בוקר טוב אחרון לטיול , לפחות לחלק הטיולי שבו…
אנחנו קמים באיזי, כמו תמיד בעיר צריך לבחור איפה לאכול ארוחת בוקר, אני כמעט תמיד לא אבחר בארוחת בוקר במלון.
בחרתי במסעדה קרובה למלון שמתמחה בארוחות בוקר Hygge Kaffe Baixa.
הבנים הזמינו ארוחת בוקר שלמה, אני ובן זוגי בעלי קיבולת סוכר קטנה יותר והסתפקנו במנה בודדת.
הנה ארוחת הבוקר של פיקאצ'ו, הוא היה מרוצה והתמודד יפה עם שפע הפחמימות…
אני הייתי פחות מרוצה מהמנה שלי שכללה אבוקדו, כנראה טעות להזמין מנה כזו בבית קפה שנראה סקנדינבי.. מה הם מבינים בזה.
חזרנו למלון, לצ'ק אאוט ולהפקיד את המזוודות אצלם עד שנחזור מהבילויים.
את היום החלטתי קודם כל להקדיש לשכונת Belem. מגדל Belem המפורסם לצערי היה סגור לשיפוצים , אבל עדיין שווה לבוא, גם אם לדגימה קצרה בלבד.
האתר הראשון שרציתי לראות אותו הוא אנדרטת התגליות, הגענו אליו כמובן באובר.
האנדרטה מציינת את עידן התגליות של פורטוגל, זוכרים?
אנדרטה מאוד גבוהה ומרשימה, על שפת הנהר, מרחוק אפשר להבחין בגשר 25 באפריל.
על ספינת התגליות עומדים כל ה"מי ומי" שהובילו את מסעות פורטוגל בעת ההיא.
שפע פסלים, שונים משני צידי הספינה.
בראש עומד אנריקה הספן , או הנסיך אנריקה, מי שהתחיל את עידן התגליות שבתחילתו הוביל לגילוי מדירה ב 1419 והאיים האזוריים ב 1427
שלישי ניצב ואסקו דה גמא המפורסם, שהגיע להודו ב 1498.
פה ניתן לקרוא על כל דמות שניצבת באנדרטה, גם בצד המערבי וגם בצד המזרחי.
בחזית האנדרטה על הרצפה מפה מצויירת המראה את כל התגליות של אותו עידן, אלא שקבוצות תיירים השתלטו על האיזור, עמדו על המפה והקשו מאוד גם לראות אותה וגם לצלם.
הנה למשל מדירה והאיים האזוריים, אפשר להתרשם כמה הם זעירים ביחס לאירופה, וליד האיים האזוריים רשומה שנת הגילוי שלהם 1427
המפה מלאה במקומות מכל העולם, רובם הגדול – בניגוד למדירה ולאיים האזוריים- כבר מזמן לא בשליטת פורטוגל, אבל זה לא מפריע להציג אותם… למשל מקאו שהגיעו אליה ב 1514
היה חם… עמוס מאוד בתיירים, ממליצה לבוא בשעות פחות עמוסות משעות הבוקר.
אפשר גם להיכנס לתוך האנדרטה אבל ויתרנו.
אנחנו ממשיכים במעבר תת קרקעי ועוברים ליד המנזר המפורסם ז'רונימוש Mosteiro dos Jerónimos. מי שרוצה לבקר חייב להזמין כרטיסים מראש, אחרת אין סיכוי להיכנס. אצלנו לא היה ביקוש במשפחה.
עוד כמה צעדים ואנחנו באתר מאוד חשוב בבלם… המאפיה המקורית Pastéis de Belém שהמציאה והכינה את "פסטל דה בלם", הגירסה המקורית של "פסטל דה נאטה" שרק לה מותר לקרוא לו "פסטל דה בלם".
אתם יכולים לשער שאם כל האיזור היה עמוס תיירים ואוטובוסי תיירים , גם למאפיה השתרך תור טייק אווי ארוך. ארוך מאוד.
אבל אנחנו מוכנים לענין, בצעד בטוח פונים להיכנס פנימה לישיבה ושירות ממלצר. המתנו אולי שתי דקות.
כיף לנוח, לשבת, לא לעמוד בתור, ויש המון שולחנות בפנים (וגם בחצר יפה אבל המזל שלנו לא הספיק עד כדי לקבל מקום בחצר).
הטיול מתקרב לסופו, זה הזמן להתפנק (כאילו שלא התפנקנו עד היום… )
אז אכלנו פסטל דה בלם, פיקאצ'ו רצה עוד ג'ינג'ה וקיבל, אני ובן זוגי חלקנו יין מדירה (סופסוף לא צריך לנהוג)
ומה אני אגיד לכם.. זה היה הפסטל הכי משובח שטעמתי אי פעם!
עיקר הסוד במתכון הוא הפריכות והקראנצ'יות של הבצק גם בתחתית וגם בכלל, ואכן כך היה, לא טעמתי כזה בשום מקום אחר!
מומלץ מאוד, ועלות כל פסטל – יורו וחצי בלבד.
ואם תהיתם מי מכין את הפסטלים ובאיזה כמויות מדובר.. אפשר להציץ למטבח
כולנו היינו מבסוטים, כשסיימנו לאכול יצאנו לרחוב והזמנו עוד אובר כמובן.
הפעם ל LX Factory, איזור חנויות ומסעדות שיקי במיוחד כולל ציורי קיר וכל הוייב המתבקש.
זוכרים את האמן Bordallo II? זה שפיסל דג ענק מפסולת וגם אריה ים? אז הנה הוא בהופעה נוספת עם דבורה ענקית
התחלנו בביקור בחנות ספרים ידועה Ler Devagar
וזו הכניסה לחנות
המשכנו למקום שלא העליתי על דעתי שנבקר בו אבל היה ביקוש במשפחה… גברים…
והמקום הוא – מועדון הטלת גרזנים – USAxe Club
תפקידי בכוח היה להסריט את המטילים המוכשרים, התאזרתי בסבלנות המתאימה…
מי שרוצה יכול גם לאכול שם בתפאורה המלבבת הזאת
אבל אני רציתי לאכול במקום אחר, אכלנו ב Restaurante Ni Michi Cocina Latina והיה אחלה
קצת תמונות מאווירת המקום…
גם אנחנו הסתובבנו קצת וקנינו כמה מזכרות אחרונות (מי אמר סרדין מקרמיקה ולא קיבל)
ולסיום (ברור שהקלוריות לא נספרות היום) דגמנו עוגת שוקולד מאוד מפורסמת בסניף של Landeau Chocolate, למען הסר ספק זה הדבר היחיד שאפשר לאכול שם.
זו עוגה עשירה מאוד מאוד, בקלות אפשר לחלוק אותה יותר משני אנשים.
אני לא כל כך מחובבי עוגות השוקולד אבל הייתי חייבת לנסות… ומה שזה הזכיר לי הוא מתכון ישן נושן של רות סירקיס שהכנתי בתיכון, והיה עשוי ממוס שאת חלקו אופים ומהווה תחתית ואת חלקו משאירים במרקם המוסי כשכבה שניה. יש דברים שלא שוכחים…
ומה עכשיו.. זהו צריך לחזור למלון. עם עוד אובר.
שוב לארגן את תיקי הגב לטיסה, ואנחנו טסים לשדה במילאנו ללילה נוסף במלון שבו ישנו בתחילת הטיול.
אנחנו מיומנים אין ספק, מכירים כבר את המלון ואת הדרך אליו אבל הפקיד קצת פחות. לא אייגע אתכם בכל הסיפור אבל רק אציין שבאחת וחצי בלילה כשהכרטיס לא פתח לנו את החדר הוא בא, דפק, והעיר אנשים שישנו בחדר שהיה אמור להיות שלנו… אופס
הלכנו לישון מאוחר, למחרת אותה ארוחת בוקר דלוחה (אבל אין הפתעה), ואנחנו בשדה במילאנו בתורים למזוודות.. תורים לדרכונים… תורים לשירותים… לא ברור.
אבל מה זה משנה, חוזרים הביתה!
ואיזה כיף של טיול זה היה!
חזור ל –
מדירה וליסבון יום 9 – PR 11 – Vereda dos Balcoes ו Santana
לינקים לתיכנון ליסבון
לינקים לתיכנון מדירה
סיפור לפני הטיסה 