סין יום 6 – שנחאי  – שנחאי העתיקה, מקדש, הרובע הצרפתי ומופע אקרובטי

היום נטייל עם ארון בשנחאי עצמה.

אנחנו מתחילים בשנחאי העתיקה, האיזור בו קמה שנחאי כשעוד היתה כפר.

הנה אחד משערי הכניסה (מבט לאחר שנכנסנו)

ארון מסביר לנו שברחוב הראשי היו רק חנויות.

תשעה מעמדות היו בסין, והסוחרים היו רק מעט מעל קבצנים וזונות… 

הם היו נחשבים נחותים בתור מגזר "לא יצרני" (קצת השתנה המצב בימינו בשנחאי בירת העסקים). 

האיזור העתיק מלא בבניינים משוחזרים, יפים מאוד, ומהווה היום מרכז לחנויות ולבילויים.

שולי הגגות כמעט נוגעים זה בזה..

לפני אחד הבתים פסל חיה דמיונית המשלבת סגולות ומאפיינים של ארבע חיות עוצמתיות – דרקון, איל, נשר וסוס.

אנחנו ממשיכים עוד קצת ומגיעים לאיזור גשר הזיג-זג, העובר מעל בריכה ובה פרחי לוטוס ודגי זהב.

מקסים פה.

למה גשר זיג-זג?  אתם לא יודעים שרוחות יודעות ללכת רק ישר? 

עוד קצת מסביבת הגשר…

לדעתי זהו אחד האיזורים המקסימים של העיר, גם אם מעט ממוסחר ולא אותנטי.

מומלץ להשאיר זמן להסתובב..

בסופו של הגשר נמצאים גני יו – Yu Gardens, או כפי שהם נקראים לפעמים בטעות "גני יויואן".

ארון מציע לנו להיכנס.

למרות שלא כל הפידבקים היללו את הגן, חישוב מהיר מביא אותנו למסקנה שלא נגיע בקרוב לפה שוב , ואנחנו מחליטים להיכנס.

הגן נבנה ע"י בן עשיר ששב לשנחאי ובנה אותו לרצות את אביו ("יו" פירושו לרצות).

בגן בנויים כמה מתחמים, בחלקם שימשו למגורים ובחלקם לאירוח. 

בכל מקרה הסגנון כולו הוא סיני קלאסי ומזכיר במידה מסויימת את איזור גשר הזיג-זג שמחוץ לגן.

יש בגן גם כמה וכמה עצים עתיקים בני מאות שנים.

אנחנו מתחילים לטייל בגן, לא עמוס מדי.

פתאום אני רואה אמא עם עגלה..

וואו, שכחתי כבר שדבר כזה קיים בכלל.

עד עכשיו לא נתקלתי בסין לא בתינוקות ובטח שלא בעגלות.

אני שואלת את ארון איפה התינוקות..

הוא אומר שתינוקות מקומם בבית, קשה לטייל איתם…

(נזכרת בטיול הראשון עם פיקאצ'ו כשהיה בן שנה, עם מנשא עגלה חיתולים ובלנדר).

הנה חומה פנימית, עליה רוכב דרקון.

ליד החומה נמצא מבנה ששימש התכנסות למפלגת ה small dagger ("הפגיון הקטן") שהתמרדה כנגד קיסרות שושלת צ'ינג במאה ה -19, ומוצגים בה אותם פגיונות קטנים שעל שמם נקראה המפלגה.

במרכז הגן אגם דגי זהב גדול, מותר להאכיל אותם.

פיקאצ'ו מתחיל במלאכה בהתלהבות והגדולים מסייעים לו.

פתאום מגיע ילד סיני ונותן לו מתנה – שתי אריזות עוגיות אישיות.

אנחנו מציעים בתמורה אחד מהחטיפים שלנו..

הילד לא רוצה לקחת, אבל מוכן להצטלם למזכרת ומנופף לנו לשלום כשאנחנו הולכים.

כמו שענתנת סיפרה בסיפור שלה, ילד לבן הוא עדיין בגדר אטרקציה שרוצים להצטלם איתה.

מפתיע אותי כל פעם מחדש.

עוד יש בגן שילוב של סלעים, וגן במבוק.

בעיני גן נחמד אבל לא מאסט.

בזאת סיימנו את הביקור באיזור.

די חם (לא כמו בייג'ין!) ואנחנו רוצים (שוב) גלידה.

בבייג'ין סקיי כבר קראה לנו Icecream Family…

אבל אנחנו כבר מנוסים בסין, רואים את המחירים ומחכים לחנות ליד החניון בו חנה ארון, שם מוכרים גלידה במחירי סין ולא במחירי תיירים.

ארטיק סיני בסגנון מגנום עולה כ 2.5 ₪.  מים קרים כ 1.5 ₪  לבקבוק אישי (2 ₪ במקומות היקרים!).

ממשיכים לאתר הבא – מקדש בודהת הג'ייד Jade Buddha Temple

אנחנו אוהבים מאוד מקדשים עוד מתאילנד, אבל בסין הכל נראה שונה.

רוב האוכלוסיה הסינית איננה דתית בכלל, וזה ניכר בהיקף המבקרים והמתפללים במקדשים.

מבין האוכלוסיה הדתית מובילים הבודהיסטים והטאואיסטים, ויש גם מיעוט נוצרי ומיעוט מוסלמי במדינה.

הבודהיסטים מאמינים בחזרה לעולם הזה כנשמה אחרת, וכדאי שתתנהג כיאות הפעם כדי שתשוב כנשמה גבוהה בפעם הבאה.

הטאואיסטים מאמינים בחיי נצח. לא בחזרה לעולם הזה לאחר המוות.

עוד לא הבנתי איך אפשר להיות גם בודהיסטי וגם טאואיסטי אבל במזרח זה מסתבר אפשרי, וגם במקדש בודהיסטי ניתן לראות משולבים אלים טאואיסטים (כמו שבתאילנד פעמים רבות שולבו אלי הינדו במקדשים בודהיסטיים).

ארון מסביר לנו שיש בודהות שונים האחראים על נושאים יחודיים. אלה הם הסמנכ"לים.

כמו שיש סמנכ"ל משאבי אנוש, סמנכ"ל כספים וכו' כך יש בודהה לעניני רפואה, בודהה לעניני אושר וכו'.

ויש את הבודהה המנכ"ל שאחראי על הכל…

עוד מעט נפגוש כמה וכמה מהם.

אנחנו חולפים על פני אולם בו יושב בודהה הרפואה.

באולם הזה אפשר לשבת ולתרגל קליגרפיה של טקסטים בודהיסטיים. ואפילו בחינם. גם לקחת הביתה.

באולם הבא אנחנו פוגשים את הבודהות של הביטחון.

מדובר בארבעה בודהות שיש להם כלי נשק שונים.

הנה אחד המבקרים המתפלל לשני הבודהות האוחזים אחד בנחש ואחד במטריה.

בצד השני של האולם שני הבודהות הנוספים – אחד אוחז בחרב שלופה ללא נדן והשני בכלי נגינה דמוי גיטרה (כנראה שבורחים מהצליל שלו!)

בודהה מוזהב הוא המנהל של ארבעת המגנים הללו.

בשלב זה פיקאצ'ו כבר מתחיל לתהות ולהתבלבל… 

למה להתפלל לכל כך הרבה אלים? לא מספיק אחד?

זו היתה ההזדמנות להזכיר לו את ריבוי האלים גם ביוון…

באולם אחר דרך אגב נמצא אל הביטחון של הטאואיסטים. 

ככה זה  – בודהיזם וטאואיזם שוכנים ביחד באותו מקדש.

עכשיו אנחנו מגיעים לאחד הבודהות הכי מעניינים – ליידי בודהה.

לליידי בודהה באות נשים בהריון על מנת להתפלל שילדו בן.

וואלה…

מיותר לציין שאני זכיתי להתפעלות רבתי בסין.

משפחה עם שלושה בנים!!

כנראה שהתפללתי ממש ממש באדיקות! 

אבל למה היה צריך ליצור בודהה עם פנים נשיות?

ארון מספר שבעבר נשים לא היו יוצאות מהבית.

סכנה אתם יודעים.

אבל להתפלל צריך, אז הכינו להן בודהה קטן שיהיה בבית ויתפללו אליו.

רגע רגע… אסור לאישה להישאר לבד עם בודהה גבר…

הפיתרון שנמצא היה להפוך אותו לאישה, וכך נוצר פסל ליידי בודהה.

מדהים. 

גם מזכיר לי כמה דברים אבל לא ניכנס לזה.

ממשיכים הלאה, הנה עותק של הבודהה השוכב.

המקור עשוי ירקן (jade) (הוא בקטן, בצד ימין) אבל לא הוא הפסל העיקרי על שמו נקרא המקדש, אליו נגיע בהמשך.

מהבודהה השוכב נבקש שקט ושלווה.

אנחנו עולים בהיררכיה..

והנה הגענו לאולם בו נמצאים ה "מאסטר בודהה" בדמותו של סידהרתא, מייסד הבודהיזם, (נקרא גם סרקמוני) – ממנו אפשר לבקש עזרה בכל נושא שהוא.

הם ענקיים, קשה לתפוס זאת בתמונה, ועל החזה שלהם… צלב קרס?

מה פתאום.

ארון כבר שולט בחומר ועוד לפני שנגיד משהו הוא שולף תמונת צלב קרס מהפלאפון להראות לנו שמדובר בתמונות מראה.  

אין שום קשר.

הסמל הסיני הוא סמל למזל טוב.

ולמה שלושה בודהות ?

הבודהה מצד שמאל אוחז בידו לוטוס – הוא מסמל את העבר, את הלידה

הבודהה המרכזי אוחז בידו גלגל – הוא מסמל את ההווה

והבודהה מצד שמאל אוחז בידו מגדל שמניחים על הקבר – הוא מסמל את העתיד.

כמו שנאמר  – דע מאין באת ולאן אתה הולך…

מעל הבודהות בתקרה מסדרון לשמיים… שיקל על רוחם לנוע ממקום מגוריה.

בסופו של הביקור אנחנו מגיעים לאולם ממוזג בו שוכן בודהת אבן הירקן, הבודהה המיוחד שסותת מאבן אחת שלמה.

אסור לצלם, ודווקא פה התחושה היא יותר של מוזיאון ופחות של מקדש חי.

אני אהבתי את המקדש, וגם את ההסברים של ארון.

עכשיו אנחנו נוסעים לאיזור שנקרא טיאן-דזה-פאנג,  איזור בתוך הרובע הצרפתי שבנוי תוך שימור בנינים. 

היום יש בו המון חנויות קטנות, מסעדות ודוכני אוכל.

בתחנת המטרו הסמוכה Dapuqiao יש מתחם אינסופי של מסעדות, שם אנחנו אכלנו צהריים ואחר כך יצאנו לשוטט.

מה אני אגיד.. סמטאות קסומות כאלה שבא לי לשוטט בהן שעות. 🤩

ידעתי שהאיזור פעיל גם בשעות הערב ומיד החלטתי – לפה עוד אשוב! 

בינתיים הנה קצת טעימות מהאווירה….

אחרי השיטוט הקצר, בדרך לאוטו ארון לוקח אותנו לשוק הירקות הסמוך.

גם שווקים כאלה אני אוהבת. 

אם זה הפירות הססגוניים

החצילים האנורקטיים 

מגוון הירוקים 

מגוון הצלופחים (כל גודל במיכל שונה)

מגוון הביצים…(כולל ביצי שליו!)

לא נדרג את השוק אבל מסר מעודד מפיקאצ'ו – השוק הזה לא מסריח! 

מה עכשיו?

נותרו לנו כמה דקות פנויות וארון מציע לנו לבקר בשוק בעלי החיים.

הפעם לא אלה שאוכלים אותם ! 

בכניסה לשוק רעש הצרצרים הולם בך… יש המון מוכרים של צרצרים.

אני די מרחמת על כל מי שמסביב שיושב כך כל היום.

בכלל סינים וצער בעלי חיים זה לא משהו שהולך ביחד, ובעלי החיים מוחזקים שם לא בתנאים הכי מיטיבים שיש.

השיא היה צבי מים זעירים שצבעו להם את השיריון בכל מיני דוגמאות… את השאר אחסוך לכם.

הילדים מוסרים – לא לבוא, בשל היחס הרע לבעלי החיים.

מפה אנחנו נוסעים לביקור באיזור היוקרתי ביותר של הרובע הצרפתי, מדרחוב Xintiandi.

יש במקום גם קניון יוקרתי במיוחד, אבל אנחנו מסתובבים במדרחוב עצמו.

אווירה אירופאית, יפה פה

יש גודייבה

וכל סינית שעוברת יותר מתוקתקת מחברתה. 

אבל ממש כמה דקות הליכה משם…

ותאמינו או לא אפילו ברובע הצרפתי יש משכנות עוני שאנשים גרים בהם גם היום. ממש כמו החוטונגים של בייג'ין.

לסיום היום יש לנו מופע אקרובטי.

ציפיתי לשואו רציני, שמעתי שמועות שאלה אותם אקרובטים שאחר כך משתתפים בסירק דה סוליי…

אז לא.

זה היה מופע חביב ולא יותר, "מופע כשרונות צעירים" כמו שקורא לו הבכור. (המופע היה  ב Malan Flower Theatre)

והם באמת היו מוכשרים אבל שואו כולל זה לא היה.

הפייבוריט שלנו היה מסובב טריליוני הצלחות שטרח שלא תיעצר אף אחת

והייתה למשל גם הסינית שעשויה מגומי כמובן

אבל… איפה השואו?

מה המסקנה? לבדוק טוב.

אני חושבת שיש  יותר ממופע אקרובטי אחד בשנחאי, ובוודאות יש גם בבייג'ין, כדאי להשוות היטב. 

ולמען הסר ספק – הוא עלה אפילו יותר ממופע הקונג פו שבבייג'ין.

ארון מחזיר אותנו למלון..

היה יום גדוש!

כתיבת תגובה