת יותר להסתבך…
אני הזמנתי Espetada Madeirense – שיפוד עץ עבה מאוד ועליו קוביות בקר, איך זה יכול להיות רע? ובכל זאת לא אהבתי.. הקוביות גדולות מאוד ביחס למה שמקובל בארץ, אולי מידת העשייה לא הייתה מתאימה לי.. לא התלהבתי.
הבכור הזמין מנה מסורתית אתגרית יותר. הדג המקומי הנפוץ ביותר נקרא Scabbardfish והוא מוצע בכל מקום, שילוב מקובל הוא עם בננה (אולי ככה זה כשבמדירה אינסוף מטעי בננות).
מהו הדג המסתורי הזה? אין לו באמת שם בעברית.. חיפוש תמונה לא היה מעודד.
מדובר בעצם בצלופח בעל שיניים ומבט מרושע בעיניים. או ככה לפחות אנחנו החלטנו.
לא יודעת להסביר למה אבל פשוט הגעיל אותי לאכול כזה יצור, למרות שבצלחת לא רואים שום דבר מזה. השארתי את המנה בשלמותה לבכור. זה לא הסתיים טוב, חכו להמשך…
בן הזוג הזמין שיפוד משולב של טונה ו Scabbardfish, הוא דווקא היה מבסוט אבל אחרי שהסברנו לו מה בדיוק הוא אכל גם הוא לא הזמין יותר את הדג הזה שזכה מהבכור לכינוי המחמיא "דג סינוואר" בזכות הדמיון ביניהם…
פיקאצ'ו הלך על בטוח והזמין דג מהסוג שאתם מכירים (seabass). הוא היה מרוצה. לא סתם היה מרוצה, אחרי שסיים את הדג עצמו התעקש גם לאכול בשקדנות את שלל התוספות הפשוטות שהוגשו לשולחן בסגנון תפוחי אדמה מבושלים, גזר, חסה.. באמת לא משהו מיוחד. אני לעומת זאת כבר רציתי להתקדם לשוק לפני שייסגר והפצרתי בו שיבוא כבר. צפו להמשך…
אם אסכם את החוויה הגסטרונומית המקומית, לא עפנו כל כך על האוכל המסורתי במדירה, אבל לפחות טעמנו…
ועכשיו – לשוק האיכרים Mercado dos Lavradores.
יותר מאשר הוא שוק האיכרים הוא למעשה שוק התיירים, וכאמור – תיירים יש והרבה בשעות המקובלות של הקרוזים 8-17 .
השוק מצטיין במבחר פירות מסחרר ובאסתטיקה מיוחדת, הנה הדוכן הכי הכי לדעתי
המגוון כולל פירות טרופיים שונים ולא מוכרים לנו, כמו פסיפלורה-בננה, אננס-בננה ועוד ועוד, והאגדה מספרת שהמוכרים מפצירים בך לטעום מהפירות גם אם מרחו עליהם דבש מבעוד מועד או כל מניפולציה אחרת שתגרום לתייר הממהר לקנות פירות במחירים גבוהים במיוחד, אפילו פי עשרה ממחירם האמיתי.
בפועל כשביקרתי, אולי כי לא היה קרוז המוכרים לא מאוד השתדלו לשכנע אותי… אבל חייבת לציין שרוב הפירות המיוחדים לא נראו לאחר מכן בסופר רגיל כך שאם חשוב לכם לטעום ולהתנסות – זה המקום, רק שימו לב למחיר…
לשוק יש גם קומה שניה ומוכרים בו גם מזכרות וסחורות נוספות, יש גם אגף דגים שנסגר כשהגענו
הנה מבט מהקומה השניה
ועוד דוכן פירות, כזה שמתהדר גם באינסוף פלפלים יבשים
יש בשוק גם דוכני פרחים, המוכרות לבושות בתלבושת המסורתית של מדירה
ביקרנו גם בסניף השוק של השוקולד המקומי בעבודת יד UAUCacau
בחרנו לנו פרלין פסיפלורה במחיר מגוחך.. תהנו
מהשוק המשכנו (ברגל) ל"רחוב הדלתות המצויירות" – בגוגל The Art of Open Doors, מדובר ברחוב Rua de Santa Maria, רחוב שאכן מלא בדלתות מצויירות אבל לא פחות מכך במסעדות!
אנחנו לא היינו רעבים כמובן אבל מה עם קינוח?
בהמשך הרחוב מאפיה Padaria Pastelaria Mariazinha שקנינו בה את "עוגת הדבש" המקומית , Bolo de Mel de Cana. במקום דבש מכינים אותה עם מולסה של קנה סוכר, עוד אחד מהגידולים הנפוצים במדירה. המוכר הבהיר לי שיש לאכול רק ביד! אחרת יווצרו כתמים לבנים על העוגה, ואני צייתי!
זה קצת שונה מעוגת הדבש שלנו, אבל לא מאוד שונה… ממליצה בכל זאת לטעום לפחות פעם אחת, וזו גם עוגה שנמכרת בסופרים ארוזה בגדלים שונים וניתן להביא לארץ כמתנה.
מדד הכוכבים לשוק פונשל ולרחוב הדלתות המצויירות
אני 4 בן הזוג 3.5 הבכור 4 פיקאצ'ו 2 ("לא נתת לי לסיים את האוכל!")
עכשיו רציתי לנסוע לאחד מהמקומות המומלצים לשקיעה, מחוץ לפונשל, ובעודי מתלבטת לאיפה נספיק לנסוע , הבכור מתריע על כאב בטן חירום, זוכרים את דג סינוואר והבננה שלו?
או הדג.. או הבננה… משהו לא נגמר טוב שם!
לא היתה ברירה אלא לשבת ולחכות לו, הגענו לחוף הים של פונשל אבל הסלעים מסתירים את השמש והבנתי ששקיעה כמו שאני רוצה- לא תהיה פה.
כבר השלמתי עם מר גורלי שהלכה לי התוכנית של הערב, היה לי ברור שהבכור לא באמת חולה אלא זה קשור בקשר ישיר לאותו דג, ולפתע הגיח הבכור והחלטנו לנסות ולהגיע בכל זאת לחוף יחסית קרוב לפונשל – Praia Formosa.
הגענו, ירדנו לחוף עצמו ליד המים
ומה אני אגיד.. חוף כזה שחור ומושלם, היה מהמם!!
באמת אחד החופים היפים שיש!!
ממליצה מאוד לבוא לפני השקיעה, אפשר גם לשלב עם אחת המסעדות בסביבה הקרובה, נהניתי מכל רגע!!
מדד הכוכבים לחוף השחור Praia Formosa
אני 5 בן הזוג 5 הבכור 5 פיקאצ'ו 5
מרוצים המשכנו הלאה לקניות סופר, נגמרו חיי העיר וצריך להכין ארוחת בוקר וכריכים למסלולים… אנחנו קנינו בסניף של רשת Pingo Doce שהומלצה לנו – ואני דווקא לא ממליצה, המחירים אומנם זולים אבל המבחר נמוך יחסית. ממליצה למי שרוצה סופר ענק במבחר שיא לקנות ברשת Continente, ספציפית סניף Continente Modelo Viveiros היה מעולה, כמעט ברמה אמריקאית.
אז אוכל יש
מכונת הכביסה הראשונה הופעלה, אין צליל אהוב יותר עלי בטיול מאשר מכונת כביסה פועלת
לילה טוב!
המשך ל –
מדירה וליסבון יום 4 – מסלול PR 18 – Levada do Rei ומסלול PR 1.2 – Vereda do Pico Ruivo
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 