היום נצא לדרך מהעיר הגדולה לכיוונים יותר כפריים, זה החלק של הטבע בטיול.
לילי והנהג מתייצבים בבוקר, נסיעה של כמה שעות לפנינו.
בדרך אנחנו מוסיפים כמה עצירות.
הצעה ראשונה לבחירתנו – עצירה בחוות תה.
נכון שכל החוות הן ממוסחרות וסופו של הביקור יהיה קניה במחיר גבוה, אבל זו הייתה רק הצעה חופשית ללא התחייבות והחלטנו ששווה לראות.
את פנינו מקבלת בחורה נחמדה דוברת אנגלית, מחלקת לנו כובעי איכרים סיניים "משולשים".
בלי צילום לא יילך, ליד הכניסה המדוגמת למטעים, אפילו קומקום תה ענק בנו שם כתפאורה.
אנחנו נכנסים למטעים, מקבלים הסברים על צמח התה ורואים גם את הפירות שלו, מהם רוקחים תכשירים קוסמטיים בשילוב "שמן עץ התה".
והגיע הזמן לטקס הטעימות.
האמת – חוויה.
תוך כדי הטעימות אנחנו מקבלים הסברים נוספים, ורואים איך מכינים את התה באופן מקצועי.
כמה זמן להשרות את העלים, ועוד כהנה וכהנה הוראות.
מבט על הקיר ואנחנו גם לומדים פתגם סיני.. צודקים…
אז קנינו?
כן, קנינו קופסה אחת של תה שמצא חן בעיננו.
אין לי ספק שהמחיר מופקע אבל בתור תשלום על החוויה בכללותה אני מרוצה.
בפרט כשזו עצירה נחמדה לדרך הארוכה.
מדד הכוכבים לחוות התה
אני 3.5 בן הזוג 3.5 בכור 3.5 פיקאצ'ו 3 ("לא טעים, משעמם, אבל היה כלב")
ממשיכים בנסיעה, לילי מציעה לנו אולי אנחנו רוצים לעצור בשוק קטן בדרך לקנות פירות לפני שנגיע לכפר בו הכל יהיה יותר יקר.
סבבה.
ואיזה שוק זה היה…
הכי קטן והכי אותנטי שאפשר לדמיין.
שוק חקלאי על אמת, כל אחד מביא את הסחורה שגדלה היום.
אם זה מה שבשל היום אז זה מה שמביאים לשוק.
את הירקות שוקלים במאזניים עם משקולת, כמו פעם.
ומי שרוצה אווז (אחד בודד) – הנה , יש.
או קרפדה לשבת. לילי אומרת שזה ממש טעים.
יש גם איש טופו (העשן בחינם)
היו גם דוכני פירות קצת יותר גדולים
וגם חנות גלידות.. מכל הסוגים והמינים.
ICE CREAM FAMILY היכתה שוב.
למה באמת לנו אין טילון מנגו? ועוד בחצי שקל?
בקיצור היה כיף.
ממשיכים בנסיעה… ועוצרים בכפר YAO, אחד המיעוטים הגרים באיזור,
המפורסם בשל כך שהנשים מגדלות שיער ארוך ארוך – או בקיצור הנשים ארוכות השיער.
מתחילים להסתובב בכפר.. מלא דוכנים של בנות הכפר.
הרווקות – מכסות את כל שיערן בברט.
הנשואות חושפות את השיער במין תסרוקת מיוחדת, ואם יש להן ילדים הן מעצבות אותה במיוחד עם מעין "גולגול" קדמי.
החלוקה הזו בין רווקות לנשואות בנושא השיער גם היא מזכירה לי משהו. רק הפוך.
זו למשל אחת המוכרות בדוכנים.
קניתי משהו לפיקאצ'ו וביקשתי לצלם.
איך שהיא סידרה את הבגדים.. שהכל יהיה כמו שצריך.
ואם תהיתם איך השיער כזה שחור ומבריק, מתברר שמדובר בשנים רבות של טיפוח..
ללא חפיפה בשמפו שפוגם בצבע אלא אך ורק בשמן עץ התה.
בכפר יש מופע מיוחד "מופע ארוכות השיער", מתקיים לפי זמן הגעת קבוצות התיירים.
לילי מבררת ומחליטה שכדאי שנאכל צהריים קודם.
בדרך למסעדה עוד ועוד דוכנים.
המוכרות אוהבות להישבע שהכל עבודת יד.
טוב נו, לא בדיוק….
על פלאפון לא מוותרים (לפי כיסוי הראש מתארחת פה מישהי ממיעוט שונה, אנחנו נבקר בכפר שלה למחרת)
הכפר יושב על נהר דרך אגב..
אנחנו חוצים אותו ויושבים לאכול במסעדה מקומית שלילי בחרה.
לילי גם מתקתקת הכל ודואגת שיגיע כמו שצריך.
הפתעת הארוחה – הטופו…
כולם גונבים לי והוא מצידו גונב את ההצגה.
מי ידע שטופו יכול להיות כל כך טעים?
מזמינים עוד.
יותר מאוחר לילי מסבירה לנו שפה באיזור מדובר בטופו עבודת יד, ולכן הוא כל כך טעים…
אנחנו מסיימים לאכול וחוזרים למרכז הכפר לצפות במופע.
נכון, כל הסיפור מאוד תיירותי וממוסחר, אבל לפחות הנשים פה לא נראות ניזוקות כמו ארוכות הצוואר שבתאילנד.
אין לנו הרבה ציפיות מהמופע, אבל אם אנחנו כבר כאן…
אנחנו ממהרים לתפוס מקום טוב, שורה ראשונה.
הרבה שירים וריקודים,
חלק של הרווקות
חלק של הנשואות
חלק כולן ביחד…
האמת הרבה יותר מושקע ממה שציפיתי.
ופתאום טוויסט בעלילה…
מחפשים גברים מתנדבים.
למה? לא ידוע, הכל בסינית.
הבכור האמיץ מתנדב ואנחנו נפרדים ממנו לכמה דקות.
מסתבר שחלק מהמופע כולל "חתונה" של הגברים המתנדבים עם הרווקות!
כולל הכל… בחירת הכלה.. הינומה.. שתיית יין.. מתנות הדדיות.. ריקודים.. ואפילו להרים את הכלה "שק קמח" בסוף החתונה.
היה כ"כ משעשע…
הבכור שיתף פעולה עד הסוף (מזל שבחר כלה קלה!)
הנה תמונת החתנים והכלות
בהמשך עוד לא מעט ריקודים ושירים, מושקעים בהחלט
עד לרגע השיא – ריקוד פרימת השיער הארוך ולאחר מכן הכנת התסרוקת המורכבת הזו.
תראו איזה אורך שיער צריך לגלגל פה.. וואו.
מדד הכוכבים לכפר YAO ומופע ארוכות השיער
אני 4.5 בן הזוג 4 בכור 4 ("ובכל זאת מדובר בסוג של גן חיות אנושי") פיקאצ'ו 3
אנחנו ממשיכים בנסיעה, עוד קצת פיתולים ומגיעים לכפר Ping'an, אחד מהכפרים הידועים של איזור טראסות האורז LONGSHENG
זהו כפר מהיותר מתויירים באיזור, אבל הכל יחסי…
זה רק אומר שיש בו גם מסעדות וחנויות אם רוצים, וגם מגוון גדול יותר של מלונות.
הכפר הוא ללא כניסה לרכבי תיירים, ולכן כדאי להגיע עם תיק קטן ללילה או שניתן להיעזר בסבלים וסבליות מקומיים, מדובר בסכומים נמוכים.
בחרנו במלון Baike , אחד המלונות המומלצים ביותר בכפר, ונהנינו מכל רגע.
הוא גם נמצא קרוב יחסית למגרש החניה כלומר בתחילתו של הכפר (הכפר בנוי בעליה).
מלון פשוט נהדר .
אבל לא באנו לנוח פה..
לפחות עוד לא הגיע הזמן.
באנו לטייל, וברגל.
גם מהמלון שלנו מהמרפסת יש נוף לטראסות האורז, אבל כדאי לטפס כמה אלפי מדרגות עד לנקודות תצפית נהדרות אפילו עוד יותר.
(למתעצלים או לא מסוגלים – יש רכבים מיוחדים שיכולים להסיע לנקודות האלה. למי שיכול ממליצה לטייל ברגל, מרוויחים הרבה נקודות מקסימות בדרך מעבר לתצפית עצמה).
טוב אז מתחילים לעלות במעלה הכפר.
קונים גם מים , הכל אכן יותר יקר מאשר סתם כך בעיר.
מזג האוויר – נפלא ונעים.
בדרך תרנגולים מסתובבים בדשא, אווזים, מלפפונים ודלועים גדלים על שיח.
כפר, אתם יודעים איך זה.
לילי צוחקת עלי שאני מצלמת את התרנגולים.
מה לעשות שהתרנגולים לא מדגמנים כמו שצריך בכל תמונה?
לאט לאט השביל יוצא מהכפר ועובר בין טראסות האורז.
הטראסות ירוקות בקיץ, ובכל עונה המראה שלהן שונה.
ממשיכים לטפס.
והנה הגענו לתצפית הראשונה שלנו.. שנקראת Nine dragons and five tigers.
הצד הזה בתמונה הוא הצד של גב הדרקון. תפעילו קצת את הדמיון.
מהמם פה. מצלמים עוד ועוד.
הנה הצד השני של התצפית – צד הנמרים.
איפה הנמרים? לילי מסבירה לי אבל בנקודה זו נגמר לי הדמיון…
יש פה איזה חמש גבעות זה נכון, הן אמורות לסמל את גב הנמר.
באיזור התצפית עצמה יש גם חנויות ומסעדות למי שרוצה.
ואחרי שהצטלמנו מכל הכיוונים אנחנו ממשיכים במסלול.
בדרך השמש יוצאת לה על הטראסות..
הירוק זוהר אפילו יותר.
עוד כמה תמונות מהדרך..
והגענו לתצפית השניה שנקראת Seven Stars with Moon.
ה”ירח” הוא שם בצד ימין..לבן.
מפה חזרה לכפר בשביל עקלקל כזה
בדרך אנחנו פוגשים עוד סבלית..
ועוד אחת.
מדהים מה שהנשים באיזורים האלה מסוגלות לעשות.
אנחנו מגיעים למלון.. נפרדים עם לילי וקובעים איתה מתי נצא מחר.
מדד הכוכבים למסלול התצפיות לטראסות האורז
אני 5 בן הזוג 5 ("הכי-הכי באיזור גווילין") בכור 5 ("must") פיקאצ'ו 5
כן.. קונצנזוס מקיר לקיר
חמישה כוכבים גורף.
אז הגענו למלון אבל רגע…
איפה פיקאצ'ו?
מחפשים במרפסת של הלובי, הפקידה בקבלה אמרה שהוא שם
אבל לא.. היא התבלבלה עם הבכור (לא שניתן להתבלבל, הם לא ממש בגודל דומה).
אני יוצאת לכניסה של המלון… הוא לא שם.
יוצאת לרחוב הראשי של הכפר ומתחילה לקרוא בקול "פיקאצ'ו!" "פיקאצ'ו!"
המוכרת בחנות ליד מסמנת לי כיוון בשפת הסימנים
גם הסבל ברחוב מסמן לי
אני מתחילה לעלות בכפר..
וכל הזמן ממשיכה לקרוא ""פיקאצ'ו!" "פיקאצ'ו!"
פוגשת עוד סבלים וגם הם מתעקשים ומסמנים לי להמשיך הלאה.
אחד מהם לוחש משהו לילד והילד רץ קדימה בשביל מהיר כחץ מקשת.
אני ממשיכה בשביל, זה כבר לא במרכז הכפר אלא בשביל הצדדי בו חזרנו מהתצפיות.
כל כך רחוק?
בינתיים בן הזוג כבר עוקף אותי במעלה השביל..
עוד כמה דקות ופיקאצ'ו יורד לקראתי, לידו בן הזוג, וגם הילד שרץ אליו…
איזו אנחת רווחה.
אנשים טובים.
כל הכפר שיתף פעולה.
פיקאצ'ו עצמו לא נבהל. היו נחמדים אליו ואפילו הציעו לו אוכל.
הוא רץ קדימה כשטיילנו ומצא איזו חנות מעניינת כשנכנסנו לכפר..
אלא שכשיצא ממנה הלך כנראה לכיוון ההפוך.
כדאי להישאר במקום לא?
כנראה.
האירוע הסתיים כאמור ללא טראומה לגוזל, חזרנו למלון..
אפילו בזמן לארוחת הערב שהזמנו מראש.
והיום נלך לישון מוקדם
כפר או לא כפר?
המשך ל –
סין יום 10 – מסלול בטראסות האורז ונסיעה ליאנגשו
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 