בוקר טוב, אנחנו קמים מוקדם (מאוד) ומתמקמים ברכב שהגיע אכן לאסוף אותנו ברבע לארבע, יחד עם חיימי כמובן.

מנסים לישון עד לעיירה בעלת השם הקליט אולנטאיטאמבו Ollantaytambo, אבל אתם כבר זוכרים שמדובר פה בשתי מילים נכון?  המילה השניה היא טאמבו שכבר נתקלנו בה באתר הארכיאולוגי הסמוך לקוסקו – משמעותה מקום מנוחה, ואכן יש פה בעיירה אתר ארכיאולוגי מרשים של האינקה ששימש בין השאר גם לעצירה ומנוחה.

אבל זה לא להיום… מהעיירה הזו יוצאת הרכבת לאינקה טרייל ולמאצ'ו פיצ'ו. בכל הבירוקרטיה טיפלה חברת הטיולים, הכל הוזמן מראש (חודשים מראש).

הדרך אורכת כשעתיים. כשאנחנו מגיעים, הנהג חונה מול התחנה ואוכלים ארוחת בוקר "אלגנטית" ברכב (כולל קפה ממיחם!), לפני שנצא לתחנה עצמה לרכבת שיוצאת בשש ועשר דקות.  (כמובן יש בסמוך שלל מקומות שימכרו ארוחת בוקר למעוניינים, שש בבוקר זה פריים טיים פה והכל פעיל).

ברכבת בדיקה של הדרכונים והתאמתם לכרטיסים, התהליך הזה יחזור בעוד כמה וכמה הזדמנויות בכל מה שקשור לאינקה טרייל ולמאצ'ו פיצ'ו.

הנסיעה שעה ועשר דקות עד לתחנה שנקראת km 104. 

להפתעתי יש גם נוף.. הנה נהר האורובמבה. אם אפשר כדאי לשבת בדרך הלוך בצד שמאל של הרכבת (והפוך בחזור).

אנחנו מתקרבים לתחנה שלנו, חיימי נמצא בקרון אחר אבל אל דאגה, אחראית הקרון נותנת לנו יחס אישי ומוודאת שאנחנו ערוכים לעזוב את הרכבת בזמן.

עוד צילום בגשר שבפתח המסלול

מאוד בסמוך, ממש בתחילת המסלול אנחנו מגיעים ל chachabamba.

משמעות השם היא "דשא שטוח" , והמקום הזה שימש למנוחה לאינקה, אבל גם כמקום מקדש. אתם יכולים לראות שהבניה פה איננה בסגנון מושקע של אבנים מדוייקות …לא כל מקום זכה להשקעה.

והנה מה שנראה כבמה עליה עלו להקריב קורבנות

חיימי מראה לנו גם כמה תאי רחצה שיושבים על תעלת מים, כמובן שלושה תאים כי שלוש זהו המספר המקודש באינקה כנגד כל אחד מהעולמות – העליון, הארצי והתחתון.

ועכשיו באמת נתחיל ללכת.. המסלול של היום הוא באורך 11 ק"מ עם שינוי גובה של כ 700 מ'. אבל האינקה טרייל וגם מאצ'ו פיצ'ו לא נמצאים בגובה גבוה, הם נמוכים יותר מקוסקו, ואפקט הגובה לא דומיננטי פה. המסלול מתחיל בגובה 2000 מ'.

אני מרגישה פתאום הרבה יותר טוב.. מרגיש כמו מסלול "רגיל". 

לא היו לי ציפיות דרמטיות מהנוף בדרך, חשבתי שזו פשוט דרך חווייתית יותר להגיע למאצ'ו פיצ'ו.

אבל הופתעתי לטובה וממש נהניתי מהמסלול, גם מהנוף וגם מהאתרים שבדרך.

לקחנו את הזמן באיזי ושמענו מחיימי הסברים על צמחים בדרך, בשלב מסויים התחילו להצטבר הרבה מדרגות בדרך אל האתר הבא במסלול, ה Wiñay Wayna

הנה הוא נשקף, מרחוק עדיין…מוקף בטראסות

עוד מעט ארחיב קצת על ה Wiñay Wayna, אבל לא כל כך מהר… יש עוד המון מדרגות ודרך לעשות עד שנגיע.

עברנו גם במפל יפה

ובכלל נהנינו מהנוף באיזור הזה

עלינו במדרגות הרבות העוברות לאורך הטראסות התומכות של המבנים

וסוף סוף הגענו!

מעבר לעניין במקום עצמו, ידעתי שהחלק הקשה של המסלול מאחורינו, אין עוד הרבה עליות, סיבה טובה לשמוח.

אז מה יש פה?

מדובר גם פה במקום מנוחה בדרך למאצ'ו פיצ'ו

חיימי מספר שזהו מקום מנוחה לנסיכות האינקה שהיו בדרך…(כנראה לא רק להן..).

משמעות השם Wiñay Wayna הוא "צעיר לנצח" , וזה היה הרגע שבו החלטתי על השם שאתן לסיפור הזה. מספרים על אחת הנסיכות שבכתה בכי תמרורים בעודה נמצאת פה, ומהדמעות שלה נוצר סחלב מיוחד בצורת דמעה –  שמו Waqanki

הסחלב חי כל השנה פה באיזור וממשיך לחיות שנים, אבל פורח כל שנה רק יום אחד… ועל כן "צעיר לנצח".

עוד תמונה למזכרת – גם פה חוזר המספר שלוש, מזל שזה ההרכב שלנו…

מבט מלמעלה לטראסות ולמבנים

ואנחנו כבר קרובים מאוד למחנה שבו מחכה לנו ארוחה מדוגמת.. אחד הצ'ופרים בהם מתהדרת החברה שלנו (שאר החברות נותנות ארוחת צהריים ארוזה מראש).

אלא שממש דקות לפני שאנחנו מגיעים למחנה אומר חיימי ברוגע – אנחנו צריכים להגיע לתצפית על מאצ'ו פיצ'ו עד השעה 17, אחרת זה ייסגר וכבר לא נוכל להיכנס.

אין לי מילים לתדהמה שתקפה אותי… הבחור לא ממש מאופס.

כל המאמץ וההזמנה חודשים מראש נועדו כדי להגיע למאצ'ו פיצ'ו מלמעלה דרך שער השמש, ועכשיו אחרי כל כך הרבה שעות אתה נזכר להגיד לנו את זה???

אני לא העליתי על דעתי שיש דד ליין כזה, הוא גם לא הוזכר בשום מקום – לא באתר, לא בתידרוך.

לתומי חשבתי שבגלל שהיום לא נכנסים ממש פנימה לראות את העיר אלא רק מלמעלה, זה לא קשור לשעות הכניסה לאתר.

ומתי הוא אומר לנו את זה? בערך ב 14, כשלוש שעות לפני הסגירה.

וכמה זמן נשאר לנו ללכת?  גם כן כשלוש שעות…

אבל זה כמובן בקצב ממוצע, והיה לו מספיק זמן להבין שאני יותר איטית מהממוצע.

פשוט הרתיח אותי שהוא לא אמר את זה בתחילת היום.

לקחנו את היום כל כך באיזי, נכון שאולי לא יכולתי ללכת מהר יותר אבל היו המון הפסקות, התעכבנו במפל הרבה זמן לצילומים, ואם היינו יודעים שיש כזה דד ליין היינו שמים לב לשעון.

אני מרגישה שזו דוגמא להבדלי מנטליות, וספויילר – זוהי רק ההתחלה לבעיות מהסוג הזה…

אנחנו מגיעים למחנה, והשף הפרטי דניאל הכין לנו ארוחת צהריים מושלמת שאי אפשר לתאר.

בבוקר כשירדנו מהרכבת בתחנת km 104,  דניאל פגש את חיימי וקיבל ממנו חבילה די גדולה של פרודוקטים. הוא הלך מהר את כל הדרך למחנה, ובישל לנו לדעתי יותר מעשרים מנות שונות, ואפילו השקיע בעיצוב ובקישוט.

והאוכל היה טעים.. ממש! 

היה סלמון, ופרגיות, וסביצ'ה מנגו, ופלנטיין מטוגן,  ועוד הרבה מנות.

מאוד הודינו לו וממש נהנינו מהאוכל, גם נתנו לו טיפ ראוי, אבל ידענו היטב שכל דקה של עיכוב עלולה לגרום לכך שלא נגיע בזמן למאצ'ו פיצ'ו.

(דרך אגב – דווקא המצב הזה שמישהו כל כך טרח עבורנו במיוחד, לא איפשר לנו "להרוויח זמן" ולדלג על ארוחת הצהריים) .

נפרדנו בתודות חמות, וקדימה לדרך… הכי מהר שאפשר.

ביי ביי גם לאלפקות שהסתובבו במחנה

מרפי הגיע והוסיף לנו גשם, למה לא.

הלכתי מהר , לשמחתי אכן רוב הדרך לא הייתה בעלייה , ובכל זאת יש בה גם את המדרגות המפורסמות Monkey Steps – מדרגות מאוד מאוד צרות שעולים בהן לא באופן זקוף אלא כמו קופיף קטן שמטפס…

ומי שלא ראה אותי מטפסת מהר כמו קוף באמצע הגשם על המדרגות  – העיקר להגיע – הפסיד!

המדרגות מובילות בסופו של דבר לשער השמש, הכניסה הכי קלאסית למאצ'ו פיצ'ו, ממנו יש תצפית יפה כלפי מטה.

אבל הכל עדיין היה מעורפל מהגשם והראות לא הייתה מאוד טובה.

מה שכן – הבנתי שכנראה נגיע בזמן!

די מהר המשכנו בדרכנו מטה לכיוון המאצ'ו פיצ'ו , זו ירידה שלוקחת כשעה, בינתיים העננים התפזרו קצת… יש!

We did it!!

(דרך אגב- אני ישראלית ושמתי לב שלא הייתה בכלל שום נקודת בקרה במקום…לא יודעת אם באמת הייתה בעיה אם היינו מאחרים… )

אנחנו יורדים עוד קצת, מצלמים מכל הזוויות

ואפילו האלפקות תושבות המקום החליטו לדגמן עבורנו

מדד הכוכבים לאינקה טרייל

אני 5 +  בן הזוג  5  ("אהבתי את Wiñay Wayna ואת הנוף של ההרים והנהר")  פיקאצ'ו  5 +  ("נוף יפה, שילוב מעניין עם היסטוריה")

מפה ממשיכים לאוטובוס המקשר בין מאצ'ו פיצ'ו לבין העיירה הסמוכה בה נישן Aguas Calientes.

האוטובוס מוריד אותנו בתחילת העיירה, סמוך לתחנת הרכבת, וצריך עוד קצת ללכת ברגל בעליה למלון שלנו Hotel Tara Machupicchu.  קטן עלינו… מלון לא מפואר בכלל אבל הכל היה בסדר.

לא זכרתי אבל מסתבר שחיימי לוקח אותנו לארוחת ערב שכלולה בתשלום לטרק.

התארגנו והתאוששנו, וחיימי בא לאסוף אותנו ללכת ביחד למסעדה.

כנראה שהמסעדה הזו נוהגת לעבוד עם קבוצות מטיילים, ונמצאו בה עוד קבוצות. קיבלנו מנה ראשונה ומנה עיקרית לבחירה, והוספנו שתיה על חשבוננו, וסה"כ להפתעתי היה בהחלט מוצלח!

ארוחת הערב הייתה גם הזמן לנסות ולסכם את הלו"ז למחר.

חיימי כבר שאל אותי קודם מתי ארצה לצאת מהמלון… שאלה קצת מוזרה בהתחשב בזה שהוא אמור לדאוג לכך שהלו"ז יסתדר.

הוא הציע לי 7? 8? 

היה נשמע לי מאוד מוזר.. מאוד.. ואמרנו שנדבר על זה עכשיו בארוחה.

בתיכנון של מחר היה לנו תור ל 11 בבוקר לטיפוס על הגבעה בתוך מאצ'ו פיצ'ו שנקראת Huayna Picchu. זה הנתון הקשיח שאותו אי אפשר היה לשנות ולכן ברור היה שצריך להספיק את הביקור בעיר העתיקה עצמה לפני 11.

כמה זמן יקח הסיור אני שואלת את חיימי? שעתיים

ויש תור לאוטובוס מחר בבוקר – חצי שעה.

בנוסף יש לקחת בחשבון שאין שירותים במאצ'ו פיצ'ו ואם יוצאים – לא ניתן לחזור.

יחד עם זה חיימי טען בתוקף שלמעשה יש לנו שני כרטיסים – הכניסה לעיר נחשבת כהמשך אינקה טרייל, והטיפוס נקנה ככרטיס נוסף . הוא המליץ לי בתוקף לסייר  בעיר, לצאת לשירותים ולחזור לטיפוס.

הליכה מהשירותים שבכניסה עד לטיפוס – בעצמה חצי שעה.

אז איך בדיוק הוא מציע לי רק לצאת ב 8??

מבט בדפים שלי מראה לי שהתוכנית הרשמית היא להגיע עם הזריחה ולצאת מהמלון בחמש וחצי בבוקר…

ההצעה שלו מתי לצאת לא הסתדרה באופן לוגי עם הזמנים שהוא בעצמו נתן, ולא הצלחתי להבין האם עומד משהו מאחורי ההצעה לצאת מאוחר כל כך, ולמה בכלל הוא לא פשוט הודיע לנו שיוצאים בחמש וחצי כמו שהיה בתוכנית הטיול?

אפשר להיות חשדנים ולחשוב שהוא רצה לישון עד מאוחר, ואפשר לחשוב שזו סתם טיפשות בלי כוונה רעה… אני עד היום לא יודעת להסביר מה עבר לו בראש.

בכל מקרה זה הצטרף להנחתה המפתיעה הקודמת שלו שצריך להגיע עד 17 לפני שייסגר מאצ'ו פיצ'ו, וכבר התחלתי להרגיש חוסר אמון שהעניינים יעבדו כמו שצריך. כשאני מתכננת טיול עצמאי אני בקיאה פיקס בכל הפרטים אבל פה הייתי בטיול של סוכנות טיולים, כל הפרטים והשליטה הנכונה בזמנים אמורים להיות בניהול שלהם, אני לא יכולה ולא אמורה לעשות את זה במקומם.

בסופו של דבר סיכמנו שנצא בשבע , לפי כל מה שהוא אמר זה אמור להספיק.

לילה טוב, היה יום גדוש ויפה!!

המשך ל –

חזור ל –

פרו יום  9 – סיור עירוני בקוסקו

פרו – רקע