מדירה וליסבון יום 5 – איזור פונשל

יום חדש מתחיל, ואחרי הרפתקאות אתמול ברור שגם היום הוא לא מתחיל מוקדם.

אבל לא נורא, היום הוא יום ל"טיול גריאטרי" כפי שמכנה אותו פיקאצ'ו, כלומר יום של אתרים ותצפיות , ללא מסלולים.

ולמה דווקא היום? כי היום יום ראשון, אין אף קרוז.. הזמן המתאים ביותר לדגום את פונשל וסביבתה, את כל המקומות שתיירי הקרוזים נוהגים להציף אותם. נכון שהשוק סגור בראשון – לכן השלמנו אותו ביום ההגעה שלנו למדירה. מה שעוד סגור הוא "מזחלות" שניתן לגלוש בהן ברחובות התלולים מאיזור Monte שמעל פונשל ולקוות שהאחראים על המזחלת יצליחו לבלום אותה כמו שצריך… אנחנו החלטנו שזה לא בשבילנו.

ומה כן בשבילנו? סקרנו הרבה אפשרויות פה ופה וכל כך הרבה פידבקים טובים היו על הגן הטרופי Jardim Monte Palace Madeira שהחלטנו לנסות אותו, למרות שאנחנו לא כל כך חובבי גנים בוטניים. בהזדמנות זו נוכל להתרשם מאיזור Monte.

למונטה נהוג להגיע ברכבל מפונשל (שמשרת היטב את תיירי הקרוזים), Funchal-Monte Cable Car, אבל האמת – לכל השאר זה ממש לא הכרחי.

גם פה קצת פישלתי כשחשבתי שאין מספיק חניה במונטה (דווקא יש מגרש גדול ומסודר) ולכן חזרנו להזמנת אובר שהביא אותנו לשם. זה עדיין היה הרבה יותר זול מרכבל לארבעה וגם חסך לנו בלאגן של להגיע ולחנות במרכז פונשל רק בשביל לעלות על הרכבל. אומנם נוף יפה נשקף בדרך אבל… רואים אותו גם מלמעלה.

כשמגיעים למונטה אפשר לקחת רכבל נוסף לגן הבוטני Botanical Garden Cable Car – זה גן בוטני אחר (עליו היה כתוב שאין חניה ולכן התבלבלתי…) . ההמלצות חמות הרבה יותר לגן הטרופי כך שאל תתבלבלו.

הגן הטרופי ממש צמוד למגרש החניה ולרכבל.

אנחנו נכנסים, ומגלים שבמדירה כמו במדירה… הכניסה היא בגובה ומשם יש עוד לרדת הרבה כדי להתרשם מהגן. מדירה תלולה, אין מה לעשות… למתקשים בהליכה ראיתי שיש רכבים מעוצבים שמשמשים להחזיר אותם מעלה, אבל מניחה שכשעמוס – עמוס, ומי שלא חייב את זה יוותר.

אז הנה כמה רשמים מהגן הטרופי, יש חלקים וגנים שונים אבל העיקר לדעתי ממוקד באיזור הנמוך ביותר (ברור) , שם יש אגם גדול, ברבורים, מפלים…..

קיבלנו גם טעימה של יין בחינם (כן גם לפיקאצ'ו)

וסיימנו את הביקור די מהר.

אז מה אני יכולה לסכם? כנראה שאני אכן לא הקהל לגן בוטני כזה… מסוגו הוא יפה ועונה על הציפיות, אבל זה מיותר בשבילי.

מדד הכוכבים לגן הטרופי במונטה

אני 3 בן הזוג 3 הבכור 3 פיקאצ'ו 3.5

חזרנו עם האובר לרכב שלנו שחיכה ליד הדירה, והמשכנו לכמה עצירות צילומים במרכז פונשל

הצילום הראשון – עם שלט מדירה, כן גם פה יש שלט כמו בליסבון, רק שביום ללא קרוז לא היה תור… (בגוגל – Madeira – Letreiro)

אחר כך (להפתעתי) לבקשת הגברים עצרנו לצילום עם רונאלדו…

טוב לא ממש עם רונאלדו, הם הסתפקו בצילום עם הפסל הענק סמוך למוזיאון שלו CR7.

בתחתית הפסל רשום – Best player in the world

ומי אנחנו שנתווכח?

לפחות לא דרשו להיכנס למוזיאון… (האמצעי חובב הכדורגל, בעודו באפריקה התפלא איך לא נכנסנו…)

ועכשיו אוכל.

בחרתי במסעדה סמוכה בדירוג גבוה, מסעדת בשרים! Carvão Grill House.

מקום מעט יוקרתי, אבל במחירי פורטוגל הכל יותר שפוי…

פעם ראשונה שלי שבחרתי נתח (פיקניה) מהמקרר והוא הוכן לי עם אננס, היה אחלה!

על שפת המים בדרך חזרה לרכב אני מבחינה בפסל ענק של דג עשוי מחומרים ממוחזרים בלבד – מיוחד! רק אחר כך אני מגלה שהפסל מסומן בגוגל מפס : Mero de Bórdalo II והוא של אמן ידוע שחלק מעיסוקו פסלים בסגנון זה.

אנחנו ממשיכים לתצפית קרובה לפונשל במקום שנקרא עמק הנזירות – Curral Das Freiras. שמה של התצפית Miradouro da Eira do Serrado

גם זה מקום ערוך להרבה מתיירי הקרוז ויש בו כמה מסעדות וחנות מזכרות ענקית, אבל השטח היה פנוי היום עבורנו.

אז מה זה בכלל עמק הנזירות?

בשנת 1566 תקפו פיראטים צרפתיים את מדירה, ואחד היעדים המרכזיים היה המנזר העשיר Santa Clara בפונשל. הנזירות ברחו לעמק הזה עם הבקר שלהן כמקום בטוח. משמעות השם בפורטוגזית היא למעשה – אורוות הנזירות.

(במאמר מוסגר אציין שהבריחה לעמק עם הבקר הזכירה לי מאוד את סיפור העמק הנעלם בגלנקו בסקוטלנד, כתבתי עליו פה) .

יש ללכת מעט לכיוון התצפית, אבל מהר מאוד ניבט לפנינו העמק המיושב מוקף הרים נישאים

אנחנו ממשיכים הלאה למרפסת התצפית המלאה, שם אפשר לראות את העמק כולו

אבל שם אני נתקלת גם בתחליף חתולי הרחוב במדירה – לטאות!

מדובר בלטאות לא גדולות אבל שמזכירות לי תנינים קטנים או שמא נקרא להן מיני-דינוזאורים, כמנהג הלטאות הן נמצאות בעיקר בשטחים חמים כשיוצאת השמש.

אני מאוד פוחדת מלטאות… לוקחת נשימה עמוקה ונמלטת בירידה חזרה בשביל למקום מוצל יותר כדי לא להיות בסביבתן. תושבי המקום כמובן מתייחסים אליהן בטבעיות אבל עד סוף הטיול השתדלתי לתפוס מהן מרחק, והן הופיעו בכל מיני מקומות…

קרוב לחנות המזכרות של התצפית ישנו שביל הליכה היורד לעמק, אבל זה לא קסם לי.

אז נסענו מטה עם הרכב. העמק מתהדר במאכלי ערמונים אבל היינו כל כך מלאים ממסעדת הבשר שלא יכולנו להכניס עוד פירור.

המשכנו לבריכה טבעית מקומית – Poço dos Chefes

ניתן להיכנס ולשחות פה, אבל לא היה ביקוש במשפחה (הבריכה הוגדרה כ"שיכשוכית") , והאמת שהתמונה נראית הרבה יותר טוב מהמציאות, לא מקום מאסט אלא אם באמת בא לכם להיכנס למים.

אז נמשיך הלאה… לעוד תצפית תיירותית להפליא בגשר שקוף – Cabo Girão miradouro

בשלב זה פיקאצ'ו מבין שמדובר היום לא רק בטיול גריאטרי אלא גם במה שהוא מכנה "טיול פח" , אבל לא להתייאש.. משהו עוד ימצא חן בעיניו.

הנוף מהגשר יפה

הגשר עצמו כבר לא הכי שקוף, ובטח שלא מפחיד אותי בכלל.. הנה מבט לים דרכו

סך הכל מקום חביב ולא יותר מזה, כדאי להגיע בזמנים שקטים ולא יחד עם הקרוזים כי מדובר במקום לא מאוד גדול.

ועכשיו נמשיך לאורך החוף לכפר הדייגים Câmara de Lobos.

כבר בכניסה לכפר קידם את פנינו הציור הענק הבא, ופה יש לכם הזדמנות לראות מקרוב בחלק העליון של הציור את ידידנו דג סינוואר או בשמו האמיתי Scabbardfish. איך נראה לכם?

הסתובבנו קצת ברחובות… יש גם פה ציורי קיר ובכלל אווירה נעימה של סופ"ש שררה בכפר

קרוב לנמל נמצא אחד מהמקומות המומלצים לשתיית פונצ'ה – המשקה האלכוהולי המסורתי של מדירה.

מדובר בבר Bar Filhos D' Mar, בר אמיתי שמגיש פונצ'ה ובוטנים. אין אוכל אחר ולא באנו לשחק פה אלא לשתות וכמה שיותר.

אז מהי בעצם פונצ'ה? הייתי אומרת שזה סוג של קוקטייל.. מבוסס על אלכוהול מקנה הסוכר המקומי, ומעורבב עם דבש ומיץ לימון. זוהי הפונצ'ה המקורית והמסורתית, אבל יש עוד ואריאציות פחות קשוחות, למשל פונצ'ה פסיפלורה – מתוקה יותר וטעימה יותר.

ישבנו באווירה טובה, ושתינו לא מעט פונצ'ה פסיפלורה יחד עם נישנושי בוטנים אינסופיים.

עוד סוג שטעמנו היה פונצ'ה מיוחדת שמכינים רק פה במקום ונקראת על שמו של ואסקו דה גמא – גם היא מומלצת. לעומת זאת ותרו על פונצ'ה מנדרינה או תפוז,- לא טעים. הפונצ'ה המקורית הלימונית מתאימה רק לחובבי הארד קור באלכוהול (גם "פונצ'ה הדייגים" מבוססת לימון, אבל במקום דבש משתמשים בסוכר).

הייתה חוויה טובה לכולנו, גם לפיקאצ'ו , ומאז חיפשנו בכל הזדמנות לשחזר אותה. אפילו קנינו פונצ'ה פסיפלורה להביא הביתה.. אבל ספויילר – זה לא טעים באותה מידה.

המשכנו לנמל של הכפר

ליד הנמל נמצא פסל מפורסם של אריה ים עשוי חומרים ממוחזרים (בגוגל –Sealion wall (sculpture – ושלא במקרה פוסל על ידי אותו פסל שפיסל את הדג בפונשל (Bordalo II)