בוקר מוקדם בשדה של לימה, למרות השעה אנחנו לא מוותרים על ארוחת הבוקר של המלון ואחר כך לוקחים את השאטל חזרה לשדה.

מגיעים ו… אופס

תמיד צריך איזה טעות אז הנה טעות שיצאתי ממנה יחסית בזול, חשבתי שהטיסה שעה מוקדם יותר ממה שהיא… טוב נו, חבל על שעת השינה הזאת ונחכה.

טיסה קצרה להוארז, שדה חדש שהוקם רק לפני שנתיים.

אבל אנחנו לא נוסעים כעת להוארז בירת הטרקים. בעצתו של הבכור אנחנו נפצל את הלינה בין קאראז Caraz שצפונית לשדה וקרובה יותר ללגונה 69 ולגונה פארון, לבין הוארז Huaraz שדרומית לשדה וקרובה יותר למסלולים אחרים. גיאוגרפית הפיצול היה מוצלח, אבל הסיבה שהוא התאפשר לנו היא שלקחנו הדרכה פרטית. להסעות והדרכות קבוצתיות צריך להתמקם בהוארז.

כשאנחנו מגיעים עטים עלינו נהגי הסעות שונים להוארז, אנחנו דאגנו מראש למונית לקאראז. אני לא ממליצה על הנהג למרות שהוא תיפקד והגיע לכל מה שקבעתי איתו , הוא נידנד לי בווטסאפ אינסוף פעמים עם שלל תירוצים בכל אחת מההסעות. הפעם הגיע נהג-חבר של הנהג, ולקח אותנו צפונה לקאראז.

כמנהג הנהגים באזורים האלה – ניווט בתוכנות הם לא מכירים (גם בקוסקו – אם הנהג לא מכיר את הרחוב הוא לא ייקח אתכם לשם), דיבורית – מה זה בכלל?  וחגורות בטיחות – לרוב אחת מהן תקולה.  לקינוח הוא גם נהג בצורה די פרועה, אבל אם זה מרגיע או לא – הוא לא היה הפרוע היחיד על הכביש!

האיזור הזה של קאראז והוארז הוא איזור הרבה יותר כפרי מאיזור קוסקו, והוא לא נהנה משפע תיירים אמריקאיים כמו בקוסקו ובעמק הקדוש. לכן זה לא איזור למפונקים, זה איזור שבאים אליו בעיקר תרמילאים. היתרון שבעניין הוא רמת המחירים שנשמרת נמוכה יותר.

לכן כשחיפשתי מלון בקאראז… לא כל כך מצאתי משהו שעומד בסטנדרטים שלי. החלטתי שאם מתפשרים על הרמה אז לפחות שתהיה חוויה, והזמנתי חדרים פרטיים בהוסטל שקיבל שבחים רבים – La Casa de Ricky . 

אנחנו מגיעים להוסטל וריקי הבעלים מקבל את פנינו באופן אישי. הוא לא יודע אנגלית, אנחנו לא יודעים ספרדית, אבל גוגל טרנסלייט מתגבר על הכל. החדרים.. בסיסיים, זו לא הייתה הפתעה. אבל ההוסטל במתחם סגור ונעים, עם דשא, ועם הכלב נגרו והכלבה שריתה. העלות – מגוחכת כמובן, 50 דולר ללילה עבור שני חדרים.

אנחנו רעבים ממש… דבר ראשון מחפשים מסעדה. ההוסטל לא ממש במרכז העיירה (אם כי במרחק הליכה), אבל זו לא ממש בעיה. פה לא עוצרים מונית, פה עוצרים טוק-טוק מקרטע, אנחנו נדחסים שלושתנו מאחורה ונוסעים כמה דקות לפלאזה דה ארמאס של קאראז.

ליד הכיכר מסעדה שמסומנת לי כמומלצת Entre Jara's (אחר כך ראינו שיש לה סניף נוסף לא רחוק.. לא ברור).

ישבנו לנו במרפסת המשקיפה לכיכר. היינו צריכים לשפשף עיניים כשראינו את המחירים בתפריט.

בהתאם לרמת הרעב ורמת הבנת התפריט הלכנו על בטוח, והנה המחירים של פרו הלא תיירותית – המבורגר עם צ'יפס בכ 13 שח, בקבוק מים קר בכ 3 ₪. והיה בסדר גמור להפתעתי.

פתאום.. כמו אז בקוסקו.. מתחילה מוזיקה. וכל מיני קבוצות מחופשות מתחילות להתאסף. אתם מוזמנים גם להתרשם ביוטיוב.

אז כן, עומד להתחיל מצעד.

אבל תאמינו או לא אפילו לי לא היה כוח להמתין עד שיתארגנו ויתחילו, רציתי לעשות משהו אחר – להמשיך לאתר מספר 1 של קאראז, השוק.

וואו כמה באסטות היו שם.. זה כנראה היה שוק מורחב של יום שבת אחר הצהריים.    כל הרחובות בסביבת השוק היו מלאים, ויש כמובן גם את הבניין המסודר של השוק, ואפילו מוכרים בו פרחים

הסתובבנו ברחובות, הכל אותנטי מאה אחוז, כמו שאני אוהבת…

התרשמתי מהיעילות של מכירת שעועית שהושרתה כבר – מי צריך סנפרוסט??

המוכרות יושבות בצוותא, גם הדור הצעיר עוזר. גיבוש נשי משפחתי.

ואני עדיין לא מפסיקה להתפעל מקשישות פרו… הנשים החזקות והבריאות בתבל כך נראה לי

הרבה אין מה לעשות פה בעיירה, אבל בכל זאת היא ידועה בגלידה שלה (גם caraz ידועה וגם carhauz שנמצאת בינה לבין הוארז), אז הלכנו לבדוק…

בחרתי בשני טעמים מיוחדים – כדור גלידת אנונה וכדור גלידת לוקומה.  פחות מ 2 ₪ והיה טעים מאוד (אכלנו ב Café Pasteleria "Caraz Dulzura" )

התחנה הבאה -הצטיידות בסופר של העיירה, ושם ממתינה שיירה של טוק-טוקים , לחזור לקחנו אחד מהם שבקושי רב הצליח להעלות אותנו יחד עם כל הקניות עד להוסטל…איזה רעשים השמיע המנוע עד לב השמיים…

היום התחיל מוקדם אבל סך הכל היה יום באיזי, מחר חוזרים למסלולים!

לילה טוב

המשך ל –

חזור ל –

פרו יום 16 – שכונת סן בלאס ונפרדים מקוסקו

פרו – רקע