סין יום 8 – משנחאי לגווילין – סיפור לפני הטיסה

היום יום מיוחד…

האמצעי עוזב אותנו וחוזר למולדת.

צה"ל מחכה.

אנחנו לעומת זאת נמשיך הלאה בטיסה לגווילין הדרומית.

כולנו אורזים את הפקלאות, והולכים לחפש ארוחת בוקר בקניון הבית שלנו Yalong International Plaza שנמצא בקומפלקס עם מטרו הבית Dashijie.

אנחנו כבר מכירים את הדוכנים ויודעים מה להזמין.

יש גם מקדונלדס למי שמתעקש. (ונא לא להתפלא מה זה קשור לארוחת בוקר. פה זה סין).

כולנו נוסעים לתחנת המטרו People's Square, האמצעי מחליף רכבת וממשיך במטרו לשדה התעופה, ואנחנו יוצאים החוצה למוזיאון שהומלץ – מוזיאון התיכנון העירוני של שנחאי Shanghai Urban Planning Exhibition Center שנמצא ממש על כיכר העם People's Square.

זו הזדמנות להזכיר, כשקוראים את הוראות ההגעה מהמטרו ליעדים שונים , לשים לב לשם היציאה מהמטרו.

מדובר בתחנות ענק, ותחנת People's Square היא אכן כזאת. יציאה לא נכונה תעלה בביזבוז זמן וכוח.

לפעמים רשום ליד מספר היציאה אתר מרכזי שקשור אליה, אבל לא תמיד.

הפעם יצאנו למיטב זכרוני ביציאה 2, היה רשום עליה שהיא לכיוון המוזיאון .

אבל עוד לפני שיצאנו, מסתבר שכל היציאה עצמה בתוך תחנת המטרו מעוצבת ברוח שנחאי העתיקה.. נחמד.

הגענו למוזיאון, אבל ברגע זה חייבת לומר שמחשבותי לא היו בו אלא בווטסאפ

אינסופי עם האמצעי.

הוא היה צריך להגיע לשדה בשנחאי, לקחת טיסה מקומית לבייג'ין ושם להחליף טרמינל ולהמשיך בטיסת אל על הביתה.

כמובן למען הסר ספק – לא הוא היה מוטרד אלא אמא.

יגיע בזמן לטיסה? לא יגיע?

יצאנו מספיק מוקדם? לא יצאנו מספיק מוקדם?

היינו צריכים לנסוע איתו עד לשדה.

היינו צריכים להחליף איתו מטרו.

היינו צריכים לשלוח אותו במונית.

למה התעכבנו לארוחת בוקר.

אני אשמה. אני אשם. הוא אשם. כולם אשמים.

מתח…

בקיצור.. הבנתם את העניין…

כך עבר לו רוב הביקור במוזיאון עד לרגע המאושר בו נודע שכן, הוא הגיע לטיסה בזמן.

ובכל זאת, אז מה יש פה במוזיאון?

בעיקר יש דגם מיניאטורי ידוע תלת מימד של העיר שנחאי.

אפשר לראות את כל הבנינים המפורסמים ואת הנהר.

הנה מיקדתי עבורכם את איזור הפודונג, ממש בעיקול הנהר נמצא מגדל הפנינה האוריינטלית. למה הוא לא מאיר?

מה עוד יש?

לתחושתי – המון המון פרופגנדה.

בכל זאת זו סין ואמינות בדיווח אינם נר לרגלם.

אנחנו ואנחנו ואנחנו, וכמה השגנו וכמה עוד נשיג.

אז חלק מעניין לראות – הנה התפתחות איזור הפודונג לאורך השנים. איך צמחו להם שם כל המגדלים האלה.

וחלק – סתם נראה לי התבשמות עצמית ללא שום נתון תומך.

הנה תראו כמה הכל יהיה מושלם ב 2050.

איך זה יקרה ומה בדיוק יקרה לא כתוב.

וכמו שאתם רואים – הכל הכל גם באנגלית.

אבל לפעמים זה פחות מצליח. (איפה המורות לאנגלית של הפורום?)

יש גם סימולטור נהיגה של ממש, נראה לי שזו נהיגה על הגשר לחציית הנהר..

לפיקאצ'ו זה ממש לא שינה, העיקר שהוא השתלט עליו להנאתו.

אצלנו לא היו הרבה אופציות שהתאימו לחלון אילוצי הזמן, לכן בחרתי בביקור במוזיאון.

כללית לא ממליצה במיוחד להשקיע בו זמן, אולי אם יש לכם ילדים קטנים שיתרשמו מהדגם (ואולי יצליחו גם לתפוס את הסימולטור!), ובפרט אם אתם בלאו הכי מגיעים לתחנה הזו.

מה עכשיו?

מזמן לא אכלנו .

חוזרים במטרו, הפעם תופסים את הקונדיטוריה/מאפיה שם פתוחה.

הזדמנות לקנות לחם, מוצר נדיר במיוחד בסין (וגם כשתמצאו אותו הוא יהיה על הפנים).

מה הם מוכרים שם? את זה… ברררר

אנחנו מתארגנים, ונוסעים (במונית זולה במיוחד) לשדה תעופה שונה, לטיסה שלנו לגווילין.

הרבה אין מה לספר על הטיסה.

בלילה כשהגענו אסף אותנו הנהג למלון של לילה אחד בגווילין "העיר הגדולה של האיזור" – Guilin Lijiang Waterfall Hotel

מלון ענק בצורה מדהימה, לדעתי ענק מדי ולכן לא נוח.

אבל המיקום, איזה מיקום…

במלון ממתינה לנו המדריכה לילי לו, להגיד שלום. הנה האתר שלה.

קבענו עם לילי ארבעה ימי טיול באיזור טראסות האורז ויאנגשו.

זהו איזור שמצריך הרבה לוגיסטיקה מצד המדריכה והנהג, שגם ישנים מחוץ לבית חלק מהימים.

מזכיר קצת את ההתנהלות בסיבוב צ'אנג ראי בתאילנד כשיוצאים מצ'אנג מאי.

לילי היתה מאוד גמישה (עוד תראו) והשתדלה להיענות לבקשות שלנו כמיטב יכולתה.

ההצעה שלה היתה נמוכה בכ 2000 ₪ לעומת הצעות אחרות שהומלצו פה בלמטייל, אני הרגשתי שאין סיבה לפער ובחרתי בלילי וצדקתי…

ממליצה ומקווה שהבאים ילכו בעקבותי.

לגבי הרכב שימו לב שאם יש לכם מתבגרים גדלי גוף רכב של שבעה יהיה צפוף מדי. אנחנו היינו בשלב זה רק ארבעה אנשים ללא האמצעי ולכן הסתדרנו. מבינה שניתן להתאים רכב גדול יותר ע"פ בקשה.

ונחזור עכשיו לגווילין.

יש לנו בסך הכל שעתיים בלילה עכשיו.

אנחנו יוצאים לטיילת, קודם כל אוכל.

יש ברחוב כל מיני דוכני מזון ניידים (על אופניים), וגם כאלה שמוכרים כל מיני פיצ'פקעס.

אנחנו מתחילים להרגיש כמו בתאילנד..כל כך שונה מבייג’ין…

הנה תראו את האשה המבוגרת הזו מתפעלת את דוכן הטופו שלה בעשר בלילה.

דווקא היתה לה הצלחה לא מבוטלת.