היום היה אחד מהימים המשוגעים האלה… יום של נסיעה די ארוכה בפני עצמה, שהחלטנו לחתוך באמצע עם ביקור במגלשה "הכי ארוכה בעולם" בפארק נטורלנדיה באנדורה, ולסיים עם קבלת דירה בג'ירונה וביקור לילי במוזיאון דאלי בפיגרס שפותח שעריו בלילות אוגוסט.
בהחלט וואחד תיכנון!
קודם כל.. מה יש לנו עם התואר הזה "הכי ארוכה בעולם"?
כנראה שיש משהו…
כמעט כל מי שפגשתי בפירינאים אמר שיש איזו מגלשה ונוסעים אליה.
התיאור של טל ל 3 שעות המתנה בתור "קצת" הוציאו את הרוח מהמפרשים, אבל אתם הרי מכירים איך זה… "לי זה לא יקרה" ובכלל לטל היו הרבה טיפים איך לצמצם את התור אז שאלתי לדעתם של הילדים, והחלטנו שיהיה בסדר.
השתדלנו להשכים קום (יחסית), לתקתק את מעבר הדירה והנסיעה לאנדורה- חלקה.
אפילו פקקים במעבר הגבול לא היו.
לעומת זאת חבילת התקשורת (ואיתה הוויז) חדלה מלתפקד (מה לעשות שלא זכרתי למנות את אנדורה בתור מדינה שאני נוסעת אליה), אבל אנדורה מוצפת באינספור שלטי ענק לנטורלנדיה לכל אורך הדרך כך שקשה לא למצוא את הפארק.
חניה מצאנו בקלות, מה שהפיח בנו אופטימיות לגבי מצב התור.
מיד יישמנו טיפ מס 1 – אני עמדתי בתור לכרטיסים (לא ניתן לקנות באינטרנט כרטיס למגלשה בלבד, רק לפארק כולו), וחיל החלוץ נשלח לעמוד בו זמנית בתור למגלשה.
בקופה אמרו שהתור עכשיו שעתיים וחצי, אבל… זה הרי לא יכול להיות.
סיימתי את המשימה וחברתי לתור השני.. שהתנהל לאיטו…מאוד לאיטו.
היו כמה דברים יפים בתור.
קודם כל – כולם היו נורא רגועים. כאילו זה הכי טבעי בעולם לעמוד בתור שעתיים וחצי.
ושנית – כבר אמרתי קודם שברומא התנהג כרומאי, נכון?
יש פה שיטה… ומי שלא מצטרף אליה – מפסיד.
לכל אורך הזמן עברו אנשים את התור וחברו למי ששמר להם על התור, השומר התורן.
בשעתיים וחצי אפשר להספיק לא מעט במתקנים אחרים בפארק…
ואף אחד לא התמרמר ולא אמר שזה לא בסדר, כולם זרמו עם הרעיון ואנשים יצאו וחזרו לתור כמו בתחנת רכבת.
אז זה הטיפ שלי – אם כבר החלטתם לבוא – לפחות לקנות כרטיס לכל הפארק לילדים. אין שום סיבה שכולם יתייבשו בתור… אנחנו חשבנו שאין זמן לזה אבל… זה ניצול זמן סימולטני, זה לא עוד זמן.
בסופו של דבר התור אכן ארך שעתיים וחצי אם לא יותר..
היה לנו הרבה זמן לבהות בשלל האיסורים והאזהרות לגבי המגלשה
(ואחרי שגמרנו לצחוק קצת, פרקטית יש משהו אחד חשוב – עם תיק גב כלשהוא לא יעלו אתכם)
בסופו של דבר הגענו אל הארץ המובטחת ועלינו על המגלשה ו….
וואו זה באמת באמת ארוך!!
היה כיף!
והיה משהו אחר בחוויה הארוכה הזו….
אז היה שווה ככה להשתגע? האמצעי וקטנצ'יק ענו בלי היסוס – כן.
ובכל זאת כולנו הורדנו מהניקוד – רק בגלל התור (וזה המקום להמליץ – לבוא מאוחר יותר).
מדד הכוכבים :
אמא 4 אבא 4 בכור 4 אמצעי 4 קטנצ'יק 4
מה עכשיו:
לכאורה היינו צריכים להמשיך לג'ירונה.. יום ארוך עוד לפנינו.
אלא שבזמן התור כשנשלחו החלוצים להביא ארוחת צהריים מהאוטו התברר ש… אופס!
חלק משלל החבילות וביניהן התיק של ארוחת הצהריים שבישלתי בבוקר – נותרו שם מאחור באסטרי ד'אנאו…
אז החלטנו שנשלים קצת קניות אוכל בסופר, לא שאנחנו יכולים למצוא שם ארוחת צהריים אבל.. האגן דאז גם מכיל חלבון?
אז באנדורה הסופר הוא לא סתם "סופר".
כל סופר הוא סופר שלידו גם סופר אמריקאי ענק מחוויר, כזה שהמילה סופר ממש מעליבה בשבילו.
הראשון שדגמנו היה הסופר במרכז הקניות River.
חוץ מאוכל מכל הסוגים והמינים, היתה שם קומת ענק של מכשירי אלקטרוניקה במגוון אינסופי, וכמובן שיש גם חנות מזכרות אנדורה…
River נמצא בדיוק בדרך חזרה לספרד, קרוב לגבול.
קרוב אליו נמצא גם הסופר של Leclerc – ענק עוד יותר, הוא גם היה עמוס הרבה יותר מה שכנראה מעיד על רמת המחירים שלו (לא התעמקתי), ובו היו גם כמה פסלי דינוזאורים מתנועעים…. וגם מחלקת בגדי ונעלי ספורט גדולה, ומחלקת צעצועים.
בקיצור – מנת קפיטליזם מרוכזת בתור איזה איזון לכל מה שהיה עד עכשיו בפירינאים. הספיק לי.
למי שיש לו יותר זמן לאנדורה, ממליצה על האתר שלהם… מאוד נוח :
ומה עכשיו?
ממשיכים לנסוע לכיוון ג'ירונה… אבל הוויז לוקח אותנו בדרכים עוקפות וגם כך הדרך אורכת לפחות שעה יותר מהתיכנון.
לסוכנות הדירות בה מקבלים מפתחות (ברחוב ללא כניסה לרכבים, כמה נוח) – הגענו רגע לפני שמונה בערב, וכך חסכנו 25 יורו קנס.
בנקודה זו התבררה עובדה מדהימה – אני הזמנתי דירה אבל כ"כ לא התעמקתי איפה היא בדיוק שלא ידעתי שהיא בלב העיר העתיקה של ג'ירונה…
המבחר באיזור היה כ"כ דל (במחיר סביר), ששמחתי שמצאתי משהו בכלל….
מפה הסתבר שצריך להיפגש עם עוד נציג של הסוכנות שיראה לנו איפה החניון.
לא היה פשוט למצוא, כי גם הדירה… ברחוב ללא כניסת רכבים…
וגשם…
בסוף בא סטודנט כזה נחמד שלא יכולנו לכעוס עליו, ואפילו עזר לסחוב מזוודות וחיכה עד שנפרוק הכל, ואז הגיע השוס הגדול:
הואן שלנו לא יכול להיכנס לחניון.
מה נעשה? נאלצנו לחנות בחניה הציבורית החינמית של ג'ירונה. בקצה השני של העיר העתיקה, [ואם אתם צריכים חניה לעיר העתיקה – חפשו בוויז Parking la Copa]
ואם אנחנו כבר מדברים על לימונים… ולימונדות… או לימונצלו…
זו היתה הנקודה…
החלטתי לא להישאר עם הלימון של החניה
ולזרום עם זה – איזה כיף שאנחנו ישנים באמצע העיר העתיקה!
אז הלכנו אותה אי-אילו פעמים מקצה לקצה… לא ממש סבלנו, ואני רוצה לומר לכם שהעיר העתיקה של ג'ירונה לא כזו גדולה.. כל חניון שתמצאו יהיה בסדר.
למוזיאון דאלי אפשר להבין שכבר לא הגענו אחרי כאלה הרפתקאות
ואם בתיכנון המקורי למחרת תיכננתי לנסוע ל Besalu… עכשיו החלטתי ללכת על טיול ברגל קל"ב ולהקדיש יותר לג'ירונה עצמה.
ועל כך בהרפתקאות היום הבא.
המשך ל –
פירנאים יום 11 – ג'ירונה ושמורת קאפ דה קראוס
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 