טיסת אל על היא טיסת לילה נוחה, נוחתת באחת בצהריים לערך בשדה התעופה הענק של בייג'ין.
לאחר הלוגיסטיקות המתבקשות (שדה ענק כולל רכבת פנימית לאיזור איסוף המזוודות) אנחנו מתקבלים ע"י נהג שהוזמן מראש ונוסעים למלון שלנו ,
Beijing Prime Hotel Wangfujing.
מלון נוח ויוקרתי שהומלץ ע"י לא מעט ישראלים, ואני מצטרפת להמלצות.
המלון נמצא בקרבת שתי תחנות מטרו – Dongsi על קו 5, ו National Art Museum על קו 8 (זו תחנה יותר קרובה). בקרבת תחנת Dongsi נמצאים מקדונלדס שפתוח 24 שעות, KFC, חנות 7-11, סופרמרקט גדול WUMART.
ומה עוד?
הוא גם במרחק הליכה מהמדרחוב המפורסם– מדרחוב וואנגפוג'ינג Wangfujing
מה יש פה?
אנחנו מתחילים ללכת..
מתרשמים ממגוון הרכבים הדו/תלת גלגליים השועטים מולנו בהמוניהם…
זה הזמן להזהיר מחוקי התנועה הסיניים – הרמזור של הרכבים תקף לנסיעה ישר ולא לפניה ולכן גם אם אתם חוצים בירוק במעבר חציה צפו לכלי רכב שנכנסים לצומת לכיוונכם.. זהירות!
יש לא מעט סופרמרקטים קטנים מקומיים לאורך הדרך (הקרוב מביניהם מהרשת הפופולרית Family Mart), אנחנו מסמנים לעצמנו לחזור לפה בהמשך להצטיידות, ומגיעים בחלקו הצפוני של הרחוב (עוד לפני שהוא הופך למדרחוב) לכנסיית St Joseph's.
מה היא עושה פה? לא ממש משתלבת בנוף!!
הרחוב הופך למדרחוב, ולאט לאט צצות חנויות המותגים הבינלאומיים… גוצ'י, NBA, פראדה..
כולם פה.
אנחנו מתרשמים מדמות האסטרונאוט המוזהב, ליד בנין שעוני היוקרה OMEGA.
אבל מה הוא עושה פה?
אולי אתם תבינו…
אז מצד אחד תחושה של מותגים ושל “אירופה-זה-כאן” אבל מצד שני אי אפשר להתעלם מהנוכחות המשטרתית הנרחבת פה.
כל כמה מטרים מוצבת בימה ועליה שוטר.
אנגלית הוא לא יודע למקרה שחשבתם להיעזר בו…
עכשיו הגיע הזמן לאחת מ"חוויות המאסט" בבייג'ין – מסעדת ברווז צלוי בנוסח פקין.
בחרנו במסעדה שנחשבת מומלצת ביותר – Beijing Quanjude Roast Duck Restaurant
ויש לה סניף גם ברחוב הזה.
אין אפשרות להזמין מקום מראש, כדי להימנע מעומס מומלץ להגיע לפני חמש וחצי.
אנחנו הגענו בשש וחצי.
עולים במעלית.. ניגשים לדוכן קבלה ומקבלים מספר, כן ממש כמו בקופת חולים , ויש גם אולם המתנה די גדול.
אחרינו מגיעים לא מעט סינים…
אנחנו מברכים על מזלנו הטוב שהגענו לפני העומס.
אבל, לאט לאט ובעקביות המארחת קוראת לעוד ועוד סינים שתורם הגיע ולא באה לקרוא לנו.
אנחנו באים אליה, מזכירים לה את קיומנו…🤨
היא מתבוננת בנו כאילו היינו אוויר.
נדמה שהיא מבינה מה שאנחנו אומרים, אבל לא נותנת תשובות,
ואנחנו חדשים פה.. עוד לא שולפים שום אפליקציית תירגום.
ממתינים עוד, עד שכל הסינים שהיו באולם נכנסו.
קצת תחושה לא נעימה ..
(הרי הם באו לפנינו ולא יתכן שיש להם הזמנה ולנו לא כי המדריכה ביררה עבורי ואין הזמנות!)
אבל – כל ההמתנה היתה אולי רבע שעה והנה הגיע גם תורנו.
מקריאת סיפורים הבנתי שמדובר בעיקר בטקס מיוחד.
אנחנו מתיישבים ומזמינים ברווז (שלם, עם בנים כמו שלנו זה ממש לא הרבה) ומבקשים מהמלצר (שקורא ל"מומחית האנגלית") שיוסיף לנו כל מה שנחוץ כדי לאכול עם הברווז.
די מהר מגיע שף שברוב טקס והדר חותך את הברווז.
הוא גם מגיש לנו את הצלחת הבאה…
יפה, אין מה לומר.
את הברווז אוכלים בתוך "סנדביץ'" פנקייק דק עם רוטב .
מרשים כן. חוויה כן. יקר גם כן (במונחי סין יקר מאוד).
טעים? אהממממ…
מדד הכוכבים לברווז הצלוי – Beijing Quanjude Roast Duck Restaurant
אני 3.5 בן הזוג 3 ("בגלל החוויה, לא טעים"), הבכור 2.5 ("לא טעים"), אמצעי 0 ("לא טעים"), פיקאצ'ו 0 ("מגעיל")
ועכשיו צריך לדאוג לאוכל אמיתי לפיקאצ'ו… ברור לא?
הרחוב שופע סניפי רשתות מערביות, אנחנו נכנסים ל KFC.
והיי.. הנה מסכי הזמנה אלקטרוניים, אפשר להעביר לאנגלית ולבחור בכיף.
אז הכנו הזמנה, רק שברגע האמת היינו צריכים לשלם ב WECHAT..
אופס. רק מזומן מסתבר.
לי אין חשבון בנק סיני.
נאלצתי לגשת לדלפק, שהיה עמוס כולו באנשים.
איך מתקדמים מפה?
עוד לא הייתי מנוסה ואפליקציית תירגום לא שלפתי ביוזמתי.
ניסיתי להצביע או לצלם מהשילוט ולהראות את התמונה, המוכרת לא ממש הבינה את הכל וקראה ל"מומחה האנגלית" שגם הוא לא ממש מומחה.
נסו להסביר שאתם לא רוצים קולה אלא משהו אחר.
ואיפה הארוחה שהזמנו הנה קיבלנו רק חלק.
המוכרת גם לא ממש יצאה מגדרה לעזור לי, בהתה… לא מבינה. מחכה.
כל זה כאשר מאחורי תור אינסופי של נדחפים, פיקאצ'ו אחד שלא מוכן לוותר על ה KFC שלו, בני משפחה אחרים שרוצים כבר להגיע לשוק האוכל, והכל בסינית…
קצת נשברתי.
מה אמור להיות כ"כ קשה בהזמנת אוכל ב KFC?
אבל בכל זאת דבקתי במטרה והבאתי משהו לפיקאצ'ו , אולי לא בדיוק מה שהוא רצה אבל משהו.
זה גם היה הזמן למשפט הסיני הידוע "מה שיוצא אני מרוצה".
אף פעם אי אפשר להבין לפרטי פרטים מה בדיוק אתה מזמין. נסתפק בעיקר.
וספוילר קטן – זה היה היום הראשון, יום הנחיתה…
בהמשך הכל נעשה יותר קל… לא להתייאש…
עם ילד אחד שבע החיים נראים יותר טוב, אנחנו הולכים לחפש את שוק האוכל.
בינתיים לא מוצאים אותו, אבל מוצאים הרבה חנויות שמוכרות סחורה סינית אופיינית.
פירות מסוכרים
שלל ספינרים
ומזכרות (מי רוצה צלחת כזו?)
טיפ למשפחות – יש במדרחוב חנות צעצועים ענקית, New China Children's Store. כל השטויות של עלי-אקספרס במקום אחד, ומי שמתעקש יכול גם לקנות סחורה יקרה ואיכותית יותר. כמובן שפיקאצ'ו דגם את החנות, מה שתרם להתרשמותו החיובית מהאיזור..
אחרי הסיבוב אנחנו חוזרים למסעדת דמפלינג מול מסעדת הברווז הצלוי, פעם ראשונה מני רבות של דמפלינג.
ומה עם השוק המפורסם? סגור לשיפוצים…
לא נורא, נשלים את החסר בהמשך הטיול.
אנחנו חוזרים ברגל למלון שלנו, מנסים לעכל את שלל החוויות…
מדד הכוכבים למדרחוב וואנגפוג'ינג
אני 3.5 בן הזוג 3 הבכור 3.5 אמצעי 3 פיקאצ'ו 5 ("יפה ונחמד")
המשך ל –
סין יום 2 – החומה הסינית וארמון הקיץ
חזור ל –
