יום עמוס היום לפנינו, גם הוא בהדרכתה של סקיי.
המקום הראשון בו נבקר הוא כיכר טאיננמן, שאומנם נקראת על שם שער השלום השמיימי בכניסה לעיר האסורה, אבל כל אחד מאיתנו שמע עליה בנסיבות אחרות לגמרי עם הדיכוי האלים של הסטודנטים ב 1989.
סקיי מודעת לקונוטציה שיש לכיכר עבורנו, אבל מזכירה לנו שעדיף שלא נדון בכך בכיכר עמוסת השוטרים.
“שלא נסתבך”.
ואכן, כשמגיעים לכיכר אין זכר לכל מה שארע שם בהיבט הזה.
כבר מרחוק מה שמהמם במיוחד הוא העומס העצום של התיירים באיזור….
אם מישהו מעוניין לאבד ילד זה המקום.
בכיכר חם מאוד ואין כלל צל, היא ענקית – הכיכר הגדולה בעולם – ומסוגלת להכיל מיליון איש.
רק החציה שלה מקצה לקצה אורכת לא מעט זמן ולכן מומלץ בקיץ להגיע מוקדם בשעות הפחות חמות.
אל דאגה, עדיין יהיה חם..
בתמונה ניתן לראות חלק מזרם התיירים הסיניים (מצויידים בשמשיות כמו שצריך), על רקע השער הדרומי העתיק של בייג'ין.
עוד ניתן להתרשם מהתור האינסופי של תיירים המעוניינים לחלוף על פני גופתו החנוטה של מאו באולם הזיכרון (מדובר במעל שעת המתנה בשמש כאשר את כל החפצים יש להפקיד מראש בהפקדת חפצים).
בפתח אולם הזיכרון למאו שני פסלים קומוניסטים.
בחזית עומד הקומוניסט האוחז בידו את הספר האדום של מאו.
את הספר הזה עדיין ניתן לראות מוצע למכירה כמעט בכל שוק.
לידו עומדים חלקי העם האחרים – המונהגים ע"י המנהיג הקומוניסטי – אנשי הצבא, האיכרים, האינטלקטואלים והפועלים.
גם היום רוב הסינים סבורים שמאו היה מנהיג נפלא, וההערצה הנראית לעין בכיכר מוכיחה זאת.
אנחנו ממשיכים לצעוד צפונה בכיכר, חולפים על פני האנדרטה לגיבורי העם והמוזיאון הלאומי, מגיעים למקום הנפת דגל סין, עליו שומר חייל נבחר.
מדובר במשימה (קשה) שלא כל אחד ראוי לבצע אותה.
החייל צריך להיות בגובה ובמשקל מסויימים (יצוגי!), ובדרגה מספקת כדי לזכות בכבוד.
והנה הגענו למגדל טאיננמן הצפוני, ממנו נכנסים לעיר האסורה ועליו תמונתו (הענקית) של מאו.
אין מקום קלאסי יותר לצילום…
מדד הכוכבים לכיכר טאיננמן
אני 4 בן הזוג 5 הבכור 4.5 ("התור הסוריאליסטי של הסינים המחכים למאו") אמצעי 3 ("החיילים המדוגמים בכל פינה") פיקאצ'ו 0 ("חם ולא שווה")
אנחנו עוברים את השער מכיכר טאיננמן, אחריו יש עוד כמה וכמה שערים עד הכניסה ממש לעיר האסורה.
החום כבד, בינתיים אנחנו מתרעננים בשתית מים קרים נוספים, וגם בחצי מקלחת ישר מהמים הקרים שקנינו…
סקיי המומה ומתה מצחוק, צחוק מתגלגל כזה מכל הלב.
הכניסה לעיר האסורה בתורות מסודרים ביותר, ללא שום מעקות שעושים סדר.
כל אחד עומד בדיוק לאחר זה שעומד לפניו, כך בטורים רבים מקבילים, ולא מעז לזוז!
ככה זה כששוטר מסתובב וצועק על כל מי שזז…
היה שווה צילום אם לא הייתי פוחדת שהשוטר יבוא ויחרים לי את הפלאפון.
בינתיים תאלצו להסתפק בתמונה של הכניסה, התור שם משמאל.…
וסוף סוף אנחנו בפנים, בחצר הראשונה העצומה.
תחילה אנחנו מתרשמים מהגשרים.
הגשר האמצעי מיועד אך ורק לקיסר, גם לקיסרית ביום החתונה.
כמובן שאנחנו עוברים דווקא עליו….
במבט לאחור לכניסה בה עברנו אפשר לראות גם את הקשת המרכזית, שגם היא שימשה לאותם שני מכובדים, בדרכם לגשר.
הגענו לשער ההרמוניה העילאית.
בחזית שני פסלי אריות – אריה שבכפתו דורך על גלובוס, ולביאה שדורכת על כפיר.
זו הלביאה, שימו לב לכף הרגל.
ברחבי סין במקומות רבים ראינו שמתהדרים בפסלים בסגנון זה "כמו אצל הקיסר".
כך נראה השער כשמתקרבים, מהצד.
בשולי הגג חיות מגנות מפני רוחות רעות וכדומה.
רק בעיר האסורה מגנות על הקיסר 12 חיות – זהו המספר המקסימלי. אפילו על הקיסרית מגנות רק 9.
מפה אנחנו ממשיכים להיכל ההרמוניה העילאית בו ישב הקיסר על כס בזמן הטקסים.
אנחנו מתקרבים לבנין ופוגשים יצור דמיוני המשלב צב – סמל לחיים ארוכים, עם דרקון – סמל לעוצמה.
בסין, ובוודאי בעיר האסורה, שום דבר הוא לא סתם ללא משמעות…
הכל עמוס סימבוליות.
לבנין עצמו לא ניתן להכנס אבל ניתן (להידחף) ולהציץ על כס המלוכה של הקיסר.
בכל מקום מפוזרים מיכלי ענק, תפקידם היה לאחסן מים כאמצעי כיבוי לשריפה חלילה וחס. העיר האסורה כולה עשויה מעץ.
אנחנו מוותרים על אוסף השעונים, נכנסים לתערוכת מתנות שקיבלו הקיסר והקיסרית.
כל המתנות מלאות בסימבוליות מורכבת, והעיקר – ממוזג פה…
הנה למשל אגרטל מעוטר אפרסקים שקיבלה הקיסרית.
מי שיזכה לאכול אפרסק מגנה של הקיסרית יזכה לאריכות ימים.
עוד משולבות במתנות ואריציות של המספר 9, מספר של עוצמה.
הקיסרית עצמה משולה לפניקס – שילוב של יופי וחוכמה והקיסר משול לדרקון – שילוב עוצמה עם חוכמה
העיר האסורה היא גם אחלה מקום לצילומי דוגמנות מסתבר…
נחנו עוברים לחדר העבודה היומיומי של הקיסר באיזור המגורים– ארמון הטוהר השמיימי..
גם פה יש כס מלכותי. גם פה צריך להידחף.. (הפעם הצלחתי יותר וגם צילמתי)
מפה אנחנו מגיעים לחדר העבודה של הקיסרית.
קיסרית אומנם היתה רק אחת, אבל מאהבות לקיסר היו רבות, עד 3000.
מרגע שנכנסו לעיר האסורה שוב לא יכלו לצאת ממנה.
לקיסרית היתה עוצמה רבה בניהול הפנימי של העיר האסורה.
אבל כדי שלא תיסחף הקיסר רשם לה באותיות קידוש לבנה מסר חד משמעי בחדר העבודה שלה.
"Do Nothing"
כלומר – תעשי מה שבראש שלך בתוך העיר האסורה, אבל חלילה וחס אל תעשי דבר מה שעלול לפגוע בשלטון שלי.
הנה תראו בשלט מעל הכסא שלה:
אנחנו ממשיכים בין החצרות, הנה עוד תמונה , מקווה שתמחיש את הגודל העצום.…
מגיעים לגן הקיסרי שאהוב על סקיי.
אותנו הוא מרשים קצת פחות. לא לפתח ציפיות.
אבל יש בו הר שלא ניתן להתעלם ממנו. הר האלגנטיות המצטברת (לא עובדת עליכם… קופירייטרים חבל על הזמן פה).
מדובר באבנים יקרות שלוקטו והודבקו (לפחות בחלקן) באורז דביק.
וואלה.
מדד הכוכבים לעיר האסורה
אני 5 בן הזוג 4 ("מאכזב כי לא ניתן לראות את פנים הבניינים") הבכור 3.5 ("כמה מבנים, מיליארד סינים וגן בינוני. היו צריכים לפתוח בלילה את העיר האסורה להקל על העומס ולא לסגור בחמש!! ולאפשר גישה בלי להידחף") אמצעי 3.5 ("מעניין אך עמוס") פיקאצ'ו 0 ("חם ולא שווה")
אנחנו יוצאים מהעיר האסורה, ולמרות התוכניות הגרנדיוזיות לטפס על גבעת הפחם ולצפות בעיר האסורה מלמעלה, השמש הקופחת מחזירה אותנו למציאות ואנחנו עטים על מוכרי הקרטיבים שמחכים בשערים ובוחרים להמשיך למסעדה ממוזגת…
צהריים היום במסעדה סינית אותנטית.
היה ממש אחלה! ככה זה כשסקיי לוקחת אותנו למסעדה מקומית…
לא יודעת לומר איפה ומה שמה כי הכל בסינית (כולל כרטיס הביקור), אבל הנה מנת הפטריות שלי…
וברור שהכל עולה חצי ממה שעלה ליד האגם.
ועכשיו סיור חוטונגים עם סקיי.
סקיי מסבירה לנו מה שלא הבנו אתמול כשהסתובבנו בעצמנו, עד כמה קשים תנאי החיים בחוטונגים.
ברוב הבתים אין שירותים, זו הסיבה לריבוי השירותים הציבוריים.
4-5 משפחות חולקות מטבח, גרות סביב חצר מרכזית.
השטח קטן, תולים כביסה איפה שרק אפשר.
עוד כמה תמונות כדי שתיכנסו לאווירה בחוטונגים האותנטיים שאינם תיירותיים….
הנה זו הכניסה לאחת החצרות.
גם מקלחת אין ולכן צריך מקלחת ציבורית.
עם זאת יש כמה מולטי מיליונרים שכנראה מקושרים לשלטון והצליחו לקנות את השטח מהממשלה ולהקים עליו דירת חלומות.🤨
אפשר לראות את המעמד ע"פ הדלת.
כל פרט בדלת הוא סימבולי. (כבר אמרתי לכם שככה זה בסין…)
ארבעת הכפתורים למעלה מעידים על מעמד גבוה במונחי סין של פעם (נכון שסין השתנתה אבל עדיין זה מה שבעל הבית מעוניין לשדר).
ככל שהדלת עמוקה ורחבה יותר – המעמד גבוה יותר.
והפסלים דמויי התוף מרמזים שבעל הבית הוא בעל קריירה צבאית.
בזאת אנחנו מסיימים את סיור החוטונגים (דרך אגב, ניתן לתפוס שם בקלות ריקשה לסיור, אישית מיותר בעיני).
מדד הכוכבים לסיור החוטונגים
אני 5 בן הזוג 4 הבכור 4 אמצעי 5 ("מעניין") פיקאצ'ו "לא זוכר"
עכשיו סקיי עוזרת לי להחליף את הזמנות כרטיסי הרכבת בכרטיסים אמיתיים לקראת הנסיעה המתקרבת, חפשו את הקופה שבה מדברים באנגלית ושריינו זמן מספיק לצורך זה מכיוון שלרוב מדובר בהמתנה לא קצרה. דרכונים חובה.
אנחנו ממשיכים לפארק מקדש השמיים.
מקדש השמיים היה מקדשו של הקיסר.
בבוקר עושים פה טאי-צ'י אבל אנחנו העדפנו להתחיל בכיכר טאיננמן על מנת לא להגיע לשם בשעות החמות.
אנחנו נכנסים (מהשער הדרומי) ומוצאים פארק ירוק ומקסים.
הפנסיונרים נכנסים בחינם ומשחקים משחקי חברה.
עוד קצת והנה הגענו למקדש השמיים המרהיב.
המקדש כחול כסמל לשמיים, בניגוד לצבע הצהוב בעיר האסורה שהוא צבעה של הקיסרות (הקיסר הוא בן השמיים).
המקדש עגול כתפיסת השמיים, בניגוד לארץ הנתפסת כשטוחה .
הנה בנין השער לפני המקדש, בנין רבוע בהיותו קשור לארץ, והגג שלו ירוק כצבע הארץ.
הרבה סימבוליות יש גם בתוך המקדש פנימה. עמודים כמספר החודשים בשנה בתוספת מספר העונות ועוד.
אנחנו ממשיכים במתחם למקדש נוסף שהמחסן שלו (הלוואי עלינו מחסן שנראה ככה) נמצא במתחם עגול מוקף חומה, שמעבירה הד מקצה לקצה כך אומרים.
במרכזו של המקדש האחרון אבן מיוחדת עליה היה עומד הקיסר ומדבר עם השמיים.
גם שם אפקט ההד קיים והקיסר היה שומע את קולו חזק יותר.
ובזאת אנחנו מסיימים את הביקור בפארק
מדד הכוכבים למקדש השמיים
אני 4 בן הזוג 4 הבכור 4 אמצעי 5 פיקאצ'ו 4
ומה עכשיו?
סקיי הזמינה עבורנו כרטיסים למופע קונג פו בערב, אבל יש עוד זמן.
היא משחררת את הנהג לדרכו ושולחת אותנו לשופינג בשוק הפנינים הידוע, סמוך מאוד למקדש השמיים.
מדובר ב"שוק" ממוזג בו נדרשת יכולת התמקחות גבוהה ביותר..
ירידה ל 10%-15% מההצעה המקורית היא האופיינית.
בסחורה תיקים, מזוודות, מגוון גדול של צעצועים ומשחקים, אלקטרוניקה ושעונים, וגם פנינים אם אתם ממש מתעקשים.
דרך אגב – פה נמצאים דוברי האנגלית המעולים ביותר מבין הסינית. וגם קצת עברית הם יודעים.
אני מתמקדת במנוחה, כל הסיפור הזה ממש לא בשבילי.
הילדים מתמקדים בשלהם.
הזדמנות לפיקאצ’ו לתרגל דקדוק באנגלית…
How much is it
Oh no that is too expensive my friend
סמוך לשוק הפנינים נמצא מקדונלדס, גם בו יודעים אנגלית באורח פלא.
מדד הכוכבים לשוק הפנינים
אני 2 בן הזוג 2 הבכור 4 אמצעי 5 פיקאצ'ו 5 ("סחורה טובה, זולה ויש מיזוג")
מכיוון שהנהג כבר סיים את יום העבודה שלו, סקיי הבטיחה ללוות אותנו באוטובוס למופע הקונג פו (יום הדרכה הוא של 8 שעות, מראש קבענו שהנהג לא יחכה יותר כדי לא להוסיף עלויות).
בדמיון שלי אוטובוס סיני דומה לתמונות של אוטובוס הודי מקרטע…
מה פתאום.
מדובר באוטובוס מודרני לעילא ולעילא.
כמובן שכולם משלמים עם ה WECHAT שלהם.
מי שלא – צריך להשאיר את העלות המדוייקת בקופסה, הנהג לא עוסק בעודף ובגביית התשלום.
שתי תחנות והגענו לתיאטרון האדום בו מתקיים מופע הקונג פו, אחד מחמשת המופעים המומלצים ביותר בסין.
אנחנו נפרדים מסקיי, נחים עד לתחילת המופע.. היה יום ארוך ועמוס.
במופע כצפוי שואו מרשים. השפה השלטת – אנגלית.
אבל אני לא מאוד התחברתי, לא יודעת למה.
מי שרוצה – ישלם 25 ₪ נוספים ויזכה בתמונה אישית עם השחקנים בסוף המופע.
מדד הכוכבים למופע קונג פו
אני 4 בן הזוג 3 הבכור 4.5 אמצעי 4.5 פיקאצ'ו 5
עייפים לוקחים מונית למלון. לילה טוב.
המשך ל –
סין יום 4 – שווקים ואומנות בביג'ין
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 