סוף סוף הגיע הזמן ליהנות ממדריד עצמה…
מזג האוויר שכחתי לספר היה פשוט מושלם!
כמו כל יום ההליכה מתחילה בגראן ויה.
אבל היום שוב הפתעה…
הגראן ויה מלא בכוחות הביטחון רצים, ויש גם סירנות ברקע
עוד אני תוהה מה זה פה ומגיעים בריצה רצים וכסאות גלגלים.. שורקים במשרוקיות.
אחרונים חביבים מגיעים הרצים "הרגילים" , כנראה שנפלנו על מרתון או משהו דומה…
אנחנו מתקדמים בצעידה בגראן ויה, כשהרצים רצים בכביש לעומתנו, בדרכנו לכיכר סול
Puerta del Sol.
בכיכר כמה וכמה מוקדי עניין.
בתמונה ניתן לראות את פסלו של המלך קרלוס השלישי רוכב על סוס, מול בנין הדואר המרכזי לשעבר – קאסה דה קראוס. כיום שוכנת בבנין זה מועצת הקהילה המקומית של מדריד.
ליד בנין קאסה דה קראוס (יש לחצות את הכביש) נמצא "קילומטר אפס" שממנו נמדדים כל הכבישים המהירים בספרד. אנחנו הגענו מוקדם יחסית ולכן הצלחתי לתפוס לעצמי את כל הלוח לאחר שהתגברתי על קבוצת יפנים בודדת…
ואחרונה חביבה נמצאת פה הדובה האוכלת מעץ תות, סמלה של מדריד.
שימו לב שברוח הימים הללו גם הדובה הצטיידה לה בצעיף סגול ברוח המאבק הפמיניסטי.
עוד יש בכיכר קונדיטוריה מאוד מפורסמת – La Mallorquina.
אנחנו ממשיכים על רחוב Mayor המגיע בין השאר גם לכיכר מאיור – Plaza Mayor.
וואו – איזו כיכר!
הכיכר מוקפת בניינים סביב סביב, כמובן כולה להולכי רגל בלבד.
בעבר היא שימשה לקרבות שוורים ולהבדיל למשפטי האינקוויזיציה, אבל היום היא נותנת תחושה מאוד כייפית של מתחם סגור באמצע העיר, בסוף השבוע מלא בהופעות רחוב למיניהן… גם לשכת התיירות ממוקמת פה.
הבנין הבולט ביותר בכיכר הוא הקאסה דה לה פנאדריה, בעל קשתות וציורי קיר.
במרכז הכיכר נמצא גם פה פסל של אחד המלכים רוכב על סוס – בפלאזה מאיור זהו פליפה השלישי.
עוד כמה צעדים ואנחנו מגיעים לשוק סן מיגל – Mercado San Miguel, שוק אוכל סגור של דוכנים, לרוב אוהבים לתאר אותו "כמו שרונה".
אבל לא… זה לא שרונה פה!
כל השוק מלא בטאפאסים ובמונטדיטוס (טאפאסים מבוססי לחם) מסודרים בצורה הכי אסתטית שיש!
הנה תראו דוכן שלם לטאפאסים של מוצרלה
והנה עוד כמה דוגמאות…
יש גם שיפודי זיתים ותוספות מכל המינים
והמבורגר ורוד (חבל שאין לי אינסטגרם)
ומי שמתעקש – יש גם צ'ורוס שאפשר לטבול בשוקולד חם
אבל… עוד מוקדם ופשוט היינו שבעים מדי מארוחת הבוקר. בטוח עוד נחזור.
אנחנו חוזרים לרחוב מאיור, פתאום תופסת את עינינו חנות מזכרות אחת מני רבות אבל כזאת שמתהדרת בחולצת ריאל מדריד במחיר מאוד אטרקטיבי. זה היה הזמן לכל המתנות/מזכרות שהבטחנו לילדים.
עוברים ליד Plaza de la Villa, לא תכננתי לעצור פה אבל זה בדרך..
על הרצפה ברחוב אנחנו מבחינים בדובה החביבה שלנו.. כנראה שהיא מופיעה בעוד ועוד רחובות במדריד.
והנה אנחנו מגיעים לקתדרלת אלמודנה ALMUDENA CATHEDRAL.
לא אייגע אתכם בכל פרטי ההקמה של הקתדרלה, מהם כמאה שנים ביני ובינכם, אבל בסופו של דבר חנך אותה ב 1993 האפיפיור יוחנן פאולוס השני (שפסלו נמצא בחזית), והבניה הושלמה ב 1999.
ממש לא מזמן!
אנחנו נכנסים פנימה ו… היי יש פה תפילה עכשיו!
יום ראשון, מה חשבנו לעצמנו?
מעולם לא נתקלתי בהכנסת תיירים באמצע מיסה, אבל תמיד יש פעם ראשונה.
מובילי התפילה שרו, היתה נגינה בעוגב, המתפללים ישבו בשקט והקשיבו, והתיירים עמדו בצד ו(לפעמים) צילמו.
ומה הכי בולט פה? תראו כמה הקתדרלה מוצפת אור יום…
רואים שזו קתדרלה חדשה.
יצאנו לרחוב, והמשכנו קצת לארמון המלכותי Palacio Real De Madrid. מראש לא תיכננו להיכנס ולא קנינו כרטיסים באינטרנט אבל התור היה נסבל אם רק היינו משנים את דעתנו.
מול הארמון נמצאים הגנים של Plaza de Oriente, בהם נמצא הפסל המפורסם של פליפה הרביעי רוכב על סוס, אבל הפעם מדובר בסוס שעומד רק על שתי רגליים. נדרשה קצת הבנה בנושא של מרכז כובד כדי להתגבר על המשימה.
ועכשיו… זהו התעייפנו.
לא המשכנו לגנים נוספים Sabatini Gardens או למקדש דבוד Temple of Debod ממנו יש תצפית יפה (עדיין נמצא בשיפוצים אבל ניתן לעלות לתצפית).
ומה כן?
קפה וגלידה כמובן.
ממליצה על גלידריית Zuccaru – גלידה טבעית וקפה איטלקי – ממש קרוב לפלאזה אוריינטה, בכיכר שנקראת Plaza de Ramale.
מדד הכוכבים לסיור הבוקר המדרידאי שלנו:
אני 5 בן הזוג 4
אחרי המנוחה התחלנו לחזור על עקבותינו, בתוכנית שוק הפשפשים של יום ראשון – El Rastro, פעיל עד 15.
מדובר בשוק ענק, פשוט ענק.
לא יודעת אם מתאים לו השם "שוק פשפשים" – הוא יותר שוק של דוכנים.
הנה פה ניתן להצטלם בסגנון עתיק..
או שאפשר להצטייד במטריה מיוחדת…
אני לא טובה בקניות בדוכנים, אבל אפילו אני הצלחתי הפעם למצוא משהו – תיק עור.
השוק המה אנשים.. ניסיתי לתפוס את הרגע… מקווה שמרגישים.
שוק מוצלח.
מדד הכוכבים לשוק הפשפשים:
אני 4 בן הזוג 4
ומה עכשיו?
נקודה חשובה היא שכשמגיעים לשוק מכיוון סן מיגל יורדים לאורכו בירידה.
לחזור את כל המרחק הזה ברגל בעליה אחרי שמהבוקר רק הלכנו.. ממש לא בא בחשבון.
אז לקחנו מטרו סמוך לכיכר סול, שם התאוששנו באחד מבתי הקפה ברחוב סמוך.
הכיכר כבר הייתה שוקקת חיים הרבה יותר מאשר בבוקר.
הנה הגיעו החברים האלה לדוגמא, והיו גם מיקי מאוס, חד קרן, ועוד ועוד…
מכיכר סול יצאנו לסיור הגרפיטי של קולון טורס. סיור שקיבלנו במתנה (למעט טיפ כמובן) על רכישת סיור אחר.
כשהגענו למפגש גילינו שהסיור ממש לא עוסק רק בגרפיטי, למעשה רובו עסק בגיבורי תרבות ספרדיים.. סופרים, במאי, שחקן…
אני לא אייגע אתכם בתיאורים אבל מודה שהתאכזבתי. לא תאם את הציפיות שלי מנושא הסיור.
לאחר כשעה ורבע של סיור וסיפורים על אותם גיבורי תרבות, הגענו לשכונת הגרפיטי לאבאפייס Lavapiés.
מוקד תמונות הגרפיטי הידוע ביותר הוא החומה של מפעל הטבק לשעבר, עליה מתחלפת מפעם לפעם תערוכת גרפיטי, אבל ציורים נמצאים גם ברחובות נוספים באיזור.
בנקודה זו אני חושבת שאתן לתמונות לדבר במקומי… רק אציין שהתמונות הצבעוניות כל כך שאחת מהן הופיעה בהודעת הפתיחה של הסיפור צוירו ע"י אמן גרפיטי בינלאומי בשם OKUDART, ואם יש מקום אחד שאסור לפספס לדעתי הוא "קיר הגורילה" , לא רחוק ממפעל הטבק, התמונה הראשונה ברצף התמונות הבא.:
אז גרפיטי יש, בהחלט, אבל מהסיור התאכזבתי ואולי סיור אחר (באנגלית)
היה יותר מתאים ואולי פשוט DIY… הנה דוגמא לכתבה הכוללת מפה, ויש עוד רבות ברשת
קצת סמכתי יותר מדי על הסיור ואני רואה עכשיו שהפסדתי ציורים ידועים.. אין ברירה צריך לחזור.
מדד הכוכבים לסיור הגרפיטי :
אני 3.5 בן הזוג 3.5
עם סיום הסיור לקחנו את המטרו מהתחנה הסמוכה למפעל הטבק ישירות לתחנת הבית שלנו – Callao.
נשנשנו משהו ב tapa-tapa סמוך למלון.. לדעתי לא מומלץ.
קצת מנוחה בחדר ואנחנו יוצאים לקרוע את העיר….
מופע פלמנקו היה גם חלק מהדרישות לחגיגות יום ההולדת.
ואם כבר אז הכי הכי – המופע של Corral de la Moreria.
כרטיסים הזמנו כבר בארץ, טוענים שמקבלים מיקום שולחן טוב יותר ככל שההזמנה מוקדמת יותר.
אנחנו נכנסים לאולם ובו שולחנות אכילה.. בפינה במה קטנה. השולחן שלנו לא במיקום מושלם אבל סביר.
משקה ראשון כלול בכרטיס.
ההופעה כללה תשעה משתתפים – שני נגני גיטרה, מתופף, שלושה זמרים ושלושה רקדנים.
אין לתאר את המיומנות והמהירות בריקוד…
הופתעתי לגלות שיש גם רקדן פלמנקו ולא רק רקדניות.
אולי שנינו שמרנים אבל אנחנו התרשמנו יותר מהמיומנות של הרקדניות.. ויש להן גם את היכולת לנפנף בשמלה… תנאים לא שווים.
בקיצור חוויתי. ומומלץ.
מדד הכוכבים למופע הפלמנקו:
אני 5 בן הזוג 5.
למלון חזרנו בטיול ברגל, ואני יכולה לספר לכם שבחצות אפילו המדרידאים מקפלים את הבאסטה וסוגרים בפלאזה מאיור…
היה יום נהדר, לילה טוב!
המשך ל –
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 