היום הזה נולד כיום מנוחה לאחר לגונה 513 שתכננתי לעשות, אבל לאחר שינוי התוכניות החלטתי שנעשה את שתי הלגונות האחרונות יום אחרי יום וננוח היום לפני הטיסה, מחר טסים ללימה.

אבל מה יש לעשות בהוארז שהוא לא עוד מסלול??

תאמינו לי שזו הייתה משימה מאוד קשה למצוא משהו לעשות פה..יש אומנם טיולי יום שיוצאים מהוארז אבל הם היו כרוכים בשלוש שעות נסיעה לכל כיוון, קצת יותר מדי ליום שרצינו לנוח בו.

מצאתי כמה רעיונות בבלוג של Indie Traveller וכך הגענו (לאחר ארוחת בוקר מפנקת במלון) למוזיאון שלא רבים שמעו עליו כך נראה לי.. Regional museum of Ancash, סמוך לפלאזה דה ארמאס.

באנו עם ציפיות נמוכות. מאוד.

פיקאצ'ו בכלל ויתר על התענוג.

אבל נכנסנו.. גילינו שהכל בספרדית, ממש הכל, אפילו אודיו גייד – רק בספרדית.

אבל למי שיש סבלנות להפעיל את הצ'ט, הוא עשה עבודה לא רעה בכלל ויש פה המון מוצגים מעניינים.

ואם עד עכשיו כמעט כל מה ששמענו על היסטוריה בפרו היה קשור לאינקה, המוזיאון הזה מציג חפצים שקשורים לתקופות ותרבויות אחרות ששלטו בפרו בזמנים אחרים.

באחד מהאולמות הראשונים מוצג לוח זמנים היסטורי – איזו תרבות שלטה מתי, ובהמשך לרוב המוצגים ממויינים לפי תקופות, הרבה מהם כלי קרמיקה לשימושים שונים.

למשל הקומקום הזה מתקופת Chimu

או הפסל הזה מתקופת ה Wari

היו גם גולגולות מתקופת האינקה שבהן אפשר לראות ניתוחי מוח שהם עשו.. כן כן!

ולסיום הלכנו להתרשם מהגן של המוזיאון, מלא בפסלים מתקופת Riqway

אז אין ספק שלהוארז באים כדי לטייל ולא כדי להתמקד במוזיאון הזה אבל אם יוצא ויש כוח (ומנוי בתשלום) להפעיל את הצ'ט – זה הרבה יותר טוב ממה שציפיתי!

מדד הכוכבים למוזיאון Regional museum of Ancash

אני 3  בן הזוג  4  ("משלים את התמונה ההיסטורית לגבי תרבויות פרה-אינקה שהאינקה התבססו עליהן")

משלימים חוויה בפרו לטעום את המשקה המקומי Inca Kola (טיפ – אין צורך)

ומה עכשיו? אנחנו לוקחים מונית למסעדה יפנית מעניינת שלא נמצאת במרכז, Jirka Nikkei.

עדיין מוקדם והמסעדה לא נפתחה, אבל ממולה נמצא שוק קטן ואותנטי. הוא אפילו לא מסומן בגוגל מפס.

כמובן שאני לא מוותרת על טיול בשוק…

שפע תפוחי האדמה השונים

יש גם דגים פה

וגם ילדים שבאים לעבודה עם אמא ויושבים על הרצפה

עוד התרשמתי מתינוק קטנטן במנשא הבד הצבעוני.. וואו לא הייתי מאמינה שאפשר ככה בגיל כזה

סיימתי את הסיבוב וחזרנו למסעדה. היינו הלקוחות הראשונים..

הזמנו כל מיני סוגים של מנות, גם סושי כמובן.. כ 28 ₪ לרול

הכל היה טעים!  מסעדה ממש מוצלחת, אולי לא אוכל של פרו אבל אפשר לגוון…

רצינו לנסוע מפה לתצפית על הוארז אבל שיח גוגל-טרנסלייט נרחב עם נהג מונית הבהיר לנו שהדרך סגורה לעבודות ושהיא תיפתח ב 17.

טוב.. אז חזרנו למרכז הוארז, להסתובב עוד קצת בשוק.  פיקאצ'ו קנה מהתופרות שבשוק פאץ' לתרמיל והן גם תפרו לו אותו, ולבסוף אפילו הצלחנו למצוא מזוודה.. לא יאמן.

את המזוודה הנחנו במלון, קצת נחנו ולקראת שקיעה לקחנו מונית לתצפית Mirador de Retaqenua . הגענו למחסום.. הדרך ממש לא עומדת להיפתח ב 17, סעו בדרך חליפית. המונית נוסעת.. נוסעת.. ומגיעה לאיזורים לא סלולים והאמת גם לא כל כך סימפטיים. בשלב מסויים הנהג מנסה להגיד לנו בספרדית שהאוטו לא סוחב.

תלכו ברגל מפה.. 10 דקות ואתם שם.

התחלנו לעלות, בדרך פגשנו מטיילים אחרים וגם מקומיים. הבנתי שזה ממש לא 10 דקות, ושבקצב הזה ניכנס לחושך באיזור מאוד לא נעים ליד שכונת עוני שהסתובבו בה חזירים כלבים ותרנגולות.

עד כאן.. צילמתי את הנוף מהגובה שהגענו אליו

ההרים המושלגים –

והלכנו מהר מהר משם… זה המקום היחיד שזכור לי כמקום שהרגשתי שהוא לא כל כך בטוח. אני לא יודעת אם התחושה הייתה מבוססת במציאות או שביקורות שקראתי בגוגל מפס על האיזור נתנו לי את התחושה הזאת, אבל שמחתי מאוד להסתלק מפה ובהזדמנות הראשונה לקחנו מונית למרכז.

ארוחת ערב אכלנו באיזור שלא היינו בו בעבר, בפיצריה שהומלצה לנו על ידי התרמילאים הישראליים שפגשנו בלגונה 69 –  CHARLIES PIZZAS & PASTAS.  היה נחמד וכמובן שהגיעו ישראלים כשישבנו שם.. כנראה מעוז של התרמילאים.

טוקטוק ב 5 סול וחזרנו למלון שלנו.

לילה טוב

המשך ל –

חזור ל –

פרו יום 22 – לגונה צ'ורופ

פרו – רקע