היום הזה הוקדש לרובע היהודי קז'ימייז' ולאחר מכן לגטו היהודי מעברו השני של נהר הויסלה.
קצת היסטוריה ממש על קצה המזלג:
קז'ימייז' לא נחשבה בעבר כחלק מקרקוב.
היא נקראת על שמו של המלך קז'ימייז', ששלט בפולין בין השנים 1333-1370 והביא אותה לרווחה כלכלית. הפולנים אומרים עליו שהוא "קיבל פולין עשויה עץ ועזב אותה כשהיא בנויה מאבן".
ולמה נקראה קזי'מייז' דווקא על שמו של המלך? משום שב 1335 הוא זה שהעניק לקז'ימייז' את זכות השלטון העצמאי .
למלך קז'ימייז' היתה מאהבת יהודיה בשם אסתרקה, זה בוודאי "לא הזיק" ליהודים שזכו לכתב זכויות ממנו, וצמד האוהבים מונצח בגרפיטי מפורסם ברחוב ג'וזפה:
אבל – בסוף המאה ה 15 נשללו מהיהודים זכויות המגורים והמסחר בקרקוב עצמה, והם קיבלו אפשרות לגור ולנהל את חייהם בקז'ימייז' הסמוכה.
שם פרחו החיים במאות ה 16 וה 17 והקהילה היהודית היתה בין הקהילות המובילות באירופה.
בתחילת המאה ה 19 צורפה קז'ימייז' לקרקוב כאחת השכונות שלה, ויהודים שבו להתיישב בכל חלקיה.
לפני מלחמת העולם השניה הם הגיעו ל 25% מהעיר!
מעט ההיסטוריה הזאת, בשילוב העובדה שקרקוב לא נפגעה במהלך מלחמת העולם השניה (לא במקרה – הפולנים העדיפו להיכנע כדי לא לסכן אותה) – מסבירה את העושר היהודי שניתן לראות ברובע גם היום.
נכון ש"הרובע היהודי" כבר הפך לאטרקציה תיירותית מן המניין בקרקוב, ושיש הרבה מיסחור מסביב…. (מישהו מעוניין בצ'ולנט ? אל דאגה, יש!)
ובכל זאת, אם מנפים את המיסחור מן העין אפשר לראות הרבה מקומות מרגשים.
ועכשיו סוף סוף – נתחיל!
מכיוון שדירתנו שכנה ברחוב ג'וזפה, כל שנותר הוא ללכת כמה מטרים על מנת להתחיל את הסיור.
ליד הדירה נמצא בית הכנסת הגבוה ("הויכע שול") , שנקרא כך משום שהתפילה נוהלה בקומה העליונה של הבנין. ניתן להיכנס פנימה בתשלום, ובקומה התחתונה נמצאת היום חנות ספרים ("בוכהאנדלונג"). רשימה מלאה של בתי הכנסת ניתן למצוא פה.
עוד כמה צעדים ובבנין הסמוך אנחנו מוצאים (במקרה) עוד בנין היסטורי – של החברה "קובע עיתים לתורה" , חברה שעל פי השלט על הבנין נוסדה בשנת 1810 ומטרתה הייתה לקיים שיעורי גמרא למבוגרים.
אנחנו ממשיכים ברגל עוד כמה מטרים ומגיעים לרחוב Szeroka, הרחוב המרכזי בו נמצאים כמה בתי כנסת והרבה מאוד מסעדות "בסגנון יהודי"….
מישהו רוצה קרפיון יהודי? או את הצ'ולנט שהבטחתי?
ברחוב זה נמצאת גם אנדרטת זיכרון ל 65,000 יהודי קרקוב שנרצחו בשואה.
התחלנו את הביקור הראשון שלנו בבית הכנסת הרמ"א, סמוך לאנדרטה.
הרמ"א הוא רבי משה איסרליש, שפירש את השולחן ערוך וחי בקרקוב במאה ה – 16.
בית הכנסת די קטן, אבל מרשים ומרגש מאוד.
קשה היה לתפוס את החוויה במצלמה,
שימו לב לאחד מהמשפטים שמעטר את קירות בית הכנסת "אדם דואג על איבוד דמיו (כספו) ואינו דואג על איבוד ימיו, דמיו אינם עוזרים וימיו אינם חוזרים".
אבל הסיבה העיקרית לבקר פה היא בית הקברות הסמוך לבית הכנסת, שבו קיר ענק עשוי משברי מצבות שהרסו הנאצים. חייבים לראות.
קשה אולי לנהל את מדד הכוכבים כרגיל באתרים כאלה, אבל אני חושבת שהוא מעיד שקטן כגדול התרשמו מהמקום.
בעיני – אם יש מקום אחד "יהודי" לבקר בו בקרקוב – זה פה . מאסט.
מדד הכוכבים לבית כנסת ובית הקברות הרמ"א
אבא 5+ אמא 5 בכור 4 אמצעי 4.5 קטנצ'יק 3 לבית הכנסת, 4 לבית הקברות ("קיר הזיכרון")
סמוך לבית הכנסת הרמ"א נמצאת אנדרטה לחסיד אומות העולם Jan Karski – "האיש שניסה לעצור את השואה".
במהלך מלחה"ע השניה, יאן קרסקי התגנב לגטו ורשה ולמחנות הריכוז במטרה להביא מידע אמין למנהיגי העולם. המאמצים לא הועילו והדו"ח שלו לא זכה לאוזניים קשובות.
ברחוב שרוקה נמצא גם בית הכנסת הישן – "אלטע שול" ולשם המשכנו.
בניגוד לבית כנסת הרמ"א – הוא אינו בית כנסת פעיל, אלא יותר מוזיאון יהודי עם מוצגים מתקופות שונות. הבנין המקורי הוקם במאה ה 15, אבל נהרס ע"י הנאצים. הוא עבר שיפוץ בשנות ה 50 ואז הפך למוזיאון.
כך נראה ארון הקודש והנה גם דוגמה מהמוצגים – נרתיק למצות משנת 1899.
מדד הכוכבים לבית הכנסת הישן
אבא 4 אמא 3 בכור 4 אמצעי 2 קטנצ'יק "לא זוכר"
אנחנו ממשיכים בסיור ברובע ורואים מבחוץ את בית הכנסת המרכזי הפעיל של קרקוב – בית כנסת Isaac – בו ממוקמים גם בית חב"ד וחנות מוצרים כשרים. ממולו פלאפל כשר. ברחוב סמוך נמצא בית הכנסת Kupa (ע"ש קופת הקהל, ויש גם רחוב בשם זה) אבל לא מצאנו את הכניסה אליו.
תחנתנו הבאה – הכיכר המרכזית של הרובע – פלאץ נובי Plac Nowy.
המקום עמוס בדוכני מזון מהיר, בעיקר "זפיקנקי" – טוסט בגטי עמוס גבינה צהובה ותוספות.
בשבת יש פה שוק פשפשים, אבל מסתבר שגם ביום חול רגיל נמצאים רבים מהדוכנים.
מה מוכרים פה?
הרבה מוצגים מתקופת מלחמת העולם השניה, קשה לי להעריך כמה מהם מקוריים, כמה הגיעו מסין, וכמה יוצרו לרגל סרטו של שפילברג "רשימת שינדלר" שצולם בקרקוב ויצר באאז רציני לתיירות
בכל מקום בו יש צלב קרס, הסוחרים מדביקים מדבקה ירוקה קטנה ומדגישים באוזנינו "היטלר קאפוט". אנחנו הסרנו לרגע את המדבקה לצורך הצילום.
גם פה אנחנו מוצאים ציורי יהודים עוסקים במלאכה החביבה עליהם – ספירת מטבעות כסף…
מדד הכוכבים לפלאץ נובי:
אבא 4 אמא 4 בכור 4 אמצעי 4 קטנצ'יק "לא זוכר"
מפלאץ נובי אנחנו ממשיכים לאחד הגשרים החוצים את נהר הויסלה – Kładka Ojca Bernatka.
הגשר מתהדר גם בדמויות שתלויות עליו וגם בהיותו "גשר המנעולים" של קרקוב, בדומה לגשרים רבים אחרים בערים שונות..
מדד הכוכבים לגשר
אבא 3 אמא 4 בכור 3 אמצעי 5 קטנצ'יק 5
עוד כמה דקות הליכה ואנחנו מגיעים לכיכר גיבורי הגטו Plac bohaterow Getta.
זוהי כיכר השילוחים ממנה נשלחו היהודים למחנות הריכוז, ולזכרם שינתה הכיכר את שמה. ב 1940 נצטוו היהודים לעזוב את קרקוב תוך שלושה חודשים, ולעבור מחלקיה השונים של קרקוב (בראשם קז'ימייז' בו גרו היהודים הדתיים יותר) – לגטו מעברו השני של הנהר.
17,000 יהודים שנותרו נאלצו לעבור לגטו בשכונת Podgorze, והתושבים הגויים של השכונה עזבו אותה.
בתחילה הועברו חלק מהיהודים למחנה המוות בלזק, לאחר מכן חולק הגטו לחלק A (אנשים עובדים) ולחלק B (אנשים שאינם מסוגלים לעבוד). ב 13 למרץ 1943 שלחו הנאצים את תושבי חלק A למחנה עבודה Plaszow, לא רחוק מהגטו, ותושבי חלק B של הגטו נשלחו לאושוויץ, שבינתיים הוקם בו תא הגזים.
ההנצחה בכיכר היא באמצעות כיסאות ולכן היא זכתה לשם הלא-פורמלי "כיכר הכסאות".
בהזדמנות זו אני רוצה לומר תודה מקרב לב לינינה שנעזרתי מאוד בבלוג המופלא שלה על קרקוב, וממליצה מאוד לקרוא אותו. במיוחד בכל הקשור לרקע ההיסטורי של העיר (אבל לא רק) מדובר ממש במדריך לכל דבר ועניין –שאפו!
בכיכר גיבורי הגטו נמצא בית מרקחת הנשר.
מדובר בבית מרקחת שניהל בתקופת השואה חסיד אומות העולם Tadeusz Pankiewicz. תדאוש התעקש להישאר בבית המרקחת שלו ולא להתפנות יחד עם שאר תושבי השכונה. הוא היה משוכנע שהגרמנים יפסידו במלחמה והעדיף לשמור על בית המרקחת המשפחתי שלו. כך הפך לעד יוצא דופן לכל המתרחש בגטו וכמובן בכיכר השילוחים, והוא אף כתב את זכרונותיו בספר. במהלך השנים הוא סייע להצלת יהודים -לדוגמא בתרופות או בעזרים כגון צבע לשיער שיעזור להם להיראות בריאים יותר וראויים לעבודה, ובית המרקחת הפך למוקד העברת מידע בין הגטו לעולם החיצון.
וכעת לגבי הביקור בבית המרקחת עצמו.
בית המרקחת הפך למוזיאון בגישת "מותר לגעת". במקום ניתן לגעת כמעט בכל דבר (ששוחזר) , (ואפילו ללבוש חלוק רוקחים שנמצא בארון). מוקרנים גם מעט סרטי הסבר.
הנה כך נראה פתח בית המרקחת, כולל הנשר שהעניק לו את שמו. צילמתי גם את מחברת המרשמים של תדאוש פנקייביץ.
ניתן להזמין גם פה סיור מודרך אישית, אבל בהתחשב בעובדה שבהמשך היום הזמנתי סיור אישי למוזיאון שינדלר, הרגשתי שזה יהיה יותר מדי ליום אחד, בוודאי לילדים.
הסיפור מאוד מרגש , אבל הביקור בבית המרקחת עצמו ללא הסבר משמעותי נוסף הותיר אותי עם הרגשה של פיספוס. לכן ממליצה לבוא עם הדרכה.
מדד הכוכבים לבית מרקחת הנשר
אבא 4.5 (בזכות הסיפור המרגש) אמא 4 (כנ"ל) בכור 3 אמצעי 3 קטנצ'יק 5
מפה אנחנו ממשיכים ברגל כ 10 דקות לרחוב Lwowska 29, פה נמצא שריד חומת הגטו. יש הטוענים שהיא עוצבה ע"י הנאצים באופן ציני בעיצוב שמזכיר מצבה.
מדד הכוכבים לחומת הגטו
אבא 5 אמא 5 בכור 3 אמצעי 3 קטנצ'יק "לא זוכר"
אנחנו ממשיכים הלאה למוזיאון שינדלר.
צילום סרטו של סטיבן שפילברג "רשימת שינדלר" הביא את המוזיאון להיות אטרקציה תיירותית מובילה בקרקוב.
מדובר במוזיאון מאוד מודרני ומלא באמצעי המחשה, שממוקם בבניין המשרדים המקורי של אוסקר שינדלר.
למעשה – רוב התערוכה כלל לא עוסקת בשינדלר עצמו. שם התערוכה – קרקוב תחת הכיבוש הנאצי – ואכן זה תוכנה.
גם פה שמעתי שמומלץ לבוא עם מדריך, והזמנתי הדרכה פרטית – עלות זהה למוזיאון התת קרקעי, 130 זלוטי לשעה וחצי (ניתן להישאר במוזיאון גם עם תום ההדרכה).
הפעם קיבלנו מדריך מאוד צעיר, ומאוד-מאוד בטוח בעצמו ובנקודת המבט שלו על מלחמת העולם השניה.
התערוכה עוברת בין ימים מרכזיים לאורך המלחמה, ואיננה ממוקדת אך ורק בשואה כפי שאנחנו רגילים ללמוד עליה.
חשוב לפולנים להדגיש את הסבל שלהם מהכיבוש הנאצי, את ההרג ברחובות בשנים הראשונות, עוד לפני הקמת הגטו וללא קשר לדת.
לתפיסתו של המדריך, עיקרה של מלחמת העולם השניה היה מאבק תרבותי מול רוסיה, ותפיסת מקום מרחב ראוי לתרבות הגרמנית, אבל יותר מזה – הוא היה בטוח בעצמו שרצח היהודים לא היה מטרה מרכזית אצל היטלר אלא יותר מכשיר לליבוי שנאת ההמונים כדי שיוכלו להילחם כראוי, בפרט נוכח אורכה של המלחמה. ניסינו לנהל דיון בנושא אבל הוא היה מאוד בטוח בדעתו ובעובדות ההיסטוריות כפי שהוא רואה אותן ולא הבין מה זה כ"כ משנה… "התוצאה היתה כך או כך רצח של 6 מיליון יהודים, בין אם זו הייתה מטרה חשובה בפני עצמה ובין אם רק כלי עזר".
הנה דוגמא לעיצוב המוזיאון….
כשהגענו ליום 3 למרץ 1941 המומחש בתערוכה– יום המעבר לגטו, תפסה את תשומת ליבי התמונה הבאה, בה ניתן לראות יהודי עובר את הגשר וסוחב איתו מראה גדולה.
בדברי ההסבר ליד התמונות מיום המעבר, באותה רוח שמדגישה את התנגדותם של הפולנים לנאצים, מודגש חלקם של התושבים הנוצרים בשכונת Podgorze שאולצו למורת רוחם לעזוב את ביתם ושלחו מחאות לגרמנים הדורשות לבטל את המהלך. בין השאר היתה גם מחאה של הכומר שהתריע על נטישת הכנסיה. החל מ 15 לאוקטובר 1941 יציאה מהגטו ללא אישור מיוחד גררה עונש מוות ליהודי שיצא – ודברי ההסבר מדגישים – וגם לפולנים שיעזרו לו.
בסופה של התערוכה מגיע סיפורו של אוסקר שינדלר.
מיצג לניצולים בזכותו כולל בחלקו החיצוני מחבתות כגון אלה שיוצרו במפעל, ובחלקו הפנימי שניתן להיכנס אליו – שמות כל הניצולים (מעל 1200 איש).
חוויה לא פשוטה, אבל בהחלט משמעותית.
ומדד הכוכבים הפעם – אולי עצוב – אבל מדבר יותר מהכל, גם על מי ששמע כל מילה וגם על מי שרק ספג את האספקטים החזותיים שבמוזיאון.
מדד הכוכבים למוזיאון שינדלר
אבא 5 אמא 5 בכור 5 אמצעי 5 קטנצ'יק 5
החזרה מפה לדירתנו ברובע היהודי ארוכה ומומלץ לקחת מונית. אנחנו השתמשנו באחד מרכבי הסיור החשמליים הפזורים בעיר כמונית אלטרנטיבית שתספיק לכולנו…
"ובמעבר חד" כמו שנוהגים לומר אצלנו…
אחרי יום כ"כ כבד ולא קל, סיום ב… אאוטלט!
כן, יש לקרקוב אאוטלט מותגים, כחצי שעה נהיגה מהרובע היהודי.
כשהגענו גילינו שמדובר בקניון לכל דבר, חלק מהחנויות במחירי אאוטלט אבל פה זה לא ארה"ב ומחירים כאלה יש גם באאוטלטים בארץ. יצאנו ידי חובה ברכישות מינוריות באאוטלט אדידס וב C&A, אבל בדיעבד לא שווה את הנסיעה, וממליצה במקומו לבקר בקניון הענק במרכז העיר – גלריה קרקובסקה.
המשך ל –
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 