בוקר טוב במעמקי קניון קולקה, כשהולכים לישון מוקדם מסתבר שגם קמים מוקדם.. אבל באמת בקטנה היום.

מתחילים בארוחת בוקר בשבע וחצי, ארוחה טיפה מוזרה אבל די מושקעת בדרכה…

תה קוקה זה ברור, אי אפשר להתחיל את הבוקר בלי קצת בוסט אנרגיה כזה

בתחום האוכל זכינו לבלינצ'ס במילוי פרוסות בננה ובזילוף ריבת חלב.. זה היה נחמד מאוד אבל בעודנו תוהים אם זו כל הארוחה הגיע החלק הפחות מתוק שלה – אבוקדו כמובן ואפילו ביצת עין מטוגנת בתוך עיגול גמבה. שבעים וטובי לב התארגנו ויצאנו לדרך.

היום אמור להיות קל יותר, אנחנו מתחילים לעלות לשביל מישורי מעל הכפר סן חואן, ופפה מספר לנו סיפורים..

הנה בית הספר של הכפר (כפר של 30 משפחות זוכרים?) , מיועד לכיתות בגילאי 4-6 או 6-8

ילדים גדולים יותר צריכים לצעוד כל יום לכפר השכן Cosñinhua, בעצם חלק מהמסלול שנעשה עכשיו.. כמה קילומטרים לכל כיוון ויש גם תוספת גובה 400 מ' על הדרך ככה, קטן עליהם וגם בסנדלים הם יעשו את זה בהרבה הרבה פחות זמן ממני.

אנחנו ממשיכים על גדת הקניון ופפה מראה לנו סוגי צמחים ייחודיים לאזור ומסביר עליהם. צמח הטאראס ממנו עושים תה כהכנה ללידה קלה, פלפל אדום שיכול לשמש גם כדוחה יתושים, קקטוסים מסוגים שונים – מהפטרייה הלבנה שעליהם אפשר לייצר צבעים שונים באמצעות ערבוב עם מיץ לימון.

אני מבחינה בגדה ממול למעלה במבנה "עמודים" שמזכיר לי מאוד את ה Devils Tower שבארה"ב… 

ואנחנו ממשיכים בין הבוסתנים הרבים של תושבי הכפרים

יש פה למשל אנונה, תאנים, אבוקדו כמובן, וגם תפוזים קטנים שפפה קוטף עם פיקאצ'ו (מניחה שזה מקובל פה..) ואנחנו עושים הפסקת נישנוש

כדי להשקות את כל הבוסתנים אנחנו רואים תעלות השקיה בסגנון דומה לאלה שראינו במדירה לפני שנה, מה שנקרא שם levadas

ואחרי הטיול הנינוח הזה בכל זאת הגיע הזמן לעשות משהו, עליה של 400 מ'

אנחנו מגיעים לאחד המלונות בכפר, Quilla Lodge.

נחים, קונים קצת צ'ופרים בחנות של המלון, ופפה עושה לנו סדנת גוואקמולי.

פיקאצ'ו ופפה מכינים , אני ובן זוגי נחים,  וכולנו זוללים….

אז נכון שזה לא מאכל מקורי שלא הכרתי, אבל הטיימינג היה טוב, התיבול היה מעולה ובכלל הייתה אחלה של הפסקה.

עוד ראינו בבית המלון את בית הגידול שלהם לשרקנים, בדיוק הגיעו להאכיל אותם באלפלפה .

אז מה עושים פה שרקנים?

מדובר לא פחות ולא יותר במאכל אהוב בפרו.. כן כן.

הוא מופיע בכל מקום בשם cuy ואם יש משהו שנזהרנו ממנו בתפריטים הוא זה!

אני לא יכולה לתאר לעצמי לאכול שרקן, עד כאן.

אבל שרקן בפרו הוא יותר ממאכל אהוב, זה מאכל מאוד מסורתי ועוד אספר עליו בהמשך, והוא נאכל לרוב בהזדמנויות חגיגיות בלבד.

שרקן בוגר יכול לעלות בשוק כ 30 ₪ – זה לא מעט, ולכן רבים טורחים ומגדלים את השרקנים (המתרבים) בבית עד לאירוע הבא.

איך אמר לנו נהג מונית – אני אוהב לאכול קוי ביום ההולדת!

סיימנו את ההפסקה המפנקת והמשכנו הלאה, עברנו גם בכפר Malata , כפר קצת יותר גדול של כ 700 איש.

חלפנו ליד גברת די מבוגרת שבאה לטפל בחזיר שלה, איזה longevity!!  הלוואי עלי לתפקד ככה בגילה!

אנחנו מתחילים לרדת, בדרך ללינה הבאה שלנו שגם היא בקרקעית הקניון, והרי עלינו 400 מ' היום מהכפר הקודם.

תראו את שתי הגדות של הקניון, הזווית הכי אהובה עלי – הגדה הצחיחה-צהובה בצד ימין וגדה הירוקה-מיושבת בצד שמאל

הירידה לא קשה (בינתיים), לידינו חולפת אשה שעובדת עם הפרד שלה ואפשר לראות את הטראסות שאתמול ראינו מרחוק

ואנחנו מגיעים למקטע הירידה האחרון.. שיוביל למקום שנקרא  Oasis ( (Sangalle וכשמו כן הוא – יש בו שלל מלונות עם בריכות.. חלום בלב השממה. ראו בתמונה מטה רגע לפני תחילת המקטע הזה, ממול אפשר לראות גם את השביל שנצטרך לעלות בו מחר לסיום הטרק, אבל בואו לא נחשוב על זה עדיין.

פפה רץ קדימה עם הגברים, אני חשבתי שהדרך די ברורה בכיוון מטה אבל מסתבר שהיו כמה התפצלויות והוספתי לעצמי עוד קצת דרך… לא נורא.. פפה מצא אותי…

מגיעים לגשר ולנהר, עוד קצת ואנחנו בצימר החלומי שלנו בבריכה (המקום נקרא Tropical Lodge)

וזו החצר שלנו

אוכלים צהריים מאוחרת, סה"כ עשינו היום 11 ק"מ

וזמן לנוח, בבריכה או סתם בכלל… עד ארוחת הערב בשעה שבע כמובן. ואפילו היו פה מים חמים!

אנחנו מתייצבים לארוחה שלא הייתה פאר הגסטרונומיה. מרק קינואה (מאוד מקובל בפרו), מנת עוף לא אכילה והמון המון מקרונים….

אבל זמן הארוחה היה גם זמן התיכנון של מחר בבוקר עם פפה. הגיע הזמן לחשוב על העלייה הזאת.

על הפרד כבר שילמתי מראש, אבל לא כל כך רציתי לעלות עליו אחרי ההפחדות של המנהל במפגש ההכנה לטרק.

יחד עם פפה ועם הבעלים של הפרדים ווילי חיפשנו פתרון איך לפחות להעמיס את תכולת התיקים הגדולים כדי לקחת רק מים בזמן העלייה ברגל ולהנות מתיק קל (בגלל השינויים ברגע האחרון, לא נערכנו מראש גם עם תיקים קטנים). הדיון היה ארוך ומיותר כי על הפרד מועמס שק וממש לא משנה לו אם יש שם תיק מלא או תכולה שיצאה מתיק. קיבלנו מראש שק ריק מווילי, רוקנו אליו את התיקים והשארנו לו אותו בבוקר יחד עם התיקים של שאר המטיילים ששכרו פרד.

אבל.. הסוגיה הקשה הייתה באמת סוגיית הזמנים.

קבענו לצאת לדרך בשלוש וחצי בבוקר, שעה לפני היציאה הרשמית בארבע וחצי. קיוויתי שהשעה הנוספת הזו בתוספת ויתור על ארוחת הבוקר בסיום (אם יהיה צורך) יספקו את תוספת הזמן הנדרשת לי כדי להגיע בזמן לאיסוף האוטובוס של כל הקבוצה הגדולה, איתה נחזור עד לארקיפה.

פפה עוד מילמל שאולי נפגוש את הפרדים באמצע הדרך ונחליט לעלות עליהם… מה פתאום אמרנו לו, זה לא בטיחותי.

עם הרבה תקווה ואמונה בכדורי הגובה שלי שהמשכתי לקחת באדיקות הלכתי לישון (קצת), הדברים יסתדרו!

המשך ל –

פרו יום 6 – יום שלישי לטרק קניון קולקה : עולים מהקניון וחזרה לארקיפה

חזור ל –

פרו יום 4 – יום ראשון לטרק קניון קולקה : תצפית הקונדורים וירידה לקניון

פרו – רקע