פרו ימים 1-2 – הגעה והיכרות עם ארקיפה

יש תקיפה באיראן.. אין תקיפה באיראן.. יהיה טיול או לא יהיה טיול?

כך עברו עלינו החודשים ואפילו השבועות לקראת הטיול, אבל… יש! אנחנו טסים!

טיסת אל על המריאה איתנו למדריד בחמש בבוקר, כמובן ששקענו מיד בשינה כל הדרך עד לשם.

קונקשן של כמה שעות ואוכל לא משהו בשדה ואנחנו ממשיכים הלאה.

הטיסה הבאה ממדריד ללימה אורכת קצת פחות מ 12 שעות עם איבריה, זו כבר טיסה באורך שהצריך למלא את הזמן ומה יותר מתאים מצפיה בדוב פדינגטון נוסע לפרו?

אנחנו מגיעים לשדה בלימה בשעות הערב, אבל גם זו רק תחנת ביניים. בחרנו ללון לילה במלון הסמוך Wyndham Costa del Sol Lima Airport, שימו לב שקיימים שני מלונות של הרשת הזו באיזור השדה – אחד מהם (שלנו) באיזור הטרמינל הישן, ויש גם מלון חדש יותר ליד הטרמינל החדש. המלון שלנו הצריך שאטל חינמי שפועל 24/7 מדי חצי שעה מהשדה. המלון עלה כחצי מהמלון שנמצא ממש בשדה ועוברים אליו בהליכה בגשר. שילמנו כ 215 דולר לשני החדרים לעומת 400+ במלון הקרוב יותר- בעיני הבחירה הייתה נכונה לנו. טיפ – כדאי להתפצל בירידה מהשאטל כדי להגיע בין הראשונים לדלפק הקבלה בזמן ששאר המשפחה ממתינה לפריקת המזוודות מהוואן.

עייפים אך מרוצים אחרי יותר מ 24 שעות בדרכים – הגענו לפרו!

שקענו בשינה מתוקה, אך כאמור אנחנו בתחנת ביניים ויש לנו עוד טיסת פנים לפני שנתחיל את הטיול.

קמנו מוקדם ונהנינו מארוחת בוקר נרחבת במיוחד, אחריה תפסנו את השאטל חזרה לשדה לטיסת LATAM לארקיפה Arequipa.

טיסה קצרה כמו כל טיסות הפנים, כשעה וחצי מלימה לארקיפה, ואנחנו מגיעים בשעות הצהריים.

אנחנו לוקחים מונית מהסדרנית של השדה, הנסיעה אורכת כ 25 דקות ועולה רק כ 40 ₪.. ברוכים הבאים למחירים של פרו!

בחרתי במלון Tierra Viva Arequipa Plaza במיקום מרכזי ונוח. מדובר במלון ברמה טובה והמיקום היה באמת מעולה, גם ארוחת הבוקר, אבל לא כל כך אהבתי את העובדה שהחלון בחדר פונה לחלל מרכזי פנימי של המלון ולא לרחוב (מה לעשות, נטיות קלסטרופוביות…) וכדאי לדעת שהמעלית לא מתחילה מקומת הקרקע אלא רק מקומה 1. עם גברים חסונים זו לא הייתה בעיה…

החדר עוד לא פנוי, אנחנו מפקידים את המזוודות בקבלה ויוצאים לארוחת צהרים.

ארקיפה עיר הנחשבת לאירופאית ביותר בפרו, "העיר הלבנה" על שם מכרות הסלעים הלבנים שבאיזור שלה מהם נבנו הבניינים. אפשר לקרוא על האתרים בעיר פה ופה.

יש לארקיפה גם גאווה גסטרונומית לא מבוטלת, ואני מחליטה ללכת לצהרים במסעדה יקרה ומפוארת יחסית. משהו בתיאור שלה קסם לי והיא הייתה קרובה מאוד למלון – Kao Thai and Peruvian Cuisine

המתנו כמה דקות עד שהיא תיפתח , בחצר פנימית מעוצבת, תראו איזה סטייל ויופי

היה טעים, את הקינוח שמרתי להמשך…כבר נגיע אליו.

המשכנו לטייל קצת ברחובות, והגענו ללב הפועם של כל עיר בפרו – הרי הוא הכיכר המרכזית Plaza de Armas

בכל פלאזה דה ארמאס שוכנת בכיכר הקתדרלה, יחד עם עוד מוסדות שלטון. במרכז הכיכר המטופחת מזרקה ומסביבה חנויות ומסעדות בבנייני קשתות. זה המתכון והוא חזר על עצמו בכל עיר בה ביקרנו.

היה יום חם היום, לא התעכבנו פה עכשיו אבל ברור שעוד נחזור, המשכנו לשוק Mercado San Camilo.

מדובר בשוק אותנטי, כשנכנסנו היממו אותנו דוכני הכובעים או כפי שקוראים להם בפרו – סומברריות.

פרואנים וכובעים זה סיפור אהבה, זה ברור כשמש בצהרי היום.

ומה שעוד הדהים אותי הוא שבפרו נהוג שחנויות של אותה סחורה נמצאות זו לצד זו. בין אם מדובר בשוק או ברחוב, רואים עוד ועוד חנויות זו לצד זו, ואתה שואל את עצמך איך לכולם יש פרנסה?? ומה בדיוק ההיגיון אם הן מוכרות מוצרים כל כך דומים? נכון שזה קצת מזכיר לנו את רחוב הרהיטים בתל אביב או את רחוב התאורה אבל שם יש לפחות עיצובים שונים…

כך מצאנו את עצמנו ב"רחוב הסומברריות של השוק"… כמות כובעים מטורפת שאי אפשר לתאר אפילו. עוד חנות ועוד חנות ועוד.

המבחר "עבד" ובן הזוג ופיקאצ'ו הצטיידו להם בסומבררו מפואר והמשכנו לטייל בשוק.

הגענו לאיזור הפירות, שם היו מגדלי פירות מפוארים שהזכירו לי את השוק בפונשל במדירה שביקרנו בו לפני שנה

אבל האמת שאנחנו מחפשים משהו אחר…את הקינוח שלנו!

יש בארקיפה גלידה מיוחדת שהם מתגאים בה- Queso Helado. מילולית מדובר בגלידת גבינה אבל האמת שאין פה שום גבינה.

זו גלידה בטעם עדין של חלב קינמון וקוקוס. ברחבי ארקיפה ניתן לראות נשים מכינות אותה בקערות מתכת טבולות במיכלי קרח.

אחד המקומות הידועים לטעום אותה הוא פה בשוק, בדוכן שנקרא Queso Helado Doña Rosa , אז כמובן שלא נפספס את ההזדמנות.

המקום נמצא בקומה השנייה של השוק, ולידו כצפוי עוד דוכנים לגלידה הזו… כמו ברחוב הסומברריות…התמחות זו התמחות.

בזמן ההמתנה אפשר לבהות בתמונה של המייסדת דוניה רוזה מדגימה את המלאכה

ואפשר לראות את הנשים מכינות הגלידה בפעולה, אולי זו לא התמונה הפוטוגנית ביותר אבל ככה מכינים.. (היזהרו מחיקויים שגם בהם נתקלתי בארקיפה, הגלידה הזו לא יוצאת מתוך קופסא!)

ישבנו ביחד בשולחן עם קשישה מקומית שאכלה את הגלידה להנאתה. 4 סול – מחיר נגיש לכל הדעות.

לא כולנו עפנו עליה (בן הזוג ממש לא חובב קוקוס ואולי זה מה שהפריע לו) אבל בעיני היא בהחלט שווה היכרות.

ועכשיו אפשר להמשיך להסתובב בשוק.

הגענו לאזורי הירקות והבשר (חסכתי לכם כמה תמונות קשות משם)

תירס לבן, תירס סגול, והרבה הרבה סוגי תפוחי אדמה.

אחלה של סיפתח לשווקים של פרו.

מדד הכוכבים לשוק

אני 5 ,בן הזוג – לא מדרג , פיקאצ'ו 5

לא ידעתי כמה עייפים נהיה היום ולא עשיתי שום הזמנה מחייבת, אבל הרגשנו מספיק טוב ורציתי להספיק לבקר באחד מהמוזיאונים הידועים של ארקיפה- שמו הרשמי הוא Museo Santuarios Andinos אבל אנחנו קוראים לו – המוזיאון של חואניטה.

ובבת אחת אנחנו קופצים פה למעמקי תרבות האינקה ששלטה בפרו כמה מאות שנים עד הכיבוש הספרדי ב 1532 , ולא סתם אלא לאחד הקונספטים הקשים מאוד לעיכול בימינו – קורבנות אדם, ובפרט קורבנות ילדים.

חואניטה הוא כינוי לנערה צעירה שהוקרבה לאלים על ידי בני האינקה, וגופתה נשתמרה כחלק מסביבת הקרחון במקום, פה בארקיפה. במוזיאון נוהגים לקרוא לה – נערת הקרח, שהרי שמה לא היה באמת חואניטה.

הכניסה למוזיאון בסיור מודרך בלבד (אין צורך בהזמנה מראש), ישבנו בחצר הנעימה והמתנו לסיור באנגלית. הצילום במוזיאון אסור.

לצערי המדריכה הייתה מהגרועות שחווינו, היה קשה לעקוב ולהבין אחריה והיא לא עצרה לרגע לראות אם מבינים או אם רוצים לשאול שאלה כלשהי.

ובכל זאת – נושא כל כך מזעזע, שקשה לנו להבין, אבל שוחחנו עליו בהמשך הטיול עם עוד אנשים ואני חושבת שהתמונה נעשתה קצת יותר ברורה לי.

חואניטה הייתה יוצאת דופן בזכות רמת השימור הגבוהה שלה ולכן "זכתה" למוזיאון.

אבל הפרקטיקה של קורבנות ילדים לא הייתה יוצאת דופן כלל, אפילו באותו הר בו נמצאה חואניטה נמצאו קבורים עוד ילד וילדה, ויש עוד שנמצאו בממלכת האינקה שגבולותיה היו מעבר לפרו, גם בארגנטינה ובצ'ילה למשל. המחקר עוד בעיצומו, ומדובר על לפחות עוד כמה עשרות.

בני האינקה חיו בפחד מהתפרצות הרי הגעש המרובים שבפרו, ומהשיטפונות שגרמו אירועי האל-ניניו (גם השנה היא שנת אל ניניו, ואפילו סופר אל ניניו, ואכן היו הצפות חריגות בחודש אוגוסט השנה, למזלנו לא היו אירועים כאלה בספטמבר).

הם חשבו שקורבנות לאלים – בעלי חיים אבל גם ילדים כשהאסון כבד – יגנו ויושיעו את העם מכעסם של האלים המתבטא בהרי הגעש ובהצפות.

הילדים נבחרו לייעוד המחריד הזה כבר מגיל קטן (3-5), וגודלו בצורה הכי מטופחת שאפשר עד למותם, הם ידעו שזה התפקיד שנבחרו אליו.

מדובר היה בטקס מרובה משתתפים, תהלוכה לראש ההר שבראשה הולך כהן האינקה. חואניטה טושטשה בין השאר באמצעות אלכוהול וקוקה, ולמעשה נרצחה בדם קר באמצעות מכה בגולגולת.

אציין שלמעשה היא לא מוצגת במוזיאון כעת אלא נחקרת במעבדה, במוזיאון יש רק העתק שלה. קצת מאכזב, זה לא מוצג בשקיפות באתר של המוזיאון, שם רשום ש"לעיתים" היא במעבדה, רק שעל פי המדריכה היא במעבדה כבר שנים רבות ברצף.

אז מה עוד אפשר לראות במוזיאון חוץ מעותק של חואניטה? ראינו פסלונים שונים שהוכנו כמנחה לאלים יחד עם עלי קוקה, שאריות בדים מקוריות צבועות אדום – צבע של כוח, ומעוטרות בציורי נחש – אחת החיות הקדושות בתרבות האינקה המייצגת את העולם התחתון.

בתרבות האינקה שלושה עולמות –

העולם העליון – עולם האלים, השמיים והכוכבים. מיוצג על ידי הקונדור.

העולם הזה – עולם המעשה, מיוצג על ידי הפומה,

והעולם התחתון – עולם המתים והשאול אותו מייצג הנחש.

אפשר לקרוא עוד פה ואנחנו עוד ניתקל בהמשך ביצוג של כל החיות הללו.

חבל שההדרכה הייתה כל כך לקויה, אבל עדיין אני חושבת שזה אחד המקומות היחודיים לבקר בהם ולהכיר תרבות עתיקה כל כך שונה מאיתנו.

מדד הכוכבים ל"מוזיאון חואניטה" Museo Santuarios Andinos

אני 3.5 בן הזוג 3 ("בקלות היה יכול להפוך ל 5 עם הדרכה טובה") פיקאצ'ו 3.5

השקיעה מתקרבת, לקחנו מונית לאחת התצפיות הקלאסיות Yanahuara Scenic Overlook, היא אינה נמצאת במרכז העיר .